בית לחם
-
ערך זה עוסק בעיר דרומית לירושלים, מהעת הקדומה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו בית לחם (פירושונים).
|
||||||||||||||||||||||
בֵּית לֶחֶם (בערבית بيت لحم בֵּיתּ לַחְםְ) היא עיר פלסטינית, בהר חברון שבהרי יהודה, כ-9 ק"מ דרומית לירושלים. היא נמצאת באזור יהודה ושומרון בשטח A שבשליטת הרשות הפלסטינית.
בעבר הייתה רוב אוכלוסייתה של העיר נוצרית, אך שינויים דמוגרפים שכללו הגירת נוצרים רבים לארצות אמריקה ואירופה, והגירת מוסלמים מכפרי הסביבה ומחברון אל העיר, הפכו אותה כיום לעיר מוסלמית בעיקרה. לדברי ראש העירייה, ויקטור בטארסה, כיום (2010) יש בעיר 40% נוצרים[1]. על פי אומדנים אחרים מונים הנוצרים בעיר, נכון ל-2012, כחמישית מכלל התושבים.[2]
היסטוריה של העיר
תקופת התנ"ך
בתנ"ך מוזכרת העיר בית לחם, אשר הייתה קרויה גם "אפרת" בספר בראשית ל"ה 16, וכן בפרק מ"ח 7, וכן במגילת רות ד' 11, תחת השם "בית לחם יהודה" בספר שמואל א' י"ז 12, ותחת השם "בית לחם אפרתה" בספר מיכה פרק ה 2. רחל נקברה על אם הדרך המובילה לבית לחם ("דרך אפרתה") צפונית לעיר (בראשית מ"ח 7), וכן בעיר התגוררה רות המואביה בשובה לארץ. על פי ספר שמואל, בעיר נולד דוד המלך ובה נמשח למלך על ידי שמואל (שמואל א' ט"ז 4 - 13). לאחר שנאלץ דוד המלך לגלות מן העיר, התגעגע למי הבאר בעיר, ושלושה מגיבוריו הביאו לו מים מהבאר (שמואל ב' כ"ג 13 - 17).
בברית החדשה
העיר בית לחם מוזכרת בברית החדשה כעיר הולדתו של ישו הנוצרי.
ישנם חוקרים הסבורים כי הזיהוי של בית לחם כאתר הולדתו של ישו שגוי וכי בית לחם הגלילית היא האתר המוזכר בברית החדשה. בבית לחם הגלילית התגלו שרידי עיר מהמאה הראשונה לספירה [3], וכן שרידי בית כנסת, ואף כנסייה מאוחרת יותר. המרחק בין בית לחם הגלילית לבין נצרת מסביר את התיאור המופיע בברית החדשה לפיו עבר ישו את המרחק בין הערים במשך שש שעות. לעומת בית לחם הגלילית, לא התגלו כל ראיות לקיומה של עיר יהודית באזור בית לחם בתקופת הבית הראשון, והעיר החלה להתפתח רק במאה השלישית לספירה.
התקופה הרומית ביזנטית
העיר בית לחם נהרסה במהלך מרד בר כוכבא, ובמסגרת גזירות אדריאנוס תושביה היהודים גורשו מהעיר. ולאחריו הקימו הרומאים בעיר מקדש לאדוניס. בשנת 326 הקימה הלנה, אימו של הקיסר קונסטנטינוס כנסייה במקום בו עמד המקדש. בסוף המאה הרביעית התיישב בעיר הירונימוס וייסד בה שני מנזרים.
במהלך מרד השומרונים בשנת 529 נחרבה שוב העיר. הכנסייה שנהרסה נבנתה מחדש בהוראת הקיסר יוסטיניאנוס הראשון.
התקופה הערבית
בשנת 637 נכבשה העיר על ידי החליף עומר בן אל-ח'טאב שהורה לשמר את כנסיית המולד ונתן חופש פולחן לנוצרים בעיר.
התקופה הצלבנית
בשנת 1099 נכבשה העיר על ידי הצלבנים אשר בנו ביצרו את העיר, בנו סביבה חומות וכן בנו את המנזר המצוי צפונית לכנסיית המולד.
