Rain (שיר)

סינגל מאת הביטלס

Rain (גשם) הוא שיר של להקת הביטלס, שראה אור ב-30 במאי 1966 כבי-סייד בתקליטון Paperback Writer. שני השירים הוקלטו במהלך הקלטות האלבום "Revolver", אך שניהם לא נכנסו לאלבום והופצו בנפרד. הסינגל נכתב על ידי ג'ון לנון שטען כי המדובר ב"אנשים המתלוננים כל הזמן על מזג האוויר". בהקלטה משולבת הקלטה הפוכה, בה השירה והנגינה מושמעות לאחור, לראשונה בשיר פופ. בטכניקה זו השתמשו הביטלס גם בשיר "Tomorrow Never Knows" שהוקלט מספר ימים קודם לכן. רינגו סטאר אמר כי ביצוע התופים בסינגל זה היה ביצועו הטוב ביותר שהוקלט. נוצרו שלושה סרטוני וידאו לקידום השיר, והם נחשבים בין סרטוני המוזיקה המוקדמים ביותר.

"Rain"
עטיפת התקליטון
עטיפת התקליטון
סינגל בביצוע הביטלס
יצא לאור 30 במאי 1966
תאריך הקלטה 14–16 באפריל 1966
מקום הקלטה אולפני EMI לונדון
סוגה רוק פסיכדלי
שפה אנגלית
איי-סייד Paperback Writer
אורך 02:59
חברת תקליטים פרלופון בבריטניה, קפיטול רקורדס בארצות הברית
כתיבה לנון-מקרטני
לחן ג'ון לנון, פול מקרטני עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה ג'ורג' מרטין
כרונולוגיית סינגלים של הביטלס בבריטניה
"Day Tripper" / "We Can Work It Out"
(1965)
"Rain"
(1966)
"Eleanor Rigby" / "Yellow Submarine (שיר)"
(1966)
כרונולוגיית סינגלים של הביטלס בארצות הברית
"Nowhere Man"
(1966)
"Rain"
(1966)
"Eleanor Rigby" / "Yellow Submarine (שיר)"
(1966)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מוזיקה ומילים

עריכה

ההשראה לשיר באה ממסע ההופעות של הלהקה באוסטרליה. מנהל ההופעות של הלהקה, ניל אספינל, וג'ון לנון סיפרו אודות סופת גשמים ומזג אוויר גרוע עם הגעתם לסידני באוסטרליה. פרשנות אחרת לשם השיר היא שהמושגים "גשם" ו"שמש" בשיר מתארים תופעות של טריפ LSD.

הקלטה

עריכה

ההקלטה החלה ב-14 באפריל 1966, יחד עם Paperback Writer והסתיימה ב-16 באפריל, עם חלק משכבות ההקלטה. באותה התקופה ערכו הביטלס הקלטות ניסיוניות להשגת צלילים ואפקטים חדשים שחלקם בא לידי ביטוי באלבומם השביעי, Revolver. טכנאי ההקלטות היה ג'ף אמריק שהיה שותף לניסיונות ולהטמעת טכניקת היפוך כיוון הנגינה בשיר זה ובמספר שירים באלבום Revolver. בתקליטון ובו שני השירים נעשה לראשונה שימוש במכשיר ATOC שפותח באולפני אייבי רואד, אשר איפשר קיטוע הקלטות ברמת צליל גבוהה בהרבה מכל מכשיר הקלטות אחר. ההקלטות בוצעו בערוצי מונו בלבד וכך הופץ התקליטון. גרסת סטריאו של השיר נוצרה על ידי צוות ההקלטות רק ב-2 בדצמבר 1970 מאותן הקלטות מונו.

הפצה

עריכה

ב-30 במאי 1966 הופץ הסינגל לראשונה בארצות הברית וב-10 ביוני בבריטניה. ב-26 בפברואר 1970 השיר הופיע באלבום האוסף Hey Jude בארצות הברית כשהוא כבר בגרסת סטריאו, באלבום "Rarities" ב-2 בדצמבר 1978 וב-2 מרס 1988 באלבום "Past Masters". השיר הגיע למקום ה-23 במצעד הבילבורד הוט 100 בארצות הברית ב-9 ביולי 1966. במגזין הרולינג סטון מדורג השיר במקום ה-469 ברשימת "500 השירים הגדולים בכל הזמנים". מבקר המוזיקה ג'ים דרוגטיס מתאר אותו כ"שיר הרוק הפסיכדלי הגדול הראשון של הביטלס".

סרטי וידאו לקידום המכירות

עריכה

הביטלס יצרו שלושה סרטי תדמית לשיר. ג'ורג' האריסון אמר "אז אני מניח שבמובן מסוים המצאנו את MTV". הסרטונים בוימו על ידי מייקל לינדזי-הוג שעבד איתם מוקדם יותר בתוכנית טלוויזיה. אחד הסרטונים מציג את הביטלס כשהם שרים בגינה (צולם ב-20 במאי 1966 בבית צ'יזוויק בלונדון). השניים האחרים מציגים את הלהקה כשהם שרים על במה (צולמו ב-19 במאי 1966, אחד בצבע לתוכנית של אד סאליבן והשני בשחור לבן לבריטניה). בסרטון נראה פול מקרטני, שחצי שנה לפני כן נפצע בתאונת טוסטוס ב-26 בדצמבר 1965, בתקריב כשהוא עם צלקת בשפה ושן סדוקה.

קישורים חיצוניים

עריכה