יצחק ארד

ד"ר יצחק ארד (נולד ב-11 בנובמבר 1926), לוחם במחתרת כנגד הנאצים, איש הפלמ"ח, קצין בצה"ל, היסטוריון ויושב ראש הנהלת יד ושם במשך שנים רבות. ידוע במיוחד בשל פעילותו בהנצחת השואה.

ביוגרפיה

ילדות ונעורים - פרטיזן במלחמת העולם השנייה

ארד נולד כ"יצחק רודניצקי" בעיירה סווינציאן, כיום בליטא. הוא למד בבתי ספר תרבות ויבנה בליטא ובצעירותו היה שייך לתנועת "הנוער הציוני". הוא עבר עם הוריו לוורשה, בה למד בבית ספר תיכון תחכמוני. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוא נמלט חזרה לליטא. ביוני 1941, בעקבות מבצע ברברוסה, מצא את עצמו תחת הכיבוש הגרמני. הוא נמלט מאקציה ראשונה והמשיך אחר כך להתגורר בגטו. בהמשך הוא הועסק על ידי הגרמנים במיון נשק שלל סובייטי וארגן קבוצה מחתרתית שסחבה נשק ממחסני הצבא הגרמני. בפברואר 1943 ברחו חברי הקבוצה אל היער והצטרפו ליחידת פרטיזנים רוסית על שם צ'פייב באזור וילנה‏^[1], ובהמשך עבר ליחידה של פרטיזנים ליטאים בגדוד של בריגדת מרקוב. היחידה אליה הצטרף הייתה לא יהודית, וארד נאלץ להתמודד עם האנטישמיות של חבריו לנשק. פרט לחדירה לגטו וילנה באפריל 1943 על מנת להיפגש עם מנהיג המחתרת אבא קובנר, שהה ארד עם הפרטיזנים עד שחרור האזור על ידי הצבא האדום, כשהוא לוחם כנגד הנאצים ומשתפי הפעולה עמם בבלארוס, תוך שהוא נושא את הכינוי המחתרתי "טולקה", שליווה אותו גם בשנים שלאחר מכן. בעקבות פעילותו ארד עוטר באות הפרטיזן דרגה א'. בהמשך התגייס ארד לצבא האדום ונלחם בשורותיה עד תום המלחמה, עת עזב את ליטא ועבר עם הבריחה לאיטליה‏^[2].

יצחק ארד (בצד שמאל למעלה) וקבוצת פרטיזנים

הפלמ"ח וצה"ל

בדצמבר 1945 עלה ארד לארץ ישראל, במסגרת תנועת ההעפלה, באוניית המעפילים "חנה סנש" והתגורר בקיבוץ יגור. בתחילת שנת 1946 התגייס לקורס טיס של הפלמ"ח וקיבל רישיון טיס בריטי. במקביל הוא הדריך מנסיונו כפרטיזן בקורס קציני חבלה של הפלמ"ח באשדות ובאפיקים. הוא שירת כטייס בתחילת מלחמת העצמאות ובין השאר טס לגוש עציון לאחר ששיירת נבי דניאל הותקפה. הוא היה אמור לצאת לקורס טייס על מטוסי מסרשמיט בצ'כוסלובקיה, אולם לאחר שהתברר כי הוא עיוור צבעים הוא עבר להיות קצין החבלה של חיים לסקוב במבצע נחשון. עם הגדוד החמישי של הפלמ"ח לחם בקרבות בירושלים ולקראת סוף המלחמה השתתף במבצע חורב. לאחר המלחמה עבר לגדוד 9 כמפקד פלוגה והתקדם בסולם הדרגות והתפקידים בחיל השריון. במבצע סיני נטל את הפיקוד על גדוד שריון לאחר שמפקדו נהרג. שימש מ"מ קצין שריון ראשי, קצין אג"ם של גייסות השריון, סגן מפקד חטיבה, מדריך בפו"ם, ראש מה"ד אימונים. בזמן מלחמת ששת הימים שהה בלימודים והיה ללא תפקיד צבאי מוגדר, אך סייע ליצחק חופי בעבודתו כמפקד מחלקת המבצעים במטכ"ל. אחרי המלחמה שימש ראש מטה אוגדת מילואים. הוא עשה תואר ראשון בהיסטוריה ומדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ותואר שני בנושא השואה‏^[2] אותו קיבל ביוני 1968‏^[3].

ביולי 1968‏^[4] נתמנה לקצין חינוך ראשי, ובכך היה הראשון שהגיע לתפקיד זה מפיקוד ביחידות שדה. בתפקידו נאלץ ארד להתמודד עם המציאות החדשה של המצאות חיילים הרחק ממקומות מגוריהם בעקבות מלחמת ששת הימים והוא נתן עדיפות לדאגה לחינוך ובידור לחיילים קרביים‏^[5] ולהסברת עמדת ישראל לחיילים העומדים בחזית, תוך הדגשה שהסכסוך הישראלי ערבי אינו תוצאה של מלחמת ששת הימים אלא מקורו 50 שנה קודם לכן‏^[6]. ארד פרש מצה"ל ב-1972 בדרגת תת-אלוף, אך שב לשירות בן שלושה חודשים במהלך מלחמת יום הכיפורים והיה אחראי לאימון לוחמי שריון לפני צאתם לחזית.

