מעבורת החלל צ'לנג'ר
מעבורת החלל צ'לנג'ר (כינוי מקצועי: OV-099) הייתה מעבורת החלל השנייה של נאס"א אחרי קולומביה. צ'לנג'ר שוגרה לחלל לראשונה ב־4 באפריל 1983 והתפוצצה בעת השיגור העשירי שלה, ב־28 בינואר 1986.
היסטוריה
עריכהצ'לנג'ר הייתה אחת משתי מעבורות החלל אשר נהרסו כתוצאה מתאונה במהלך המשימה, השנייה הייתה קולומביה. מעבורת החלל אנדוור הוכנסה לשירות שש שנים אחרי התפוצצות צ'לנג'ר והחליפה אותה בחלק מהמשימות.
שברי המעבורת נשמרים בבונקר טילים (אנ') בבסיס חיל האוויר בפלורידה. מפעם לפעם נשטפים שברים נוספים לחופי פלורידה, ואז הם נאספים ומועברים לבונקר לצורך שמירה.
ב-1996 התגלו בחוף שני שברים מהאגף השמאלי של המעבורת. אחד מהם מוצג במתחם המבקרים של מרכז החלל קנדי, יחד עם מסגרת חלון תא הטייס ממעבורת החלל קולומביה, שהתפרקה במהלך חזרתה לאטמוספירה ב-2003[1].
בנובמבר 2022 נמצא באזור בסיס החלל בקייפ קנוורל, בקרקעית האוקיינוס האטלנטי לא רחוק מחופי פלורידה, חלק גדול מהמעבורת צ'לנג'ר הקבור בחול, ובינתיים הוחלט להשאירו במקומו בים[1].
מבנה
עריכהצ'לנג'ר הורכבה בעזרת גוף STA-099 שנבנה תחילה כניסוי. STA-099 לא תוכנן לשמש לטיסות חלל, והתוכנית המקורית הייתה לשנות ולהתאים את גוף המעבורת הניסויית אנטרפרייז (OV-101) לשימוש בחלל, אולם מדעני נאס"א גילו כי יהיה הרבה יותר זול להשתמש בSTA-099.
טיסות
עריכהמעבורת החלל צ'לנג'ר טסה 10 טיסות, שהתה בחלל 62.41 ימים, השלימה 995 סיבובים סביב כדור הארץ וטסה 25,803,940 מיילים (41,527,416 ק"מ) כולל המשימה האחרונה שלה.
| # | תאריך | משימה | הערות |
|---|---|---|---|
| 1 | 4 באפריל 1983 | STS-6 | תוכנית לפריסת TDRS-1. במהלך הטיסה מבוצעת הליכת החלל הראשונה במסגרת תוכנית מעבורות החלל. |
| 2 | 18 ביוני 1983 | STS-7 | תוכנית לפריסת 2 לווייני תקשורת. במהלך הטיסה סאלי רייד הופכת לאישה האמריקאית הראשונה בחלל. |
| 3 | 30 באוגוסט 1983 | STS-8 | תוכנית לפריסת Insat-1B. גויאון סלופורד הופך לאפרו-אמריקאי הראשון בחלל. הפעם הראשונה בה מעבורת חלל ממריאה ונוחתת בלילה. |
| 4 | 3 בפברואר 1984 | STS-41-B | תוכנית לפריסת 2 לווייני תקשורת (שלא הצליחו להמשיך למסלולם התקין). הליכת החלל ללא כבל מחבר למעבורת הראשונה. |
| 5 | 6 באפריל 1984 | STS-41-C | משימת שירות ללוויין סולר מקס. |
| 6 | 5 באוקטובר 1984 | STS-41-G | תוכנית לפריסת לוויין למדידת קרינת כדור הארץ. זו המשימה הראשונה שבצוות שלה שתי נשים, קתרין ד. סוליבן היא האישה האמריקאית הראשונה שמבצעת פעילות חוץ-רכבית בחלל (הליכת חלל), ומרק גרנוא הופך לקנדי הראשון בחלל. |
| 7 | 29 באפריל 1985 | STS-51-B | נשאה את מעבדת החלל 3. |
| 8 | 29 ביולי 1985 | STS-51-F | נשאה את מעבדת החלל 2. |
| 9 | 30 באוקטובר 1985 | STS-61-A | נשאה את מעבדת החלל הגרמנית D-1. |
| 10 | 28 בינואר 1986 | STS-51-L | המעבורת התפוצצה בזמן השיגור ושבעת האסטרונאוטים ששהו על סיפונה נהרגו. |
הצ'לנג'ר בתרבות
עריכהב-2020 הוציאה נטפליקס מיני-סדרה בת ארבעה פרקים המתארת את השלבים שהובילו למשימתה האחרונה של הצ'לנג'ר.[2]
ספינת החלל USS Challenger מהפרק "Timelines" בסדרה "מסע בין כוכבים: וויאג'ר" קיבלה את שמה כמחווה למעבורת החלל צ'לנג'ר. מספרה הסידורי של ספינת החלל הבדיונית הוא NCC-71099, רמז למספרה הסידורי של הצ'לנג'ר OV-099.[3]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- ״מוות בשיגור חי״ - פרק על מעבורות החלל ואסון הצ׳אלנג׳ר בפודקאסט ״מינהר הזמן״, ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 AP; דרוקמן, ירון (2022-11-11). "נמצא חלק גדול ממעבורת החלל צ'לנג'ר שהתפוצצה ב-1986". Ynet. נבדק ב-2022-11-11.
- ^ הסרט באתר נטפליקס
- ^ Star Trek Encyclopedia (4th ed., vol. 1, p. 131)