StG 44

רובה הסער הראשון בעולם
(הופנה מהדף Sturmgewehr 44)

StG44 (קיצור מגרמנית של Sturmgewehr 44; "רובה סער מודל 44") הוא רובה סער שפותח על ידי גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה. הנשק מוכר גם בשמות MP43 (Maschinenpistole 43) ו-MP44 ‏(Maschinenpistole 44), שהם למעשה פיתוחים מוקדמים של אותו הנשק. יש הטוענים שהוא רובה הסער הראשון.

StG 44
Sturmgewehr 44
מידע כללי
סוג רובה סער
נגזרות STG44 ,MP44 ,MP43
תכנון Haenel Waffen, 1942
מדינה מייצרת גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית גרמניה הנאצית
יצרן C. G. Haenel Waffen und Fahrradfabrik (בגרמניה)
שטייר דיימלר פוך (באוסטריה)
מעצב הוגו שמייסר עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת השימוש 1943 – 1962 [1] (כ־19 שנים)
מלחמות מלחמת העולם השנייה
מלחמת הודו-סין הראשונה
מלחמת העצמאות של אלג'יריה
מלחמת וייטנאם
מלחמת אוגדן
מלחמת האזרחים בלבנון
מלחמת עיראק
מלחמת האזרחים בסוריה
מדינות המשתמשות גרמניה הנאצית (משתמש ראשי)
ומדינות רבות ברחבי העולם (ראו בערך).
יחידות שיוצרו 425,977
מידע טכני
קליבר 7.92 מ"מ
תחמושת 7.92x33 kurz מ"מ
פעולה גז,בוכנת פעולה ארוכה (long stroke piston), בריח מתנדנד
חירוק קנה 240 מ"מ
הזנה מחסנית (30 כדורים)
כוונות ברזל
אורך קנה 419 מ"מ
משקל ריק 4.6 ק"ג
משקל מלא 5.13 ק"ג
קצב אש 500-600 כדורים לדקה
מהירות לוע 685 מטרים לשנייה
טווח אפקטיבי 300 מטרים (אוטומטי)
600 מטרים (חצי אוטומטי)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תיאור עריכה

MP43 MP44 ו-StG44 היו כינוים שונים עבור אותו רובה עם שינויים קטנים בייצור, תחמושת הרובה היא 7.92x33 מ"מ שהיא בעצם גרסה מקוצרת של ה-Mauser‏ 7.92x57 מ"מ.

רקע עריכה

בתחילת מלחמת העולם השנייה, החי"ר הגרמני היה מצויד בדומה לשאר הצבאות. הבדל אחד בין הורמאכט לצבאות אחרים הוא הדגש שהושם על תת המקלע כנשק חי"ר עיקרי, בניגוד לצבאות אחרים בהם החיילים שצוידו בתת-מקלע היו בעיקר בתפקידי סיוע. הסיבה לדגש על תתי המקלע היא שתת-המקלע קטן יותר ונוח יותר לנשיאה והדבר הורגש בייחוד ביחידות שריון וחרמ"ש. עם זאת, לתת-המקלע היה טווח ודיוק נמוך.

תתי המקלע ששימשו את הוורמאכט (כגון MP40) היו בעלי תפוסה גבוהה בידיים ולכן המפקדים הגרמנים חשבו שיש לקצרם. היו מספר ניסיונות לייצר תת-מקלע קל משקל ובעל טווח ודיוק גדולים יותר אבל הרתע מקליעי ה-7.92X57 מ"מ עשו את השליטה בכלי הנשק האוטומטיים לקשה.

הפתרון הגרמני לבעיה היה יצירת כדור החלש בעוצמתו מכדור של רובה אך עם זאת חזק מכדור אקדח. ניסויים בקליע מסוג זה החלו עוד בשנות ה-30 אך מפקדי הצבא עיכבו את ייצורו עד לשנת 1941. בסוף הניסויים קוצר אורך התרמיל שהיה חלק מהתחמושת הסטנדרטית הגרמנית מחמישים ושבעה מ"מ לשלושים ושלושה והקליע קוצר בעוד שקוטרו לא שונה, וכך היה בעל פחות טווח ביחס לתחמושת סטנדרטית אך בעל פחות אנרגיה וכך בעל פחות רתע.

ניסויים בכלי נשק שונים עריכה

עתה הצבא הגרמני פנה לשני יצרני נשק: ולתר והנל על מנת לייצר רובה שיעשה בו שימוש בקליע החדש. הרובה של הנל, ה-Mkb 42, נבחר לדגם המתאים לייצור. בנובמבר 1942 נשלחו ה-Mkb 42 לחזית. בסוף 1942 ותחילת 1943 יוצרו כ-11,000 רובים מסוג זה. המשתמשים בנשק העריכו אותו אך עם הסתייגות מסוימת. בהמשך נבחר נשק אחר לייצור שהיה דומה לגרסת ולתר.

שימוש עריכה

באפריל 1944 אדולף היטלר החליט לשנות את שם הרובה ל-MP44. בפגישה עם מפקדי צבא בחזית המזרחית שאל היטלר את המפקדים מה הם רוצים. אחד מהמפקדים קרא "עוד מהרובים החדשים!". לאחר שהיטלר בחן את ה-MP44 בעצמו הוא החליט לקרוא לו "רובה סער" (Sturmgewehr). כאשר הוא רואה את ההישג התעמולתי האפשרי מהנשק הוא החליט לקרוא לו לבסוף StG44, כלומר "רובה סער, מודל 1944".

עד סוף המלחמה יוצרו כ-425,000 רובי StG44. הוא הוכח כבעל ערך רב בעיקר בחזית המזרחית שם השתמשו בו לראשונה. טווח הירי שלו היה גדול מה-MP40 אך שימושי יותר מה-Kar98k בטווח קרוב. הוא היה התשובה הגרמנית לפפ"ש הרוסי שהיה זול לייצור אך יעיל ביותר בקרבות בטווח קרוב. ה-StG44 היה בעל אותו קצב אש של הפפ"ש אבל עם טווח רחוק יותר. ה-StG44 היווה את הבסיס למשפחת רובי הסער שביניהם נמנה רובה הסער המיוצר ביותר בעולם בימינו, ה-AK-47.

לאחר המלחמה עריכה

בגרמניה המזרחית נעשה ב-StG44 שימוש עד החלפתו בAK-47 (קלשניקוב) הרוסי. בפולקספוליצי (המשטרה במזרח גרמניה) נעשה שימוש ברובה עד שנת 1962 בערך, אז הוחלף בפפ"ש. ה-Stg44 נמכר גם למשטרים ידידותיים לברית המועצות באפריקה ובמזרח התיכון ואף מספר מועט של דגמים הגיעו אל ארגון החזבאללה בלבנון.

משתמשים עריכה

בהווה עריכה

בעבר עריכה

גלריה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא StG 44 בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 19431945 (גרמניה הנאצית)
    19451962 (גרמניה המזרחית)
    בשימוש עד היום ברחבי העולם