קריירה אקדמית, הנצחת השואה

לאחר סיום הפרק הצבאי בחייו החל ארד בקריירה אקדמית. ארד הרצה על היסטוריה יהודית באוניברסיטת תל אביב. את הדוקטורט עשה בבית הספר למדעי היהדות על שם חיים רוזנברג באוניברסיטת תל אביב תחת הנחייתו של פרופסור דניאל קארפי, אותו קיבל בשנת תשל"ד 1974. נושא עבודת הדוקטורט היה: "שואת יהודי וילנה ומאבקם נוכח הכליון".

הוא חקר את מלחמת העולם השנייה ואת השואה, ופרסם ספרים רבים בנושאי השואה, הן כסופר והן כעורך. בין המפעלים החשובים שבהם השתתף, הוצאת האנציקלופדיה של השואה, מחקר מקיף בחמישה כרכים, שיצא לאור בשנת 1990.

ארד שימש כיושב ראש הנהלת יד ושם בין השנים 1972 ל-1993. גם לאחר פרישתו המשיך לעסוק בענייני המוסד, תוך שהוא נותן ייעוץ ותמיכה אקדמית.

בשנת 2004 העניק מוסד יד ושם לארד את "פרס הזיכרון על שם יעקב בוכמן" המוענק מדי שנה לסופרים, אמנים וחוקרים העוסקים בהנצחת השואה. ארד זכה בפרס על ספרו "תולדות השואה - ברית המועצות והשטחים המסופחים".

ביבליוגרפיה

בעברית

יצחק ארד, וילנה היהודית במאבק ובכליון, הוצאת יד ושם, אונ' תל אביב, וספרית פועלים, תשל"ו 1976.
השואה בתיעוד - מבחר תעודות מקוריות על חורבן יהודי גרמניה, אוסטריה, פולין וברית-המועצות, עורכים יצחק ארד, ישראל גוטמן, אברהם מרגליות. הוצאת יד ושם, 1978.
יצחק ארד, טרבלינקה - אבדן ומרד, הוצאת עם עובד, 1983.
יצחק ארד, "מבצע ריינהארד": מחנות ההשמדה בלז'ץ, סוביבור, טרבלינקה, הוצאת יד ושם, 1985.
האנציקלופדיה של השואה, הוצאת יד ושם וספרית פועלים, עורך ישראל גוטמן, 1990 (חבר מערכת).
יצחק ארד, הפתרון הסופי: התגבשות מזימת ההשמדה ומבצע ריינהארד, משרד החינוך והתרבות, מרכז ההסברה ויד ושם, 1992.
תולדות השואה בתמונות, עורך יצחק ארד, הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, ספרית הפועלים, יד ושם, 1992.
יצחק ארד, תולדות השואה, ברית המועצות והשטחים המסופחים, הוצאת יד ושם, 2004.
יצחק ארד "נעורים בלחימה מגיא החורבן ליד אל" הוצאת מערכות 1978
יצחק ארד, בצל הדגל האדום - יהודי ברית-המועצות בלחימה נגד גרמניה הנאצית, הוצאת משרד הביטחון, יד-ושם ועמותת "יד לשריון", 2008.

באנגלית

כמחבר

The partisan : from the Valley of Death to Mount Zion (1979)
Ghetto in flames : the struggle and destruction of the Jews in Vilna in the Holocaust (1980)
Belzec, Sobibor, Treblinka : the Operation Reinhard death camps (1987)

כעורך

Documents on the Holocaust: selected sources on the destruction of the Jews of Germany and Austria, Poland, and the Soviet Union (1982, rev. 1989, 1999) with Israel Gutman and Abraham Margaliot
The Einsatzgruppen reports: selections from the dispatches of the Nazi Death Squads’ campaign against the Jews July 1941-January 1943 (1989) with Shmuel Krakowski and Shmuel Spector
Pictorial History of the Holocaust (1990)
Ponary diary, 1941-1943 : a bystander’s account of a mass murder, by Kazimierz Sakowicz (2005, from the Polish)

לקריאה נוספת

כמה מן המאמרים שפרסם בכתבי עת שונים:

מפרשת חיים אחת, זכרונות, נדפס בילקוט מורשת, י'ד, תשל'ב 1972.
שוד רכוש היהודים בשטחי ברית-המועצות הכבושים בידי גרמניה הנאצית, נדפס ביד ושם, כ'ט, תשס'א, 2001.
רצח היהודים בליטא תחת הכיבוש הגרמני 1941-1944, נדפס בדפים לחקר השואה, י'ז, תשס'ג 2002.
ההתנגדות המזוינת היהודית בשטחי ברית המועצות הכבושים : גיטאות מינסק ווילנה, נדפס במשואה, כ'א, תשנ'ג 1993.