ג'וזף למאר
ג'וזף ראקר למאר (באנגלית: Joseph Rucker Lamar; 14 באוקטובר 1857 – 2 בינואר 1916) היה שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית, שכיהן בתפקיד מ-1911 ועד מותו. למאר היה דודנו של לוציוס למאר, שגם הוא כיהן בבית המשפט העליון, כמזכיר הפנים של ארצות הברית, כסנאטור וכחבר בית הנבחרים של ארצות הברית.
.jpg) | |||||||||
| ג'וזף למאר | |||||||||
| לידה |
14 באוקטובר 1857 ראקרסוויל, ג'ורג'יה, ארצות הברית  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
2 בינואר 1916 (בגיל 58) וושינגטון הבירה, ארצות הברית | ||||||||
| שם מלא | ג'וזף ראקר למאר | ||||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||||
| מקום קבורה | בית הקברות סאמרוויל, אוגוסטה, ג'ורג'יה, ארצות הברית | ||||||||
| השכלה |
| ||||||||
| מפלגה |
המפלגה הדמוקרטית | ||||||||
| |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
ראשית חייו
עריכהג'וזף למאר נולד בראקרסוויל שבג'ורג'יה. אביו היה כומר. הוא למד בבית הספר התיכון אקדמיית מחוז ריצ'מונד שבאוגוסטה ובמכון מרטין שבג'פרסון. למאר היה צאצא של ויליאם ספיר האב, מהגר סקוטי-אירי מאירלנד. בתקופה בה הוא למד באוגוסטה הוא התגורר בשכנות והיה ידיד קרוב של וודרו וילסון, לימים נשיא ארצות הברית, שאביו היה כומר פרסביטריאני מקומי. השניים גם למדו יחדיו בבית הספר ג'וזף ט. דרי לבנים, בית ספר שתלמידים נוספים בו היו לימים חברי הקונגרס, עורכי עיתונים ואנשי אקדמיה. לאחר שסיים למאר את לימודיו בבית הספר פן לוסי שבבולטימור, הוא המשיך את לימודיו באוניברסיטת ג'ורג'יה, שם הוא היה חבר באגודה הספרותית פי-קאפא. לאחר שמשפחתו עברה למקום אחר, הוא השלים את לימודיו בקולג' בתאני שבווירג'יניה המערבית ב-1877, שם הוא היה חבר באחוות בתא-תטא-פאי. לאחר שלמד בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת וושינגטון ולי, הוא הפסיק את לימודיו והשלים אותם בקריאה עצמית בהדרכת עורך דין בולט מאוגוסטה, ולאחר מכן שב לקולג' בתאני כדי ללמד שם במשך שנה לטינית. לאחר מכן הוא עסק בעריכת דין באוגוסטה.[1]
ראשית הקריירה
עריכהבשנים 1886–1889 כיהן למאר כחבר בית הנבחרים של ג'ורג'יה. ב-1893 הוא מונה על ידי בית המשפט העליון של ג'ורג'יה כחבר הוועדה שעסקה בעריכת ספר החוקים של ג'ורג'יה, כהכנה לספר חוקים חדש, שאומץ שנתיים לאחר מכן על ידי האספה המדינתית.
שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית
עריכהב-1 בינואר 1910 מונה למאר על ידי הנשיא ויליאם הווארד טאפט כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית במקומו של ויליאם מודי שפרש. המינוי אושר על ידי הסנאט של ארצות הברית ב-15 בדצמבר ולמאר הושבע לתפקיד ב-3 בינואר 1911. בעת מינויו לבית המשפט העליון היה למאר אחד מתוך שלושת השופטים אי פעם שמונו על ידי נשיא ממפלגה שונה מזו שלהם. בזכות המוניטין שלו הוא נבחר ב-1914 יחד עם פרדריק להמן לייצג את ארצות הברית בוועידה שהתכנסה בניאגרה פולס כדי למנוע פרוץ מלחמה על רקע תקרית וראקרוס (אנ').
בקבלת הפנים שלאחר טקס השבעתו של וודרו וילסון לנשיאות ב-1913, עלה בידי שני הידידים מנוער להפגש שוב ולהחליף חוויות מנעוריהם בג'ורג'יה. השניים המשיכו להיות בקשר כאשר הם היו בוושינגטון. ב-1915 כתב למאר שתי חוות דעת קצרות בקשר למשפטו של ליאו פרנק. הוא סירב לבקשה למתן צו הביאס קורפוס לפרנק כדי לקרוא תיגר על הגינות משפטו, אך בסופו של דבר הוא נעתר לערעור כדי שפרנק יציג את טענותיו בפני בית המשפט. בית המשפט בהרכב מלא דחה את טענותיו של פרנק ולמאר הצטרף לדעת הרוב.
מותו
עריכהבסתיו 1915 לקה למאר בשבץ מוחי. בשל כך הוגשה הצעה לאישור פרישתו עם פנסיה מלאה, אך בשל מותו חודשים ספורים לאחר מכן התייתרה הבקשה.
ג'וזף למאר נפטר בוושינגטון די. סי. ב-2 בינואר 1916. הוא נטמן בבית הקברות סאמרוויל שבאוגוסטה. במלחמת העולם השנייה נקראה על שמו אחת מאוניות ליברטי.[2]
קישורים חיצוניים
עריכה
- ג'וזף למאר באתר המדריך הביוגרפי של השופטים הפדרליים (באנגלית)
- ג'וזף למאר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ג'וזף למאר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה