רויטרס

(הופנה מהדף Reuters)

רויטרסאנגלית: Reuters) היא סוכנות ידיעות שבסיסה בבריטניה ושלוחותיה פרוסות במקומות שונים ברחבי העולם. זוהי סוכנות הידיעות השנייה בגודלה בעולם (אחרי AP) והגדולה ביותר לפי הכנסות, והיא מספקת ידיעות לרוב אמצעי התקשורת הגדולים, מה שמקנה לה השפעה רבה בתקשורת ועל דעת הקהל בעולם. לפי דו"ח של נציבות אונסק"ו לבעיות תקשורת, לרויטרס מנויים מעל 6,500 עיתונים וכ-400 תחנות רדיו וטלוויזיה ב-153 מדינות. לרויטרס משרדים בגן הטכנולוגי מלחה בירושלים והמטה הראשי שלה ממוקם בלונדון. החל משנת 2008 היא בבעלות תאגיד Thomson Corporation (אנ').

Internet-news-reader.svg רויטרס
Reuters Logo.svg

Reuters.london.arp.jpg
מרכז הנתונים והתקשורת של רויטרס בלונדון
מייסד פאול יוליוס רויטר עריכת הנתון בוויקינתונים
בעלים Thomson Reuters עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך ייסוד אוקטובר 1851 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת לונדון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
www.reuters.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מטה החברה בקנרי וורף, לונדון
הסמליל הקודם של רויטרס

היסטוריהעריכה

המאה ה-19עריכה

מייסדה של הסוכנות היה פאול יוליוס רויטר, יהודי ממוצא גרמני שהתנצר והעתיק את מקום מגוריו ללונדון. הסוכנות הוקמה בעקבות התפתחות הטלגרף, רויטר עבד במשרד בהוצאת הספרים בברלין, והיה מעורב בהפצת עלונים רדיקליים בתחילת אביב העמים. פרסומים אלה הסבו תשומת לב רבה לרויטר, אשר ב-1850 פתח שירות חדשות בעיר אאכן בגרמניה, שהשתמש ביוני דואר על מנת להעביר מסרים מבריסל לאאכן[1]. בשנת 1851 נוסדה חברת רויטרס סמוך לבורסה המלכותית של לונדון, לאחר מעברו של רויטר לבריטניה[1]. בתחילה החברה סיקרה חדשות מסחריות, ושירתה בנקים, ברוקרים וחברות.[2] בשנת 1858 חתמה הסוכנות הסכם עם עיתון ראשון ובו התחייבה לספק לו ידיעות. מאז הלכה וביססה את מעמדה כסוכנות הידיעות השנייה בגודלה בעולם ובעלת ההכנסות הגבוהות ביותר. רויטרס חתמה הסכמים לחלוקת הפעילות עם סוכנויות מתחרות שקמו בגרמניה ובצרפת[1].

הסוכנות בנתה את המוניטין שלה בכך שהיא הייתה הראשונה שפרסמה ידיעות מחו"ל. כך למשל היא הייתה הראשונה שדיווחה על רצח אברהם לינקולן באירופה, ב-1865.[2][3] בשנת 1872 התרחבה רויטרס למזרח הרחוק, וב-1874 גם לדרום אמריקה. ההתרחבות התאפשרה בזכות התקדמות הטכנולוגיה והטלגרף. ב-1883 החלה רויטרס להעביר מסרים אלקטרוניים לעיתונים בלונדון[1].

בשנת 1925 עברה רויטרס, תחילה באופן חלקי ולאחר מכן בצורה מלאה, לבעלות של התאגדות עיתונים בריטיים. מאז 1947 נמנו עם בעליה גם עיתונים מאוסטרליה ומניו זילנד.

המאה ה-20עריכה

בשנת 1923 החלה רויטרס להשתמש ברדיו על מנת להעביר חדשות בעולם, והייתה חלוצה בתחום זה.[3] ב-1925 איגוד העיתונות של בריטניה (PA), רכש את רוב מניות הסוכנות, וכעבור כמה שנים השלים את הרכישה והפך לבעלים היחיד. במהלך מלחמות העולם עיתון הגרדיאן דיווח כי רויטרס "משרתת את האינטרסים הלאומיים בלחץ ממשלת בריטניה. בשנת 1941 רויטרס השתחררה מעול הלחצים על ידי ארגונה מחדש כחברה פרטית". הבעלים החדשים הקימו את קרן רויטרס. באותה שנה מכר PA מחצית מרויטרס לאגודת בעלי העיתונים, והבעלות המשותפת הורחבה ב-1947 לאגודות המייצגות עיתונים יומיים בניו זילנד ובאוסטרליה. עקרונות אמון רויטרס נכתבו באותה עת כדי למנוע פגיעה בעצמאות החברה.[4] בשלב זה כבר הייתה רויטרס לאחת מסוכנויות הידיעות הגדולות ביותר בעולם, שסיפקה טקסט ותמונות לעיתונים, סוכנויות ידיעות אחרות וגופי שידור ברדיו ובטלוויזיה.

בשנת 1984 הונפקו מניות החברה בבורסה לניירות ערך בלונדון ובנאסד"ק, והיא הפכה לחברה ציבורית[5]. בשנים אלו 90% מהכנסותיה של רויטרס הגיעו מתעשיית המידע הפיננסי, באמצעות מסופי מידע להם היו מנויים כ-600,000 איש בחברות פיננסים ובנקים[6][7].

בשנת 1987 רכשה את הבעלות בחברת אינסטינט (אנ'), שפיתחה שירות למסחר אלקטרוני במניות, ולא באמצעות ברוקרים[8]. בשנת 2002 רכשה גם את יריבתה, איילנד-ECN, בעסקת מניות בשווי כ-508 מיליון דולר[9]. ב-2008 מכרה את אינסטינט לקבוצת הבנקאות היפנית נמורה.

