ויסבאדן (סיירת, 1915)

ויסבאדן (בגרמנית: SMS Wiesbaden) הייתה סיירת קלה מסדרת ויסבאדן שנבנתה עבור הצי הקיסרי הגרמני. הייתה לה אוניית אחות אחת, "פרנקפורט"; האוניות היו דומות מאוד לסיירות מסדרת קרלסרוהה. שדרית האונייה הונחה בשנת 1913, היא הושקה בינואר 1915 והושלמה באוגוסט 1915. חמושה בשמונה תותחי 15 ס"מ SK L/45, לוויסבאדן הייתה מהירות מרבית של 27.5 קשרים (50.9 קמ"ש) וההדחק שלה היה 6,601 טון (6,497 טון ארוך) במעמס מלא.

"ויסבאדן"
SMS Wiesbaden

אוניית האחות של ויסבאדן, פרנקפורט
אוניית האחות של ויסבאדן, פרנקפורט
תיאור כללי
סוג אונייה	סיירת קלה
צי	הצי הקיסרי הגרמני
דגל הצי
סדרה	ויסבאדן
ציוני דרך עיקריים
מספנה	AG Vulcan Stettin
תחילת הבנייה	1913
הושקה	20 בינואר 1915
תקופת הפעילות	23 באוגוסט 1915 – 1 ביוני 1916 (40 שבועות ו־4 ימים)
אחריתה	הוטבעה בקרב יוטלנד
מיקום	57°01′00″N 5°53′00″E
מלחמות וקרבות	מלחמת העולם הראשונה קרב יוטלנד
נתונים כלליים
הֶדְחֶק	12,985 טון
אורך	145.3 מ'
רוחב	13.9 מ'
שוקע	5.76 מ'
מהירות	27.5 קשר (42 קמ"ש)
גודל הצוות	474
טווח שיוט	8,900 ק"מ
הנעה	12 דוודי קיטור, 31,000 כוחות סוס, המניעים 2 מדחפים
שריון	חגורת שריון – 60 מ"מ סיפון – 60 מ"מ מגדל הניווט – 100 מ"מ
חימוש	8 תותחים 150 מ"מ (5.9 אינץ') 2 תותחים 88 מ"מ (3.5 אינץ') 4 צינורות טורפדו 500 מ"מ (19.7 אינץ')

ויסבאדן השתתפה רק בפעולה מרכזית אחת, קרב יוטלנד ב-31 במאי – 1 ביוני 1916. האונייה נפגעה קשות מירי מסיירת המערכה אה"מ אינווינסיבל. כשהיא מושבתת בין שני ציי הקרב, הפכה ויסבאדן למרכז של לחימה קשה שראתה את השמדתן של שתי סיירות משוריינות בריטיות. אש חזקה מהצי הבריטי מנעה פינוי של צוות האונייה. ויסבאדן נשארה על פני המים עד השעות המוקדמות של 1 ביוני ושקעה מתישהו בין 01:45 ל-02:45. רק איש צוות אחד שרד את הטביעה; שרידי האונייה אותרו על ידי צוללני הצי הגרמני ב-1983.

תכנון

ויסבאדן הייתה באורך כולל של 145.30 מטר (476 רגל 8 אינץ') רוחב של 13.90 מטר (45 רגל 7 אינץ') ושוקע של 5.76 מטר (18 רגל 11 אינץ') בקדמת האונייה. הדחק האונייה היה 6,601 טון (6,497 טון ארוך) במעמס מלא. מערכת ההנעה שלה כללה שני סטים של טורבינות קיטור של מארין המניעות שני מדחפים בקוטר 3.5 מטר (11 רגל). הם תוכננו להפיק 31,000 כוחות סוס (23,000 קילוואט). אלה הונעו על ידי עשרה דוודים פחמיים מסוג מארין ושני דוודים על בסיס נפט. אלה העניקו לאונייה מהירות מרבית של 27.5 קשרים (50.9 קמ"ש). ויסבאדן נשאה 1,280 טונות (1,260 טון ארוך) של פחם, ועוד 470 טונות (460 טון ארוך) של נפט שהעניקו לה טווח של 4,800 מיילים ימיים (8,900 ק"מ) במהירות של 12 קשרים (22 קמ"ש). לוויסבאדן היה צוות של 17 קצינים ו-457 מלחים.

האונייה הייתה חמושה בסוללה ראשית של שמונה תותחי 15 ס"מ (5.9 אינץ') SK L/45 בתושבות בודדות. שניים הוצבו זה לצד זה קדימה על המצודה, ארבעה מוקמו באמצע האונייה, שניים משני הצדדים, ושניים הוצבו בזוג ירי-על מאחור. התותחים יכלו לתקוף מטרות עד 17,600 מטרים (57,700 רגל). סופקו להם 1,024 פגזים של תחמושת, תמורת 128 פגזים לכל תותח. חימוש הנ"מ של האונייה כלל בתחילה ארבעה תותחי 5.2 ס"מ (2 אינץ') L/55, אם כי אלו הוחלפו בזוג תותחי נ"מ 8.8 ס"מ (3.5 אינץ') SK L/45. היא הצטיידה גם בארבעה צינורות טורפדו בקוטר 50 סנטימטרים (19.7 אינץ') עם שמונה טורפדות. שניים היו שקועים בגוף האונייה בצד הרוחב ושניים הורכבו על הסיפון באמצע האונייה. היא גם יכלה לשאת 120 מוקשים. האונייה הייתה מוגנת על ידי חגורת שריון בקו המים בעובי 60 מילימטרים (2.4 אינץ') באמצע האונייה. במגדל הניווט היו דפנות בעובי 100 מילימטרים (3.9 אינץ'), והסיפון היה מחופה בלוח שריון בעובי 60 מ"מ.

