אביגדור קרא

רב צ'כי

רבי אביגדור קרא (נפטר בט' באייר ה'קצ"ט, 25 באפריל 1439) היה דיין, ראש ישיבה, מקובל ומשורר בפראג.

רבי אביגדור קרא
לידה המאה ה־14
רגנסבורג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 באפריל 1439 לוח שנה לא מוגדר, ככל הנראה יוליאני
ט' באייר ה'קצ"ט
פראג, ממלכת בוהמיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי העתיק בפראג עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 25 באפריל 1439 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

רבי אביגדור בן יצחק קרא היה דיין ברגנסבורג ואחר כך בא לפראג. בפראג פעל ביחד עם שני הדיינים האחרים בני זמנו, ר' יום טוב ליפמן מילהויזן בעל "ספר ניצחון" ור' מנחם ב"ר יעקב שלם. לאחר הפוגרום ביהודי פראג בשמיני של פסח ה'קמ"ט, 1389, חיבר סליחה בשם "את כל התלאה", שנכנסה למחזורים אשכנזיים בתפילת מנחה של יום הכיפורים. הוא חיבר גם שיר דו לשוני בעברית וביידיש, "אחד יחיד ומיוחד" העוסק בעיקרי האמונה, שהיו שרים בקהילות אשכנז לכבוד חתן העולה לתורה. הוא חיבר פיוטים נוספים, וכן שאלות ותשובות שנשמרו בכתב יד ונדפסו ב-2007.

לפי עדות מן המאה ה-15 הרשומה בשולי כתב יד וינה של ספר מהרי"ל - שאין לה תמיכה ממקור אחר - היה רא"ק מיודד עם ואצלב הרביעי, מלך בוהמיה, ואף ניהל איתו ויכוחים בענייני אמונה שהביאו את המלך הנוצרי להודות באמונת היהודים. לפי מקור זה, השפיעו ויכוחים אלה גם על יאן הוס ועל המרד ההוסיטי שפרץ לאחר הריגתו. משערים שיש קשר בין ויכוחים אלה לכתיבת השיר "אחד יחיד ומיוחד", העוסק בענייני אמונת הייחוד, מתאר גויים המתקרבים לדת היהודית וכולל גם קריאה מפורשת לשאינם יהודים (מוסלמים ונוצרים) להאמין באמונת הייחוד. ייתכן גם שזו הסיבה שהוא נכתב כשיר דו-לשוני, כדי לגרום גם לגויים להבין את תוכנו.[1]

בעבר ייחסו לו מקובלים וחוקרים, בין השאר אהרן מרקוס בספרו "החסידות", את החיבורים הקבליים ספר הקנה וספר הפליאה[2], אך חוקרים מאוחרים (ובהם גרשם שלום) סבורים כי הוא אינו המחבר. הוא חיבר חיבורים קבליים אחרים, בהם "קדש הלולים" ו"אבן ספיר". בחיבוריו ובתשובותיו הוא מחבר בין הקבלה והפילוסופיה היהודית.

נישא לאחותו[דרושה הבהרה] של רבי יהודה ליוואי הזקן מפראג. מקובל כי אחד מבניו היה רבי אברהם שכיהן כאב"ד פראג וחיבר אף הוא חיבורים תורניים, אך יש מערערים על זיהוי זה[3].

מצבתו היא המצבה העתיקה ביותר בבית הקברות היהודי העתיק בפראג שעומדת על תילה.[4] העתק מצבתו מוצבת אחר כבוד במוזאון הלאומי של צ'כיה (Národní Muzeum) בפראג.

לקריאה נוספת

עריכה
  • משה י' קמלהר, "רבי אביגדור קרא", בתוך: סיני ה (תרצ"ט-ת"ש), עמ' קכב-קמח (מקבל ללא ערעור את קשרי רא"ק עם ונצל הרביעי ואת ייחוס ספרי הקנה והפליאה אליו)
  • מאיר וונדר, אלף מרגליות, הוצאת המכון להנצחת יהדות גליציה ומשפחת מרגליות, ירושלים תשנ"ג, עמ' 138
  • בנימין שלמה המבורגר, שרשי מנהג אשכנז, כרך ג', בני ברק תשס"ב, עמ' 373 - 408
  • ארבעה ספרים נפתחים, מזכרת נישואין יהודה ויעל הערשקאוויטש, 2007 (הדפסת תשובותיו עם מבוא; ראה: אליעזר ברודט, No more Bentchers: A Review of a Sefer Given as a Wedding Gift, באתר Seforim Blog, יולי 2007)
  • חנא שמרוק, ספרות יידיש: פרקים לתולדותיה, אוניברסיטת תל אביב, 1978, עמ׳ 45-43.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אביגדור קרא בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ טל גויטיין, "מזיגת כוס לאליהו הנביא: תיאור לא מוכר של המנהג מהמאה החמש עשרה בהגדת ארנה מיכאל", מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי כט (תשע"ה), עמ' 96–101.
  2. ^ מ. אונגרפלד, החסידות לאהרן מרכוס, הצופה, 27 בנובמבר 1953
  3. ^ ראו: רבי צדוק הכהן, הערות בדברי ימי חכמי ישראל, סיני, כרך כא, עמ' כג-כה.
  4. ^ הקדמתו של שי"ר לספר גל עד מאת קלמן ליבן (תקע"ב) עמוד 43, בה גילה שלמה יהודה רפפורט מי היה אביגדור קרא ושלוש קינותיו.