You Don't Have to Say You Love Me

סינגל מאת דאסטי ספרינגפילד

"You Don't Have to Say You Love Me" (בעברית: "אינך חייב לומר שאתה אוהב אותי"; במקור שיר באיטלקית משנת 1965 בשם "Io che non vivo (senza te)", שכתבו פינו דונאג'ו וויטו פאלאוויצ'יני) הוא שיר משנת 1966 של הזמרת האנגליה דאסטי ספרינגפילד, שהיה הסינגל המצליח ביותר שלה בהגיעו לראש מצעד הסינגלים הבריטי,[1] ולמקום הרביעי במצעד האמריקאי בילבורד הוט 100. השיר צעד שוב במצעד הפזמונים בממלכה המאוחדת בביצועים של אלביס פרסלי (מקום 9 / שנת 1971), להקת Guys 'n' Dolls (מקום 5 / שנת 1976), ודניז ולץ' (מקום 23 / שנת 1995). הגרסה של אלביס פרסלי הגיעה גם למקום ה-11 בארצות הברית.[2][3] "You Don't Have to Say You Love Me" הגיע לעשרת הראשונים באירלנד בביצוע של רד הארלי (מקום 5 / שנת 1978), באיטליה בביצוע להקת וול סטריט קראש (מקום 6 / שנת 1983), ובפינלנד - בשם "En koskaan" בביצוע קריסטינה האוטאלה (מקום 6 שנת 1966).

You Don't Have to Say You Love Me
035 Dusty Springfield - You Don't Have To Say You Love Me.jpg
סינגל בביצוע דאסטי ספרינגפילד
יצא לאור 25 במרץ 1966
סוגה מוזיקת פופ עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
בי-סייד "Every Ounce of Strength" (הממלכה המאוחדת)
"Little by Little" (ארצות הברית)
כתיבה Vito Pallavicini עריכת הנתון בוויקינתונים
לחן פינו דונגיו עריכת הנתון בוויקינתונים
עיבוד סיימון נייפיר-בל, Vicki Wickham עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הגרסה המקורית באיטלקיתעריכה

"Io che non vivo (senza te)" ("אני, שאיני יכול לחיות (בלעדיך)") הושמע לראשונה בפסטיבל סן רמו ה-15 בביצוע פינו דונאג'ו - שגם כתב את השיר יחד עם ויטו פאלאוויצ'יני - עם הזמרת האמריקאית ג'ודי מילר. השיר עלה לשלב הגמר של התחרות, ובמרץ 1965 הגיע לראש המצעד האיטלקי. השיר הושמע בפסקול בסרטו של לוקינו ויסקונטי "סנדרה של אלף התענוגות", בכיכובה של קלאודיה קרדינלה, שזכה בפרס אריה הזהב בפסטיבל הסרטים של ונציה בספטמבר אותה שנה.

הגרסה של דאסטי ספרינגפילדעריכה

דאסטי ספרינגפילד, שהשתתפה בפסטיבל סן רמו בשנת 1965, ישבה בקהל כשדונאג'ו ומילר ביצעו את השיר "Io che non vivo (senza te)", ואף על פי שלא הבינה את המילים, השיר ריגש אותה עד דמות. היא השיגה הקלטה של השיר, אבל חלפה שנה עד שפעלה במטרה להקליט גרסה אנגלית.

ב-9 במרץ 1966 היה לספרינגפילד הקלטה אינסטרומנטלית של שירו של דונאג'ו, שהוקלט באולפני מארבל ארץ' של חברת פיליפס. בין המבצעים היו הגיטריסט ביג ג'ים סאליבן והמתופף בובי גרהאם. עדיין לא היו לספרינגפילד מילים באנגלית כדי להקליט את השיר. חברתה של ספרינגפילד, המפיקה ויקי ויקהאם, כתבה את המילים יחד עם חבר שלה סיימון נאפייר-בל, מנהל להקת יארדבירדס. לאף אחד משניהם לא היה ניסיון בכתיבת שירים. לדברי נאפייר-בל, השניים יצאו לארוחה והיא סיפרה על רצונה של ספרינגפילד למילים לשיר של דונאג'ו, והם קיבלו על עצמם את האתגר לכתוב את השיר בעצמם.

ויקהאם ונאפייר-בל לא הבינו את המילים המקוריות של השיר, וניסו לכתוב מילים משלהם על "אנטי-אהבה" בשם "אני לא אוהב אותך". כשלא הצליחו בכך, שינו את המילים ל"אתה אינך אוהב אותי", ואחר כך "אתה אינך חייב לאהוב אותי", ולבסוף "אתה אינך חייב לומר שאתה אוהב אותי", כדי להתאים את המילים למנגינה. נאפייר-בל קרא בשם "You Don't Have to Say You Love Me" לספרו האוטוביוגרפי על סצנת המוזיקה של שנות השישים של המאה העשרים.