היסטוריית שירות

ויסבאדן הוזמנה תחת שם החוזה ארזאץ גפיון והונחה במספנת AG Vulcan בשטטין בשנת 1913. היא הושקה ב-20 בינואר 1915, ולאחר מכן החלו עבודות ההתאמה. היא נכנסה לשירות בצי הים הפתוח ב-23 באוגוסט 1915, לאחר שהובהלה לעבור ניסויים ימיים.

קרב יוטלנד

מפות המציגות את התמרונים של הצי הבריטי (כחול) והגרמני (אדום) ב-31 – 1 ביוני 1916

בפיקודו של קפטן פריץ רייס, ויסבאדן הוקצתה לקבוצת הסיור השנייה של סיירות קלות תחת קונטר-אדמירל פרידריך בודיקר, שהשתתף בקרב יוטלנד ב-30 במאי וב-1 ביוני 1916. ספינת האחות של ויסבאדן, פרנקפורט שימשה כספינת הדגל של בודיקר. על היחידה הוטל למסך על סיירות המערכה של קבוצת הסיור הראשונה בפיקודו של ויצה-אדמירל פרנץ פון היפר. בתחילת הקרב, ויסבאדן שייטה לימין, מה שהציב אותה בצד המנותק כאשר אלבינג, פילאו ופרנקפורט ירו לראשונה במסך הסיירות הבריטי.

בסביבות השעה 18:30, ויסבאדן ושאר חברי קבוצת הסיור השנייה נתקלו בסיירת אה"מ צ'סטר; הם פתחו באש והשיגו מספר פגיעות על הספינה. כשהסיירות של שני הצדדים התנתקו, התערבו שלושת סיירות המערכה של אדמירל משנה הוראס הוד. ספינת הדגל שלו אה"מ אינווינסיבל קלעה פגז בוויסבאדן שהתפוצץ בחדר המכונות שלה והשבית את הספינה. קונטר-אדמירל פאול בהנקה, מפקד הגורם המוביל במערך הקרב הגרמני, הורה על הדרדנוטים שלו לחפות על ויסבאדן המוכה. במקביל, הסיירות הקלות של שייטות הסיירות הקלות הבריטיות השלישית והרביעית ניסו לבצע התקפת טורפדו על המערך הגרמני; תוך כדי הפלגה לטווח, הם הכו את ויסבאדן עם התותחים העיקריים שלהם. המשחתת אה"מ אונסלואו הגיעה למרחק של 2,000 יארד (1,800 מטרים) מוויסבאדן וירתה טורפדו בודד לעבר הסיירת הנכה. היא פגעה ישירות מתחת למגדל הניווט, אך הספינה נותרה על פני המים. בתגרה שלאחר מכן, הסיירת המשוריינת אה"מ דיפנס התפוצצה ואה"מ ווריור ניזוקה אנושות. ויסבאדן שיגרה את הטורפדות שלה בזמן שהיא נותרה משותקת, וקלעה פגיעה אחת נגד אוניית המערכה אה"מ מרלבורו.

מעט אחרי השעה 20:00, שייטת סירות הטורפדו III ניסתה לחלץ את הצוות של ויסבאדן, אבל אש כבדה מטור הקרב הבריטי הבריחה אותם. נעשה ניסיון נוסף להגיע לספינה, אך צוותי סירות הטורפדו איבדו את קו הראייה עם הסיירת ולא הצליחו לאתר אותה. הספינה טבעה לבסוף מתישהו בין 01:45 ל-02:45. רק איש צוות אחד שרד את הטביעה; הוא נאסף על ידי אוניית קיטור נורווגית למחרת. בין 589 ההרוגים היה הסופר הידוע של שירה וסיפורת העוסקת בחיי דייגים ומלחים, יוהאן קינאו, הידוע תחת השם הבדוי שלו גורץ' פוק, שמאז זכה לכבוד בכך שיש לו שני מפרשיות אימונים של הקריגסמרינה והצי הגרמני, בהתאמה, על שמו. השרידים של ויסבאדן נמצאו ב-1983 על ידי צוללנים של הצי הגרמני, שהסירו את שני המדחפים של הספינה. הספינה מונחת על קרקעית הים הפוכה, והייתה הסיירת הגרמנית האחרונה שהוטבעה ביוטלנד שאותרה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויסבאדן בוויקישיתוף