תיירות צליינית לארץ ישראל

תיירות צליינית לארץ ישראל היא תיירות נוצרית בארץ ישראל, במסגרתה התייר עולה לרגל לאתרים הקדושים לנצרות, כנסיות ואתרים אחרים שישו וקדושים נוצריים אחרים ביקרו בהם או שהו בהם, וכן אתרי סיפורי המקרא והברית החדשה, שנמצאים כיום במדינת ישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית.

אף כי מצוות העלייה לרגל איננה חובה בדת הנוצרית, נוצרים רבים רואים חשיבות בעלייה לארץ ובביקור במקומות הקדושים. במקרים רבים סוכני התיירות הצליינית משווקים את ישראל תחת השם "ארץ הקודש", בעוד מדינת ישראל המודרנית ואתריה כמעט שאינם מוזכרים.

שורשי התיירות הצליינית

שורשי הצליינות לארץ הקודש הם ככל הנראה בעלייה לרגל היהודית לבית המקדש בימי הבית השני, שבמסגרתה הגיע ישו לירושלים בחג הפסח.

תנועת הצליינות התגברה לאחר עלייתו של הקיסר קונסטנטינוס לשלטון והפיכתה של הנצרות לדת רשמית בקיסרות הרומית במאה ה-4 לספירה. אמו של הקיסר, הלנה, הגיעה לארץ ישראל בשנת 326 במסע צליינות, ראשון מסוגו, ורבים באו בעקבותיה. תנועת הצליינות נמשכה גם בימי השלטון הצלבני ואף בהיות הארץ תחת השלטון הממלוכי וההעות'מאני.

התנ"ך והברית החדשה נכתבו על רקע אתרים שונים בארץ. רבים מאתרים אלה שמרו במשך השנים על שמם המקורי, ובמקומות רבים נבנו כנסיות ומנזרים שהפכו למקומות קדושים. מספרם של האתרים הקדושים, חשיבותם ואפשרויות הביקור בהם השתנו עם תקופות הכיבוש השונות.

מאפיינים דתיים ארגוניים ודמוגרפים של התיירות הצליינית

האוכלוסייה הנוצרית נחלקת לכנסיות שונות הנבדלות זו מזו במבנה הארגוני שלהן ובהשקפותיהן על הארץ, על המקומות הקדושים ועל היהדות. הכנסיות העיקריות הן: הכנסייה הקתולית, הכנסייה הפרוטסטנטית והכנסייה האורתודוקסית. בכל כנסייה קיימות כתות השונות גם הן זו מזו.

שתי הכנסיות העיקריות של הצליינים בארץ הן הקתולית והפרוטסטנטית. הכנסייה הקתולית מונה 1.3 מיליארד מאמינים, והיא נפוצה בעיקר בדרום מערב אירופה ובמרכזה, ובאמריקה הלטינית. גם בצפון אמריקה מתגוררים קתולים רבים. הכנסייה הפרוטסטנטית מונה 750 מיליון מאמינים המאוגדים בעשרות ארגונים פרוטסטנטיים, מרביתם מתגוררים במערב אירופה ובמרכזה ובצפון אמריקה.

רוב התיירים שמגיעים למטרות צליינות עושים זאת בטיול מאורגן, ופעמים רבות הכומר הקהילתי מלווה את הקבוצה בארץ ומנהיג אותה בביקורה.

מסלולי סיור

קיימים בערך 30-40 אתרי ביקור צליינים שהם בבחינת חובה בסיורו של התייר הצלייני בישראל. 50% מהאתרים מרוכזים באזור ירושלים או במרחק נסיעה קצר ממנה, 30% מהאתרים נמצאים בגליל וסביב הכנרת והיתר באזור הגליל המערבי ובמישור החוף. אתרי הביקור הצליינים בישראל קשורים ברובם למסעותיו של ישו בארץ הקודש ומוזכרים בברית החדשה. התפילות והדרשות במקומות אלה מעצימות את החוויה הדתית. יש כיום עודף היצע של אתרים, במיוחד של אתרים היסטוריים, ויכולת התיירות הצליינית לספוג אתרים חדשים מוגבלות ביותר, בעיקר כשמדובר בסיורי קבוצות מאורגנות.

אתרים ומקומות קדושים לנצרות

מעיין השליחים	אכסניית השומרוני הטוב	ירושלים וכנסיותיה
ביתו של פטרוס	הדרך לירושלים	ים כנרת
זכאוס המוכס מיריחו	נס ריפוי העיוור	הר האושר
כנסיית גבריאל	מעיין מרים	הר הקפיצה
טבחה וכנסיותיה	ציפורי	שדה החיטה
כנסיית הבכורה	כנסיית נס הלחם והדגים	הסירה בקיבוץ גינוסר
כפר נחום	המעיין	קרני חיטין
יריחו	כנסיית פטרוס הקדוש בטבריה	טבריה, מגדל
כפר קנא	כנסיית יוסף	כנסיית הבשורה בנצרת

בפירמידה של תהליך קבלת ההחלטות עומד הכומר של הקבוצה, הוא מארגן את שירותי הקרקע והטיסה, כאשר את השירות הזה הוא מקבל מסוכן הנסיעות בישראל או בחול. ראש הקבוצה שואב את המידע שלו מניסיון אישי שלו כתוצאה מסיור שערך כבר בעצמו בישראל. תוכניות הסיורים של הצליינים קשיחות למדי והן מתקיימות באחד מן המסלולים המקובלים הבאים:

1. מסלול סיור קלאסי קצר
2. מסלול סיור קתולי
3. מסלול סיור פרוטסטנטי

המסלול הצלייני הקלאסי

המסלול הקלאסי הקצר מופיע ברוב חוברות התיירות המוכרות חבילות תיור לארץ. הוא כולל כ-4 לילות בירושלים, 2 לילות בטבריה ולילה אחד בתל אביב או בנתניה. במסלול מופיעים האתרים הקלאסים כמו טבריה, נצרת, כפר כנא, הר תבור, טבחה (עין שבע), קיסריה, האתרים הדתיים בירושלים ובבית לחם, וכן מצדה וקומראן. הם נפוצים בתוכניותיהן של קבוצות מאירופה המרכזית, מספרד ומאפריקה.

