אָאוּלרוסית: аул[1]) הוא סוג של כפר הררי בקווקז, שבו כל בית בכפר נסמך על הבית שלידו, או על מורד ההר שלידו, כשאלו משמשים כאחד מקירותיו. שאר קירות הבית עשויים מאבנים גדולות או מקרשים. הגג מכוסה בעפר או בשיחים ויש בו חור, המשמש כארובה ליציאת עשן המדורה המובערת בבית, לחימום ולבישול. המדורה מוקפת באבנים. הכפר מוקם במקום הקשה לגישה, כדי שיהיה קל לתושביו להתגונן מפני תקיפות שבטים עוינים. בגלל מלחמות הכיבוש, שניהלו הרוסים באזור במאה ה-19, התמעט מאוד מספר האאולים, כי תושביהם אולצו לגלות לטורקיה ולעבור מההרים לעמקים, כדי שלא יוכלו למרוד ברוסים.

האאול גוניב בדאגסטן, היישוב אחרון שבו התגורר האימאם שאמיל לפני מעצרו, צילום מהעשור הראשון או השני של המאה ה-20

המילה "אאול" במובן הרחב מציינת סוג של התיישבות כפרית גם אצל עמים אחרים הדוברים שפות טורקיות, מקרב עמי קזחסטן ואסיה המרכזית, וכמו כן בבשקיריה. בהתחלה היה מדובר בהתיישבות זמנית שעברה באופן מחזורי מאתר מרעה חורפי (קישלאו) אל אתר נוודים קיצי (ז'איליאו). מאוחר יותר, נקראו אאולים גם הכפרים הקבועים שהוקמו עם המעבר של עמים אלה (קזחים, קירגיזים, טורקמנים, בשקירים) במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 לאורח חיים של התיישבויות קבועות.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אאול בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בטטרית: авыл; בבשקירית: ауыл; בשפות טורקיות אחרות: awıl; בצ'צ'נית: oil; במונגולית: айл.