השיר יצא לאור ב-25 במרץ 1966, והסינגל בביצועה של ספרינגפילד הפך ללהיט ענק, ונשאר מזוהה איתה.

השיר הגיע לראש המצעד בממלכה המאוחדת ולמקום הרביעי במצעד בארצות הברית. השיר היה פופולרי כל כך בארצות הברית שאלבומה "Ev'rything's Coming Up Dusty" יצא שם עם רשימת שירים שונה במקצת ושמו שונה לשם הלהיט. ב-2004 נכלל השיר ברשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים של מגזין רולינג סטון במקום ה-491.[4]

מיקומי שיאעריכה

מצעד (1966) מיקום שיא
אוסטרליה Go-Set[5] 2
קנדה RPM 4
המצעד הפיני הרשמי[6] 6
גרמניה Media Control[7] 33
מצעד הסינגלים האירי[8] 4
הולנד[9] 33
מצעד הסינגלים הניו זילנדי 9
מצעד הסינגלים הפיליפיני[10] 1
מצעד הסינגלים הבריטי[11] 1
ארצות הברית בילבורד הוט 100[12] 4
ארצות הברית Cashbox[13] 3
ארצות הברית Adult Contemporary (בילבורד)[14] 8

הגרסה של אלביס פרסליעריכה

ב-1970 הקליט את השיר "You Don't Have to Say You Love Me" אלביס פרסלי עבור אלבומו "That's the Way It Is", ממנו היה השיר הסינגל השני שיצא ב-6 באוקטובר 1970. השיר הוקלט בערב 6 ביוני 1970 בסטודיו בי של אולפני RCA (נאשוויל), והיה השלישי מתוך שבעה שירים שהוקלטו באותו לילה. המפיק פלטון ג'רביס חשב שההקלטה השנייה הייתה טובה מספיק עבור המאסטר של השיר, אבל פרסלי התעקש להקליט פעם שלישית.[15] השיר הגיע למקום ה-11 במצעד הוט 100 של מגזין בילבורד, והיה במקום הראשון במצעד Easy Listening, וכן הגיע למקום ה-56 במצעד Hot Country Songs.[16] הסינגל הפך לתקליט זהב. עוד היה השיר ללהיט באוסטרליה (מקום 7), וקנדה (מקום 6). "You Don't Have to Say You Love Me" היה פעמיים להיט באיים הבריטיים, ההקלטה המקורית הגיעה למקום ה-9 בממלכה המאוחדת וה-17 באירלנד, וב-2007 אחרי יציאה לאור מחדש הגיע השיר למקום ה-16 וה-29 בהתאמה.

גרסאות נוספותעריכה

"You Don't Have to Say You Love Me" הוקלט על ידי אמנים רבים ובהם:

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Roberts, David (2006). British Hit Singles & Albums (מהדורה 19th). London: Guinness World Records Limited. עמ' 190. ISBN 1-904994-10-5. 
  2. ^ "You Don't Have to Say You Love Me - Full Official Chart History". Official Charts Company. Official Charts Company. בדיקה אחרונה ב-20 בינואר 2016. 
  3. ^ "Lyrics: You Don't Have To Say You Love Me by Elvis Presley". Top40db.net. בדיקה אחרונה ב-6 באפריל 2014. 
  4. ^ "The RS 500 Greatest Songs of All Time". RollingStone.com. בדיקה אחרונה ב-5 בנובמבר 2008. 
  5. ^ Billboard Magazine, June 1966. 25 ביוני 1966. בדיקה אחרונה ב-21 ביוני 2018. 
  6. ^ Billboard Magazine, November 1966. 26 בנובמבר 1966. בדיקה אחרונה ב-21 ביוני 2018. 
  7. ^ "German charts" (בגרמנית). בדיקה אחרונה ב-21 ביוני 2018. 
  8. ^ "The Irish Charts – All there is to know". www.irishcharts.ie. בדיקה אחרונה ב-19 בנובמבר 2011. 
  9. ^ "Dutch Muziek Parade 1966". Muziek Parade. אורכב מ-המקור ב-2018-07-03. בדיקה אחרונה ב-10 בדצמבר 2019. 
  10. ^ Billboard Magazine, October 1966. 29 באוקטובר 1966. בדיקה אחרונה ב-21 ביוני 2018. 
  11. ^ "Dusty Springfield: Artist Chart History". בדיקה אחרונה ב-21 ביוני 2018. 
  12. ^ Miles, Barry. The British Invasion. Sterling. עמ' 98. 
  13. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2014-03-01. בדיקה אחרונה ב-22 במרץ 2014. 
  14. ^ "Dusty Springfield Chart History: Adult Contemporary". בדיקה אחרונה ב-21 ביוני 2018. 
  15. ^ Jorgensen, Ernest (1998). Elvis Presley: A Life In Music. NYC: St Martin's Griffin. ISBN 978-0312263157. 
  16. ^ Whitburn, Joel (2002). Top Adult Contemporary: 1961-2001. Record Research. עמ' 196.