המסלול הקלאסי הוא בעצם תמצית מסעותיו של ישו בארץ הקודש וכולל את האתרים התנכיים המופיעים בברית החדשה. במשך הסיור הצליינים מבקרים בכל המקומות שבהם ישו חי למד ועשה ניסים. המאפיין החשוב בסיורים הוא אופי החוויה הדתית המלווה את הביקור באתרים הקדושים.

המסלול הצלייני הקתולי

המסלול הקתולי מעט ארוך יותר. מאפיינת אותו שהות ארוכה יותר בירושלים וסיורים מעמיקים יותר באזור. הסיור בגליל מתרכז באתרים הקדושים לנצרות סביב הכנרת, הר האושר, טבחה, נצרת וטבילה בנהר הירדן.

מאפיינת את התיירות הקתולית תוכנית סיור קשיחה. התיירים מעוניינים בחוויה דתית רוחנית בלבד. קבוצות קתוליות באות מדרום אירופה ומאמריקה הלטינית והם העניים ביותר.

המסלול הצלייני הפרוטסטנטי

המסלול הפרוטסטנטי הוא הארוך מבין השלושה וכולל כ-9 לילות בירושלים, 3 לילות בטבריה ולילה אחד בנתניה. התוכנית נפוצה בסיורים של קבוצות גרמניות אמריקאיות. היא כוללת ביקור ב-60 אתרים.

האתרים הנוספים על אלה שבמסלול הקלאסי הם בחלקם אתרים היסטוריים או תנכיים בטווח נסיעה של עד שעה מירושלים, כמו בית גוברין ואמאוס, וכן אתרים נוספים בגליל שעקב השהות הארוכה יותר בארץ ניתן לבקר בהם, ביניהם בית שאן, הסירה בגינוסר, חמי טבריה והגליל. בצד אתרי החובה הנוצריים יש במסלול זה הרחבה לאתרים ולמסלולים שאינם אתרי ביקור נוצריים.

מסלולי הסיור הצליינים עברו משנת 2005 שינויים משמעותיים, זאת בשל נחיתות רבות של חברות תעופה סדירות ושל טיסות שכר באילת. הוזלת מחירי הטיסות מאפשר מסלולי סיור חדשים, חלקם עוברים את הגבול ומסיירים בסיני בדרך כלל יומיים לסנטה קתרינה ולהר משה וחוזרים לאילת וממשיכים צפונה. קבוצות אלה אינן נוהגות ללון באזור ים המלח אלא חוזרות לירושלים או ממשיכות בדרכן לצפון.

ראו גם

• תיירות בישראל
• עלייה לרגל (בהאים)
• מקומות קדושים ליהודים בארץ ישראל

לקריאה נוספת

• אהרן לרון, הנצרות וארץ הקודש, צ'ריקובר, 1997.
• ראסל פול, נסיעות דת באלף החדש, 1999.
• תיירות נכנסת ותיירות פנים, אזורי נצרת.
• אלי שילר, מדריך לאתרים נוצרים בישראל, כתב עת לידיעת הארץ 85–87, אפריל 1992.
• יואב ניצב, תיירות צליינית בישראל, 2003.
• דוח למשרד התיירות 2003-2004.

קישורים חיצוניים

• אריה גראבויס, ‏מן 'הגאוגרפיה הקדושה' ל'כתיבת ארץ ישראל' – תמורות בתאוריה של ארץ-ישראל על-ידי צליינים במאה הי"ג, קתדרה 31, אפריל 1984, עמ' 66-43
• אריה גראבויס ואיבון פרידמן, ‏דיון: בין זיקה לזרות: יחסם של הצליינים לארץ-ישראל בתקופת מסעי-הצלב, קתדרה 41, אוקטובר 1986, עמ' 64-37
• יעקב קרץ', ‏מסעות לארץ-ישראל בספרות ובמקורות פולניים – סקירה ביבליוגרפית ראשונית, קתדרה 68, יוני 1993, עמ' 160-140
• יצחק חן, ‏תוויות המזכרות מארץ הקודש בגאליה הפרַנקית, קתדרה 82, דצמבר 1997, עמ' 44-25
  • בת-שבע אלברט, ‏עוד על עלייה לרגל לארץ-ישראל בימי הביניים המוקדמים, קתדרה 90, דצמבר 1998, עמ' 52-33
• מרדכי לוי, ‏לתולדות הקעקוע הירושלמי בקרב צליינים מאירופה, קתדרה 95, אפריל 2000, עמ' 66-37
• מרדכי לוי, ‏במכחול ובמקל צליינים: ציירים מארצות השפלה מראשית המאה השש-עשרה כצליינים ותרומתם לדימויה המציאותי של ירושלים, קתדרה 121, ספטמבר 2006, עמ' 100-79

בולים

• צליינות לארץ הקודש, התאחדות בולאי ישראל, 22 ביוני 1999; צליינות לארץ הקודש חלק ב, התאחדות בולאי ישראל, 15 בפברואר 2002