ביום חג המולד בשנת 1100 הוכתר בעיר בולדווין הראשון כמלך ממלכת ירושלים.
בשנת 1187 כבש צלאח א דין את העיר וגירש את כל תושביה הנוצרים. בשנת 1192 התיר צלאח א דין לארבעה כמרים לשוב אל העיר. בשנת 1229 נכבשה העיר בשנית על ידי הצלבנים ונשארה בידיהם עד שנת 1244. עם עלייתו לשלטון של הסולטאן בייברס בשנת 1250 גורשו הכמרים שבעיר ובשנת 1263 נהרסו חומות העיר. בשנת 1347 הותר לכמרים הפרנסיסקנים לשוב לעיר ולהחזיק בכנסיית המולד.
האימפריה העות'מאנית
במהלך השלטון העות'מאני בעיר רבו המחלוקות בין הכמרים היוונים אורתודוקסים והכמרים הקתוליים על השליטה בכנסיית המולד. בין השנים 1831 - 1841 שלט בעיר מוחמד עלי, ובשנת 1841 חזרה העיר לשלטון האימפריה העות'מאנית.
המאה ה-20
בשנת 1917 נכבשה העיר על ידי כוחות צבא בריטיים במהלך מלחמת העולם הראשונה. על-פי תוכנית החלוקה של האו"ם משנת 1947 הייתה בית לחם אמורה להיות חלק מהאזור הבינלאומי המצוי בשליטת האו"ם יחד עם העיר ירושלים. כוחות צבא ירדן השתלטו על העיר בשנת 1948, וסביבה הוקמו מספר מחנות פליטים עבור פליטים פלסטינים שנמלטו משטחי מדינת ישראל.
בשנת 1967 נכבשה העיר על ידי צה"ל. ובשנים הראשונות שלאחר 1967 בית-לחם ביקשה להסתפח לירושלים. בין השנים 1972–1997 שימש כראש עיריית בית לחם אליאס פריג'.
ב-21 בדצמבר 1995 עברה העיר לשליטת הרשות הפלסטינית.
המאה ה-21
אינתיפדת אל אקצה
|
ערך מורחב – מבצע חומת מגן#בית לחם |
בעקבות תחילת אינתיפדת אל אקצה נכנסו כוחות צה"ל לעיר במאי 2002. כ-40 פלסטינים חמושים אשר היו מבוקשים על ידי צה"ל כאחראים לפיגועי טרור נמלטו לכנסיית המולד והסתגרו בה תוך שהם מחזיקים כ-200 בני ערובה בנוסף ל-46 כמרים. צה"ל צר על המבנה אך לא נכנס לתוכו על מנת שלא לפגוע בקדושת המבנה, יחד עם זאת צלפים של צה"ל ירו בחמושים במבנה שניסו לירות על חיילי צה"ל. לאחר משא ומתן שנמשך מספר שבועות הוסכם כי 13 מבוקשים שהוגדרו על ידי ישראל כבעלי "דם על הידיים" יגורשו לקפריסין, 26 מבוקשים נוספים יגורשו לעזה ושאר המבוקשים ישוחררו.
בית לחם במסורות הדתות
בבית לחם חיו אנשים חשובים הן בעיני היהודים והן בעיני הנוצרים ובה אירעו אירועים בעלי משמעות לבני שתי הדתות.
במסורת היהודית
לפי מסורת היהודים, בית לחם היא עיר הולדתו של דוד המלך בתחום נחלת שבט יהודה. סיפור מגילת רות נסב סביב העיר הזו. השופט אבצן היה מעיר זו.
ע"פ המדרש, פירוש השם "בית לחם" אינו לחם אלא מלחמה (שורש: ל-ח-מ).
לפי המסורת רחל נקברה לא הרחק מבית לחם, והמבנה הקרוי "קבר רחל" והמצוי במבואותיה הצפוניים, שימש אתר עלייה לרגל בכל הדורות.
במסורת הנוצרית
לפי מסורת הנוצרים ישו נולד בעיר וכנסיית המולד הנמצאת בה נבנתה לפי אמונתם על הגבעה בה התרחשה הלידה.
ערים תאומות
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
הערות שוליים