STS-41-B
STS-41-B, היא המשימה העשירית בתוכנית מעבורות החלל של נאס"א, והמשימה הרביעית במספר של מעבורת החלל צ'לנג'ר.
 | |||
 | |||
| משמאל לימין: משמאל לימין: יושבים: בראנד, גיבסון, עומדים: סטיוארט, מקניר, מק'קנדלס | |||
| נתוני משימה | |||
|---|---|---|---|
| מעבורת | צ'לנג'ר | ||
| כן שיגור | 39A | ||
| שיגור | 3 בפברואר 1984 8:00:00 EST | ||
| נחיתה | 11 בפברואר 1984 7:15:55 EST | ||
| משך המשימה | 7 ימים, 23 שעות 15 דקות ו-55 שניות | ||
| נתוני חללית | |||
| מסת החללית |
113,603 ק"ג  | ||
| משגר |
מעבורת חלל | ||
| נתוני מסלול | |||
| מספר הקפות | 128 | ||
| אפהליון |
317 ק"מ (כדור הארץ) | ||
| פריהליון |
307 ק"מ (כדור הארץ) | ||
| זמן הקפה |
90.8 דק' | ||
| גובה מסלול | 350 ק"מ | ||
| נטיית מסלול | 28.5 מעלות | ||
| אורך מסע | 5,329,150 ק"מ | ||
| צוות | |||
| אנשי צוות |
ואנס בראנד, רוברט אל סטיוארט, ברוס מק'קנדלס, רוברט גיבסון, רונלד מקנייר | ||
| משימות קשורות | |||
| |||
| מזהים | |||
| מספר קטלוג לוויינים |
14681 | ||
| מאגר המידע הלאומי |
1984-011A | ||
  | |||
צוות עריכה
- מפקד: ואנס בראנד
- טייס: רוברט גיבסון
- מומחה משימה: ברוס מק'קנדלס (Bruce McCandless II)
- מומחה משימה: רונלד מקניר (Ronald E. McNair)
- מומחה משימה: רוברט סטיוארט (Robert L. Stewart)
המשימה עריכה
לאחר משימת STS-9, שונתה שיטת הספירה של השיגורים. כך התקבל השם STS-41-B, במקום השם STS-11 (משימת STS-10 התבטלה בגלל עיכוב רב בקבלת והעמסת הציוד והמטען על המעבורת). כאמור, שיטת הספירה נועדה להיות יותר ספציפית. המספר 4 מייצג את הספרה האחרונה של שנת הכספים הפדרלית של השיגור (1984), הספרה השנייה מייצגת את אתר השיגור (הספרה 1 מייצגת שיגור ממרכז החלל קנדי והספרה 2 מייצגת שיגור מבסיס חיל האוויר ונדנברג בקליפורניה) והאות B מייצגת את מספר השיגור לאותה שנה (כאמור, STS-10 בוטלה. במקור הייתה אמורה להיקרא STS-41-A). לאחר אסון צ'לנג'ר ב-1986 חזרה שיטת הספירה המקורית.
במשימה זו, הצוות כלל את מפקד המשימה ואנס בראנד, שביצע את טיסתו השנייה בחלל (הראשונה שבה נכח - STS-5), הטייס רוברט גיבסון ושלושת מומחי המשימה: ברוס מק'קנדלס, רונלד מקניר ורוברט סטיוארט.
משימתה הרביעית של הצ'לנג'ר יצאה לדרך ב-3 בפברואר 1984 בשעה 8:00 בבוקר לפי שעון החוף המזרחי של ארצות הברית, כשהיא נושאת עליה: שני לווייני תקשורת, האחד, ווסטר-6, של וסטרן יוניון והשני של אינדונזיה PALAPA-B2. שני לוויינים אלו התפרסו ונערכו בעמדותיהם 8 שעות לאחר השיגור, אך המנועים הרקטיים (PAM) של שני הלוויינים כשלו, והם נשארו במסלול הקפה נמוך. מנועו של ווסטר-6 התפוצץ כ־6.5 דקות לאחר שעזב את המעבורת, ומנועו של PALAPA-B2 כשל גם הוא מספר דקות לאחר שנפלט מתא המטען. שני הלוויינים הוחזרו לפני הקרקע במשימת STS-51-A, על ידי מעבורת החלל דיסקברי.
ביום הרביעי למשימה בוצעה הליכת חלל על ידי שני האסטרונאוטים מק'קנדלס וסטיוארט. לראשונה, התבצעה הליכת חלל ללא חבל המחבר בין האסטרונאוט למעבורת, אלא באמצעות יחידת התמרון שבה שולט האסטרונאוט (MMU). וכך הפך מק'קנדלס ללוויין האנושי הראשון של כדור הארץ.
ביום השביעי של המשימה (9 בפברואר) ביצעו שני האסטרונאוטים הליכת חלל נוספת, שבה התאמנו על פרוצדורות תפיסה והחזרת לוויין Solar Maximum Mission לכדור הארץ, בהן יעשה שימוש במשימה הבאה, STS-41-C). זו הייתה הפעם הראשונה בה נעשה שימוש במתקן ריסון הרגליים, המאפשר לאסטרונאוט להתחבר בכפות רגליו אל קצה הזרוע הרובוטית.
משימה זו נשאה שוב את מטען הניסוי SPAS, ששוגר לראשונה במשימה STS-7. בכך היה מטען זה ללוויין הראשון שהוחזר לכדור הארץ, שופץ ושוגר שוב. עם זאת, עקב תקלה חשמלית בזרוע הרובוטית הוא הושאר בתא המטען של המעבורת.
מתקן "מטרת מפגש משולבת" כשל עקב בעיה פנימית.
במשימה זו התגלתה שחיקה של אטמים מעגליים במנועי הדלק המוצק, הן בחיבור הנחיר של המנוע הימני, והן בחלק הקדמי של המנוע השמאלי. השחיקה הייתה לאורך 2-7 ס"מ, ובעומק של מילימטר אחד. הרעיון של "שחיקה מתקבלת" החל להתפתח אצל מהנדסי תיוקול ונאס"א במשימה זו. מעבורת זו התפוצצה בסופו של דבר במשימה STS-51-L עקב דליפה ממנועי הדלק המוצק, שנגרמה משחיקה של האטמים.[1]
צ'לנג'ר חזרה לכדור-הארץ ב-11 בפברואר 1984 בשעה 7:15 לפי שעון החוף המזרחי. משימה זו הייתה הראשונה שנחתה בפועל במרכז החלל קנדי. בסה"כ עברה המעבורת במשימה זו 5,329,150 ק"מ והקיפה את כדור-הארץ 128 פעמים.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- סיכום המשימה באתר נאס"א
- סיכום המשימה באתר הראשי של נאס"א
- סרטון על המשימה
- תיאור המשימה
- האסטרונאוט ברוס מק'קנדלס מבצע ריחוף מהמעבורת, תיעוד הליכת החלל המפורסמת, ערוץ נאס"א, you tube.
הערות שוליים עריכה