הקסטל
קַסְטֶל הוא שמה של גבעה ואתר לאומי בקצהו של הר מעוז, מעל כביש 1 (כביש תל אביב–ירושלים), בשטחה של מבשרת ציון. עד 1948 שכן על הגבעה יישוב ערבי בשם אל-קסטל, שהיווה נקודה אסטרטגית במהלך המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות בשל שליטתו המוחלטת על הכביש מהשפלה לירושלים, בו נעו השיירות לירושלים.
 | |
| מצודת הקסטל | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם |
castellum  |
| גובה |
779 מ' |
| שטח |
1.4 קמ"ר |
| מדינה |
ישראל |
| מיקום |
מחוז ירושלים, ישראל |
| רכס הרים |
הרי ירושלים |
| קואורדינטות | 31°47′49″N 35°08′39″E / 31.796944444444°N 35.144166666667°E |
|
הקסטל (למפת ירושלים רגילה)   הקסטל | |
  | |
גאוגרפיה
עריכהגבעת הקסטל מתנשאת לגובה 779 מטר, והיא יושבת בחלקו הדרומי של רכס קטן, המשתרע מבית סוריק ועד הר חרת וצובה. הרכס תחום במספר נחלים מכיוונים שונים (נחל כסלון, נחל לוז ונחל שורק). גבעת הקסטל היא הנקודה הגבוהה ביותר בסביבתה הקרובה, וממנה מסתעפות מספר שלוחות קצרות בכיוונים שונים. לגבעה חשיבות אסטרטגית בשל מעברו של כביש 1 (שנסלל על גבי תוואי דרך עתיק הקיים עוד מהתקופה הרומאית) בסמוך לגבעה, לאחר טיפוס תלול מאפיק נחל כסלון מהצד המערבי, ומאפיק נחל שורק בצד המזרחי.
היסטוריה
עריכההחוקר ב"צ לוריא מזהה את ההר עם הר עפרון, המוזכר בספר יהושע.[1]
מקור השם "קסטל" הוא במילה הרומית "קסטלום" (Castellum) אשר משמעותה מצודה (המדובר בצורת הקטנה של המילה Castra, שפירושה מחנה צבאי), המתייחסת למצודה שהרומאים בנו במקום לשמירה על הדרך לירושלים. בימי הביניים נבנה על הפסגה מבצר צלבני שנקרא באותה תקופה "קאסטלום בלוואר" (בצרפתית "Castellum Belvoir" - מבצר יפה נוף), ממנו לא נותר שריד.[2] השם הרומי השתמר גם בשמו של הכפר הערבי אל-קסטל.
מלחמת העצמאות
עריכה
ערך מורחב – קרב הקסטל
בחודשים ינואר ופברואר של 1948, בתחילת מלחמת העצמאות, פעל אהרן חיים כהן, מייסד המחלקה לפועל הערבי של ההסתדרות, להסדרת הסכמי שלום עם הכפרים שבעיבורה של ירושלים ובהם אל-קסטל. בחודשים לאחר מכן לוחמיו הבלתי סדירים של עבד אל-קאדר אל-חוסייני לא הורשו להישאר בכפר ונאלצו לשוב לבסיסם בבית סוריק.[3]
בהמשך המלחמה שימש המשלט "קו חסימה" בדרך לירושלים, והיווה נקודת שליטה על הדרך מן השפלה לעיר הבירה. קרבות קשים וסיפורי גבורה כרוכים במאבק השליטה שהתקיים במקום והקסטל עבר שלוש פעמים מיד ליד. בשנת 1948 הייתה על ראש גבעה זו עמדה ערבית, שחלשה על הדרך לירושלים ואיימה לנתק את העיר משאר היישוב בארץ.
בחודש אפריל 1948, לאחר ששלוש שיירות שעלו לירושלים הותקפו ונפגעו, התקבלה החלטה לכבוש את הקסטל בכל מחיר. הפעולה הראשונה נערכה בליל ה-3 באפריל בשילוב כוחות חי"ש ויחידת הפלמ"ח. לוחמי החי"ש נבחרו לחיפוי ולוחמי הפלמ"ח נבחרו לכיבוש הגבעה. הלוחמים טיפסו אל הגבעה, אבל התברר שהערבים נטשו את הגבעה, והיא נתפשה ללא קרב. הפלמ"ח עזב את הקסטל ובמקום נותרו רק כ-70 לוחמי חי"ש, חלקם טירונים ועולים חדשים חסרי ניסיון.
באותו היום החלה מתקפת נגד של הערבים משני כיוונים. הקרבות היו עזים ומרים ולוחמי החי"ש ספגו אבדות רבות ובקושי החזיקו מעמד. במהלך הקרב הגיעה תגבורת מירושלים, אבל הלוחמים המשיכו ליפול ולהיפגע. במקביל לכך, לשמחת הלוחמים, שיירה אחת הצליחה לעבור בכביש והגיעה לירושלים. הלילה שלאחר הקרב המתיש היה גשום וקר, הלוחמים היו עייפים מחוסר שינה, מזונם מועט והתחמושת הייתה מועטת. נפגעים רבים שכבו בחוסר אונים. ב-8 באפריל לפנות בוקר, פסקו ההפגזות. עם עלות השחר עלו שלוש דמויות אל הגבעה. בתחילה הלוחמים חשבו שהם אנשי תגבורת, אולם משהתברר שהם ערבים הם נורו בידי מאיר קרמיול ונהרגו. מאוחר יותר התברר שאחד ההרוגים היה מנהיג הכוחות הערבים באזור ירושלים במלחמת העצמאות, עבד אל-קאדר אל-חוסייני.
