מחנה הפליטים שועפאט
מחנה פליטים שועפאט (בערבית: مُخَيَّم لاجِئين شعفاط, תעתיק מדויק: מח'ים לאג'אין שעפאט) הוא מחנה הפליטים הפלסטיני היחיד בתחומה המוניציפלי של העיר ירושלים. הוא ממוקם בצפון-מזרח ירושלים, בין השכונה הערבית ראס ח'מיס במערב, השכונה היהודית פסגת זאב בצפון, השכונה הערבית דחיית א-סלאם במזרח, ושכונת הגבעה הצרפתית בדרום. גדר עוטף ירושלים, לכשתושלם, אמורה להקיף את המחנה מצפון, ממערב ומדרום תוך השארתו בפועל מחוץ לתחומי העיר. אין להתבלבל בין מחנה הפליטים שועפאט לבין שכונת שועפאט, הממוקמת כקילומטר אחד מערבה לו ומהווה מתחם עירוני שונה ממנו באופיו ובאוכלוסייתו.
מחנה הפליטים הוקם בשנים 1966-1965, במטרה לפנות אליו את תושבי מחנה הפליטים אל-מועסכר ששכן בעיר העתיקה של ירושלים, בתחומי הרובע היהודי הנטוש. המחנה הוקם על קרקע שהוקצתה לארגון אונר"א על ידי שלטונות ירדן (ששלטה באותה עת על מזרח ירושלים והגדה המערבית) ממזרח לשכונת שועפאט, והיה המחנה האחרון שהוקם עבור פליטי 1948. במקורו הוקם המחנה על קרקע בשטח של 203 דונם, ונועד לאכלס 1,500 פליטים. זמן קצר לאחר הקמתו פרצה מלחמת ששת הימים, שבעקבותיה אוכלס המחנה בפליטים נוספים ממלחמה זו. שינוי גבולותיה המוניציפליים של ירושלים לאחר המלחמה כלל את מחנה הפליטים בשטחה המוניציפלי של העיר, והקנה זכות תושבות ישראלית לאוכלוסייתו.
במרוצת השנים הכפיל המחנה את שטחו, ואוכלוסייתו גדלה עשרות מונים. הערכות שונות קיימות על מספר תושביו, החל מ-8,000 (לפי עיריית ירושלים[1]), ועד 20,000 (לפי עמותת עיר עמים[2]), מרביתם נושאי תעודות זהות ישראליות מתוקף היותו של המחנה, דה יורה, בשטחה המוניציפלי של ירושלים. כ-50%-60% מהם רשומים כפליטים, צאצאיהם ובני זוגם. בשנים האחרונות שבו אל המחנה אלפי תושבים שעזבוהו לטובת מקומות יישוב אחרים ברחבי יהודה ושומרון, וזאת במטרה לשמר את זכויותיהם כתושבי ירושלים אוחזי תעודת זהות ישראלית[2]. לא ברור כמה מהם אכן מתגוררים במחנה בפועל. יש הרואים במחנה מתחם "אקס טריטוריאלי" בירושלים, וחלק מהשירותים בו מסופקים בידי אונר"א ולא בידי עיריית ירושלים. גופים ישראליים, ובכלל זה רשויות שלטוניות, נרתעים ונמנעים על פי רוב מלהיכנס למחנה ולסביבותיו ללא ליווי כוחות משמר הגבול עקב יידוי אבנים,זריקת בקבוקי תבערה וירי.
רמת התשתיות והשירותים במקום ירודה, המחנה סובל מעוני, הזנחה וצפיפות יתר. כל בתיו מחוברים לתשתיות החשמל והמים הציבוריות, אך לא כולם מחוברים לרשת ביוב. אונר"א מתריע על כך שתושבים רבים, בהתעלם מהנחיות הנדסיות ובטיחותיות, הוסיפו קומה שלישית ורביעית לבתים שיסודותיהם נועדו מלכתחילה לשאת קומה אחת או שתיים בלבד[3].
בתכנון תוואי גדר עוטף ירושלים בעקבות פיגועי ההתאבדות באינתיפאדת אל-אקצה וזריקת בקבוקי תבערה וידויי אבנים לעבר תושבי שכונת פסגת זאב הוחלט שמחנה הפליטים שועפאט (אך לא שכונת שועפאט) יושאר מחוץ לגדר, חרף היותו בשטחה המוניציפלי של ירושלים והיות תושביו נושאי תעודת זהות ישראלית. בזאת הוא חולק גורל דומה עם השכונות ראס אל-ח'מיס ודאחיית א-סלאם הצמודות אליו. תושבי המחנה והשכונות הסמוכות עתרו לבג"ץ בדרישה להכללתם בתחום הירושלמי של הגדר, בטענה ששיקולים דמוגרפיים ולא ביטחוניים הם שהנחו את מקבלי ההחלטה להותירם מחוץ לירושלים. עתירתם נדחתה, תוך דרישה שבמקום יוקם מסוף מעבר המסוגל לטפל ביעילות במעבר חופשי של 5,000 תושבים ביום. ב-2011 הושלמו עבודות בניית קטע הגדר החוצץ בין מחנה הפליטים ליתר ירושלים, ומסוף המעבר ביניהם.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ שועפט באתר עיריית ירושלים
- ^ 2.02.1פרופיל שכונה ירושלמית: מחנה הפליטים שועפאט - סקירה, לארה פרידמן ועו"ד דן זיידמן, לקוח מתוך Ir Amim Jerusalem Bulletin מ-28 באוגוסט 2006
- ^ אתר אונר"א