בשנת 1998 הואשמה רויטרס, בגניבת טכנולוגיות מחשוב מיריבתה האמריקנית, בלומברג. בלומברג הוקמה ב-1981 והתחרתה בהצלחה במסופי המידע של רויטרס[10]. על פי החשד היא שכרה חברה שתגנוב עבורה טכנולוגיות ותוכנות של בלומברג, בכדי להוציא גרסה משופרת של המסוף שלה[11].

המאה ה-21עריכה

במהלך תקופת בועת הדוט-קום עלה מחיר המניה ולאחר מכן נפל בשנת 2001. ב-2002 כתבה בריטניקה כי רוב החדשות בעולם הגיעו משלוש סוכנויות עיקריות: AP, רויטרס וסוכנות הידיעות הצרפתית. בתחילת 2003 החברה נקלעה למשבר כספי חמור והודיעה על פיטורי 3,000 עובדים (כ-20% מכוח העבודה שלה אז), לאחר שדיווחה על הפסד שנתי של 394 מיליון ליש"ט (631 מיליון דולר). בתגובה, צנחו מניותיה ב-14% לשפל של 14 שנה[12]. בשנת 2004 הפסיקה אספקת חדשות בחינם לפורטלי אינטרנט, דוגמת האתר הפיננסי של Yahoo! (Yahoo Finance), שלמעשה החל להתחרות במסופי המידע הפיננסי שלה וסיפק מידע פיננסי בחינם[13].

במהלך מלחמת לבנון השנייה, פיטרה הסוכנות צלם לבנוני, לאחר שגולשים חשפו כי הוא "הוסיף" עשן מעל בניינים שחיל האוויר הפציץ, בעזרת תוכנה גרפית[14].

במאי 2007 חברת המחקר הקנדית תומסון קורפוריישן הציעה לרכוש את רויטרס תמורת כ-8 מיליארד ליש"ט (17.5 מיליארד דולר)[15][16]. בפברואר 2008, אישרו הרגולטורים את המיזוג והא הושלם באפריל 2008[17].

בשנת 2012, שני צלמי רויטרס הותקפו והופשטו בחברון, בידי חיילי צה"ל[18].

בתחילת 2015 השיקה את שירות Reuters.TV (אנ'), מיזם המספק תוכני ודיאו בהתאמה אישית ומוצע בתשלום בפלטפורמות דיגיטליות[19].

במאי 2019, שוחררו, אחרי 500 יום בכלא, שני עיתונאי רויטרס שנכלאו במיאנמר, בעקבות דיווחם על דיכוי המיעוט המוסלמי במדינה[20].

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא רויטרס בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 שאול גינזבורג, היהודי הגרמני שיסד את סוכנות הידיעות הראשונה והגדולה ביותר בעולם, הארץ, 28 ביוני 1938
  2. ^ 1 2 תומסון רויטרס, אנציקלופדיה בריטניקה
  3. ^ 1 2 רויטרס: תקציר ההיסטוריה, הגרדיאן, ‏4 במאי 2007
  4. ^ היסטוריית החברה, תומסון רויטרס
  5. ^ השנה הקשה של רויטרס, באתר גלובס, 15 בפברואר 1998
  6. ^ אקונומיסטבלומברג דוחקת רויטרס לפינה, באתר הארץ, 24 בפברואר 2003
  7. ^ רויטרס מוותרת על הטכנולוגיה, באתר גלובס, 13 במרץ 1997
  8. ^ עפרה שלו, אינסטינט, מפעילת מערכת המסחר האלקטרוני הגדולה בעולם, עומדת למכירה תמורת יותר מ-2 מיליארד דולר, באתר TheMarker‏, 18 בנובמבר 2004
  9. ^ מיזוג אינסטינט/רויטרס ואיילנד ייצור רשת מסחר אלקטרונית שתתחרה בנאסד"ק, באתר גלובס, 10 ביוני 2002
  10. ^ קרי א. דולן, ‏מייקל בלומברג לא מוכר, באתר גלובס, 11 בספטמבר 2000
  11. ^ פרשת "רויטרגייט". האם בלומברג תפיל את רויטרס, באתר גלובס, 15 בפברואר 1998
  12. ^ רויטרס תפטר 3,000 עובדים על רקע הפסד שנתי ראשון מאז 1984, באתר הארץ, 18 בפברואר 2003
  13. ^ רויטרס תגביל את אספקת החדשות בחינם לפורטלי אינטרנט, באתר גלובס, 14 באפריל 2004
  14. ^ אסף אוני,הסוכנויות, רויטרס הודתה: צלם "הוסיף" עשן לתצלום מלבנון, באתר הארץ, 6 באוגוסט 2006
  15. ^ תומסון הציעה לרכוש את סוכנות רויטרס, באתר גלובס, 6 במאי 2007
  16. ^ הארץתומסון אישרה הדיווחים כי היא מעוניינת ברכישת המתחרה רויטרס, באתר TheMarker‏, 9 במאי 2007
  17. ^ אפרת פרץ-הרפז, ‏הרגולטורים אישרו את מיזוג תומסון עם רויטרס; שווי העסקה: כ-15.2 מיליארד דולר, באתר גלובס, 19 בפברואר 2008
  18. ^ רויטרס, שני צלמי רויטרס הותקפו והופשטו בחברון, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2012
  19. ^ מחפשים מודל דיגיטלי המנצח: רויטרס משיקה את Reuters.TV, באתר גלובס, 6 באוקטובר 2014
  20. ^ רויטרס, אחרי 500 יום מאחורי הסורגים: שוחררו עיתונאי רויטרס שנכלאו במיאנמר, באתר הארץ, 7 במאי 2019