The Moscow Times

The Moscow Times (מוסקבה טיימס) הוא עיתון מקוון בשפה האנגלית היוצא לאור במוסקבה. היה עיתון בדפוס משנת 1992 ועד 2017, עם תפוצת שיא של 55,000 עותקים והופץ ללא עלות במקומות אותם פוקדים תיירים ודוברי אנגלית כמו מלונות, בתי קפה, שגרירויות וחברות תעופה, וגם באמצעות מנוי. העיתון פופולרי בקרב אזרחים זרים השוהים במוסקבה ורוסים דוברי אנגלית.[1] בנובמבר 2015 העיתון שינה את עיצובו והפך מיומון לשבועון (שוחרר בכל יום חמישי) והגדיל את מספר העמודים ל-24. הוא הפך למהדורה אינטרנטית בלבד ביולי 2017.

Internet-news-reader.svg The Moscow Times
The Moscow Times.png
The Moscow Times (front page).png
פורמט מקוון
בעלים Sanoma Corporation, דמיאן קודריאצב עריכת הנתון בוויקינתונים
עורך Mikhail Fishman עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריכי הופעה 1992–הווה (כ־29 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה אנגלית
מערכת מוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
www.themoscowtimes.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

העיתון מפרסם באופן קבוע מאמרים של עיתונאים רוסים בולטים כמו יוליה לטינינה ואיוואן נפפורנקו. כמה כתבים זרים החלו את דרכם כאן, בהם אלן בארי, לימים ראש לשכת "הניו יורק טיימס" במוסקבה וזוכה פרס פוליצר.[2]

היסטוריהעריכה

הקמהעריכה

דרק סאואר, מו"ל הולנדי שהגיע למוסקבה בשנת 1989, תכנן להפוך את העיתון הקטן שלו, פעמיים בשבוע, המכונה "Moscow Gaurdian" לעיתון יומי ברמה העולמית. סאואר הביא את מג בורטין כעורכה הראשון במאי 1992, והצוות השתמש בחדר במלון רדיסון סלביאנסקיה כמשרד.[3][4]

המהדורה הראשונה של "מוסקבה טיימס" פורסמה במרץ 1992.[5] זה היה היומון המערבי הראשון שפורסם ברוסיה והפך במהרה ל"מקור ראשוני לחדשות ודעות" המצוטט ברוסיה ובמערב כאחד.[3]

העיתון "מילא תפקיד חשוב בכך שהוא נתן מקום לפרשנים רוסים". לדוגמה, בסתיו 1993 הצליח למלא תפקיד בהבסת הצנזורים: "כשכוחות מתנגדים לילצין כבשו את הפרלמנט הרוסי והצנזורה הוחזרה. עיתוני רוסיה יצאו עם רווחים גדולים ריקים בעמודים הראשונים שבהם דוכאו מאמרים ביקורתיים על הרשויות. הכותבים של אותם מאמרים באו לראות אותנו. פורסם למחרת באנגלית ב"מוסקבה טיימס", מאמריהם הועלו במהירות ושודרו ברוסית על ידי BBC ותחנות רדיו זרות אחרות, שהביסו את הצנזורים."[3]

מאמצע שנות התשעים ועד שנת 2000 הוא היה ממוקם במטה העתיק של מערכת "פראבדה".[6] בשנת 1997 נרשם האתר moscowtimes.ru.

התרחבותעריכה

בשנים 2003–2004, העיתון הוסיף נספחי עסקים, קריירה ונדל"ן, ובשנת 2005 נספח המדריך למוסקבה, הכולל תרבות גבוהה. מדריך הסעודה השנתי במוסקבה הושק גם הוא בשנת 2005.

עד 2005 היה העיתון בבעלות חברת Independent Media, הוצאה לאור הרשומה במוסקבה המדפיסה גם עיתון יומי בשפה הרוסית, "ודומוסטי", "The St. Petersburg Times" (מקבילו של המוסקבה טיימס בסנקט פטרבורג) וגרסאות בשפה הרוסית למגזינים פופולריים כמו "FHM", "Man's Health", ו"קוסמופוליטן רוסיה".[7] באותה שנה נרכשה Independent Media על ידי קבוצת ההוצאה לאור הפינית Sanoma. בשנת 2006 החל העיתון בברית עם ה-"International Herald Tribune", ואילו בשנת 2009 הושק אתר ה-themoscowtimes.com. גיליון הצבעים הראשון פורסם בשנת 2010.