לאחר שהתפרסמה עובדת מותו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני הוכרזה "פזעה" בכל אזור ירושלים והשפלה. כ-1,200 ערבים התקבצו מכל האזור, כולל רמאללה ואפילו מחברון ורמלה והתקיפו את מגיני הקסטל. הלוחמים נלחמו ביאוש, בכוחות אחרונים, אחרי חמישה ימי קרבות רצופים ועם מעט תחמושת. עם החרפת הקרבות וכשנותרו רק כ-30 לוחמים, התקבלה פקודה לסגת מהקסטל. שמעון אלפסי, מ"מ פלוגה א' מגדוד 3 של הפלמ"ח הכריז: "הטוראים יסוגו והמפקדים יחפו מאחור", אמרה שהפכה לסמל צה"לי לדורותיו.
לאחר נסיגת הכוחות נטשו רוב הלוחמים הערבים את הקסטל ויצאו להלווייתו של מפקדם, אל-חוסייני. בעקבות זאת יצאה פקודה חדשה: "יש לכבוש מחדש את הקסטל. כל הארץ מאזינה ומקווה". כוח מיומן יצא לכבוש את הגבעה והצליח בקרב קצר לכבוש אותה מחדש, לאחר שרוב כח האויב יצא להלוויה. מאז נותר הקסטל בידי ישראל.[4]
חללי הקרב על הקסטל הובאו לקבורה בקברי אחים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.
לאחר המלחמה הוקמה באזור מעברה לעולים מכורדיסטן שנקראה "מעוז ציון א'".
המקום שימש לתצפית ובסיס היציאה עבור חטיבת הראל במלחמת ששת הימים לקרב שייח עבד אל עזיז ובפריצה לכיוון ירושלים.
האתר
עריכההאתר הוא אתר לאומי בניהול רשות הטבע והגנים ובשטחו יד זיכרון לחללי הקרב על הקסטל (כולל אנדרטה שעוצבה בשנת 1980 על ידי יצחק ימין), תבליט של האזור ויד זיכרון למשוריינים שניסו לפרוץ את הדרך לירושלים. באפריל 2016 נחנך "שביל הערכים" במסגרת חידוש פניו של האתר. במסגרת החידושים הופקו שני סרטים, האחד מוקרן במבואה לאתר והשני בבור המים המשופץ מתחת לבית המוכתאר. הוצבו מתקנים המיועדים לפעילות אקטיבית ומאתגרת של קהל. הפעילות משלבת חשיבה ופעילות צוות הכרחית לדימוי אחוות לוחמים, מסירות, נאמנות, רעות, ודבקות במטרה. חלק משביל הערכים עובר בתעלות קשר ובונקרים שנחפרו ונבנו במקום בשנות ה-50, לאחר קום המדינה, והוכשרו למעבר בטיחותי ומהנה קהל המבקרים. החדרים הפנימיים של תעלות הקשר הוסבו לתחנה המוקדשת לערך אמינות, ובה שאלות סיכום וידע על קרבות הקסטל. הסרט המוקרן בבור המים המשופץ שמתחת לבית המוכתאר, מספר עובדות שלא התפרסמו עד כה אודות קרבות הקסטל[5].
ב-2019 נצפו באתר עשרות פרטים של צמריר הקדד, אחד הפרפרים הנדירים בישראל.[6]
לקריאה נוספת
עריכה
- עזריה אלון, אטלס כרטא, שמורות טבע וגנים לאומיים.
- יורם קניוק, תש"ח, הוצאת משכל (ידיעות ספרים) - 2010
- דני רובינשטיין, "זה אנחנו או הם" - הקסטל וירושלים, אפריל 1948: 24 השעות שהכריעו את המלחמה, הוצאת ידיעות ספרים, 2017.
קישורים חיצוניים
עריכה
- אתר לאומי הקסטל, באתר רשות הטבע והגנים
- נפל בקסטל, סרט של מרדכי קירשנבאום העוסק בקרב על הקסטל.
- סרטון, תיאור מסלול הטיול וההפעלות המקומיות בגן לאומי הקסטל המחודש
- שיר - הולחן שירו של לוחם הפלמ"ח נחום אריאלי שנפל בקרב על הקסטל
הערות שוליים
עריכה- ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק ט', ראו: שמו העברי של הקסטל; בית מקרא כתב-עת לחקר המקרא ועולמו, ניסן, תשי"ט, עמ' 38
- ^ Excavations and Surveys in Israel, Volumes 5-8
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949 תל אביב: עם עובד, תשנ"א 1991. עמוד 62
- ^ נתנאל לורך קורות מלחמת הקוממיות הוצאת מערכות
- ^ חוויה בטעם של פעם - אתר לאומי קסטל, באתר ערוץ 7, ג' באב תשע"ז
- ^
צפריר רינת, עשרות פרטים של פרפר נדיר התגלו באזור ירושלים, באתר הארץ, 26 בפברואר 2019