בשנת 2009 פרסמה את "רוסיה למתחילים: מדריך זרים לרוסיה", שנכתב על ידי סופרים זרים המציעים עצות בהתבסס על חוויות מגוריהם ברוסיה.[8] העיתון חגג 20 שנה בשנת 2012 בארוחת ערב חגיגית במלון בלצ'וג קמפינסקי במוסקבה.[9]

דעיכה ומעבר לדיגיטלעריכה

בינואר 2014, מודעות זדוניות באתר העיתון הפנו את המבקרים לדף נחיתה וניצול.[10] בדצמבר 2014, "מוסקבה טיימס" נאלצה לעבור למצב לא מקוון למשך יומיים בשל מתקפת מניעת שירות (DDoS). האתר נאלץ לעבור למצב לא מקוון בפעם השנייה בפברואר 2015 מסיבות לא ידועות.[2]

באפריל 2014 פרש העורך הראשי הוותיק אנדרו מקצ'סני והוחלף על ידי נאבי עבדולאייב, כתב לשעבר ב"מוסקבה טיימס", עורך חדשות, עורך מנהל וסגן העורך הראשי שעזב בשנת 2011 לעמוד בראש הנהלת RIA נובוסטי, שירות חדשות ממשלתי בשפה זרה.[11] זמן קצר לאחר מינויו טען עבדאלייב בגרדיאן" כי העיתונאות "המוטה של המערב"... שודדת את המערב מסמכותו המוסרית".[12] בסתיו 2015 עבדולאייב הודח מתפקידו והוחלף על ידי מיכאיל פישמן.

בעקבות המשבר האוקראיני, ביקורת של "מוסקבה טיימס" נמתחה על ידי מספר עיתונאים ובהם בעל טור ב"איזבסטיה" ישראל שמיר, שבדצמבר 2014 כינה את העיתון "נייר אנטי-פוטין מיליטנטי, עיכול של העיתונות המערבית עם הטיה קיצונית בסיקור אירועים ברוסיה".[2] באוקטובר 2014 קיבלה מערכת "מוסקבה טיימס" את ההחלטה להשעות את התגובות המקוונות לאחר עלייה בתגובות הפוגעות. בעיתון נמסר כי השביתה את האפשרות להגיב משתי סיבות - אי נוחות לקוראיו, כמו גם היותם כפופים לחבות משפטית, מכיוון שעל פי החוק הרוסי אתרים נודאים באחריות לכל התוכן, כולל תוכן שנוצר על ידי משתמשים כמו תגובות.[13]

בשנת 2015 מכרה Senoma את העיתון לדמיאן קודריאצב, לשעבר מנהל קומרסאנט.[14][15][16]

בשנת 2017 גרסת הנייר הופסקה. העיתון האחרון הופיע ב-6 ביולי.[17]

ביולי 2017 שונתה פעילות העיתון,[18][19] כאשר הבעלות על העיתון מפוצלת כיום בין ולדימיר ג'או, מנכ"ל חברת קייטרינג לחברות תעופה, שמחזיק ב-51%, סבטלנה קורשונובה, מנכ"ל העיתון עם 30%, והמייסד סאואר עם 19%.[20] זאת כדי לציית לחוק רוסי המצהיר כי לא יותר מ-20% מחברות המדיה ברוסיה יכולות להיות בבעלות זרים.[21]

עורכים ראשייםעריכה

 
אווה הרטוג סקורובוגטובה (2018)
  • מאט ביבנס, 1998 עד 2001
  • לין ברי, ינואר 2001 עד יוני 2006
  • אנדרו מקצ'סני, יוני 2006 עד אפריל 2014
  • נבי עבדולאייב, אפריל 2014 עד אוקטובר 2015
  • מיכאיל ולדימירוביץ' פישמן, נובמבר 2015 עד יולי 2017
  • אווה הרטוג סקורובוגטובה, מאז 2017

לקריאה נוספתעריכה

  • Michielsen, Dido (2013). Moscow Times. Het Russische avontuur van Derk Sauer en Ellen Verbeek (בהולנדית). Amsterdam: Uitgeverij Nieuw Amsterdam. ISBN 9789046814727. 
  • Lawton, Anna. (2004). Imaging Russia 2000: Film and Facts. New Academia Publishing, LLC. p. 107. ISBN 978-0-9744934-3-5

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Richardson, Dan. (2001). The Rough Guide to Moscow. Rough Guides. p. 56. ISBN 978-1-85828-700-3
  2. ^ 1 2 3 Luhn, Alec (5 בפברואר 2015). "Hackers target Russian newspaper site accused of being anti-Putin". The Guardian. אורכב מ-המקור ב-January 18, 2017. 
  3. ^ 1 2 3 Bortin, Meg (6 באוקטובר 2012). "To Moscow With News". New York Times. 
  4. ^ Simon Kuper (10 באוקטובר 2005). "Russian remodelling of a cosmopolitan theme". Financial Times. בדיקה אחרונה ב-4 ביוני 2016. 
  5. ^ Derk Sauer (2012). "Derk Sauer: "20 Years Later"". Moscow Times. בדיקה אחרונה ב-30 באוגוסט 2015. 
  6. ^ Schreck, Carl (14 בפברואר 2006). "Fire Tears Through the Pravda Complex". בדיקה אחרונה ב-30 באוגוסט 2015. 
  7. ^ Lawton, Anna. (2004). Imaging Russia 2000: Film and Facts. New Academia Publishing, LLC. p. 107. ISBN 978-0-9744934-3-5ISBN 978-0-9744934-3-5.
  8. ^ "Russia for Beginners: A Foreigner's Guide to Russia". The Moscow Times. 3 במרץ 2009. אורכב מ-המקור ב-2009-03-09. 
  9. ^ "20 years with The Moscow Times". The Moscow Times. 2012. אורכב מ-המקור ב-21 March 2016. 
  10. ^ Jérôme Segura (7 בינואר 2014). "Hard times on The Moscow Times". Malwarebytes. אורכב מ-המקור ב-June 5, 2015. 
  11. ^ "Nabi Abdullaev to Replace Andrew McChesney as MT Editor". The Moscow Times. 14 באפריל 2014. אורכב מ-המקור ב-April 17, 2014. .
  12. ^ Nabi Abdullaev (4 באוגוסט 2014). "Is western media coverage of the Ukraine crisis anti-Russian?". The Guardian. אורכב מ-המקור ב-29 August 2014. 
  13. ^ "Russian English-language newspaper The Moscow Times becomes latest victim in Kremlin info war". Ukraine Today. 31 באוקטובר 2014. 
  14. ^ Andrew Roth (30 באפריל 2015). "New Owner for The Moscow Times and Vedomosti". The New York Times. ISSN 0362-4331. אורכב מ-המקור ב-4 May 2015. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2015. 
  15. ^ Peter Hobson (4 במאי 2015). "Russian Owner Wants Modernized Moscow Times, Not Kremlin Stooge". Moscow Times. בדיקה אחרונה ב-21 באוקטובר 2015. 
  16. ^ "Russia blocks sale of Russian Cosmopolitan, Esquire". The Moscow Times. 16 ביוני 2015. אורכב מ-המקור ב-5 June 2016. בדיקה אחרונה ב-4 ביוני 2016. 
  17. ^ "The Moscow Times Closes Print Edition". The Moscow Times. 5 ביולי 2017. אורכב מ-המקור ב-2017-07-06. 
  18. ^ Ведомости (7 ביוני 2017). "Дерк Сауэр вернется в The Moscow Times". vedomosti.ru. אורכב מ-המקור ב-7 May 2018. בדיקה אחרונה ב-7 במאי 2018. 
  19. ^ "De terugkeer van Derk Sauer in de Russische media - Vrij Nederland". vn.nl. 7 ביוני 2017. בדיקה אחרונה ב-7 במאי 2018. 
  20. ^ "The Moscow Times подпитали акционером". Kommersant. 11 באוקטובר 2017. בדיקה אחרונה ב-6 בדצמבר 2018. 
  21. ^ "The Moscow Times подпитали акционером". Kommersant. 11 באוקטובר 2017. בדיקה אחרונה ב-6 בדצמבר 2018.