פתיחת התפריט הראשי

אברהם הירש (18921955), היה ראש ועד המושבה הרצליה, ראש המועצה המקומית הרצליה ויושב ראש מועצת ההדרים הראשון, מתוקף תפקידו כסגן שר החקלאות.

אברהם הירש
אברהם הירש
אברהם הירש
לידה 1892
האימפריה הרוסית
פטירה 1955 (בגיל 63 בערך)
ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין הישן בהרצליה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק ראש ועד המושבה הרצליה מאז 1934
מפלגה "החקלאים המתקדמים"
ראש מועצה מקומית הרצליה
ראשית 19371938
→ ראשון בתפקידו
יו"ר מועצת ההדרים, סגן שר החקלאות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

 
מרים הירש

ראשית חייועריכה

אברהם הירש נולד ברוסיה, תחת שלטון הצאר. בצעירותו נמשך אחר פעולות מהפכניות נגד משטר הצאר הרוסי, ובעקבותן הוא נאסר והוגלה. הוא ברח ממקום גלותו ובשנת 1913 הגיע לארצות הברית[1]. רעייתו, מרים, הצטרפה אליו כעבור שנה.

בארצות הברית הירש נמשך אחר קסם התנועה הציונית. הוא עסק בהוראת עברית, היה פעיל בארגונים ציוניים, וקנה חלקת קרקע בארץ ישראל מ"קהיליית ציון אמריקאית"[1]. מרחוק הוא שלח כספים לנטיעת פרדס על אדמתו, ובשנת 1930 עלה ארצה עם רעייתו לאדמתו שבהרצליה. בהרצליה הוא עיבד את פרדסו והתעניין בעסקנות ציבורית.

תחילת דרכו הפוליטיתעריכה

בראשית יולי 1934, נבחר ועד מושבה חדש שהירש היה חבר בו, עם משה כהני בראשו. כחודשיים לאחר מכן, התפטר משה כהני מראשות ועד המושבה, ובמקומו נבחר אברהם הירש. מיד עם היבחרו, הבהיר הירש לחברי הוועד את תוכנית פעולתו. הוא סבר, שהאוכלוסייה הגדלה של הרצליה לא תוכל להתפרנס כולה מענף הפרדסנות, וכדי לשפר את הכלכלה של הרצליה, יש לפתח את תחומי המסחר, התעשייה ולפעול לפיתוח חוף הים. כדי לשלם על הפיתוחים הללו, יש להטיל מיסים על תושבים.

כראש ועד החליט להתמסר לשני דברים: לכינון מועצה מקומית, שלה יהיו סמכויות חוקיות על התושבים, והרחבת מסגרת משלמי המיסים. באותה תקופה חיו במושבה הרבה משפחות שראו עצמן פטורות מתשלום מיסים, אף על פי שנהנו משירותים שהמושבה הציעה כמו בית הספר והמרפאה.

השאיפה למועצה מקומיתעריכה

המצב הכספי של ועד המושבה לא היה טוב. תושבים רבים לא נענו לדרישות לתשלום המיסים, כאשר באותה תקופה הם קיבלו שירותים ציבוריים במרפאות, בבתי ספר ובגני ילדים תמורת תשלום מאוד נמוך. נוצר מצב שלא היה אפשר לשאתו, ורק מסגרת חוקית תוכל לפתור את הבעיה ולתרום בעוד תחומים. למועצה המקומית תהיה סמכות לקבל הלוואות לפיתוח המושבה, מה שלועד המושבה אין. הייתה התנגדות לקבלת מעמד רשמי של מועצה מקומית מצד גורמים שונים[2]. היו שחששו שהממשלה תתערב בעניינים פנימיים של המועצה, ובנוסף, הייתה גם בעיה פנימית של בני בנימין אשר לא הכירו בוועד המושבה, ולכן הם שללו ממנו את הרשות לנהל משא ומתן עם הרשויות, בשם כל המושבה.

לשם פתירת הבעיות, נבחרה ועדה שהורכבה מכל החוגים, כולל בני בנימין. כל חברי הוועדה הסכימו שישנם יתרונות להקמת מועצה מקומית, אך היו הסתייגויות. החקלאים דרשו שהאדמות החקלאיות לא יהיו בתחום השיפוט של המועצה, כי הם פחדו שהיא תטיל מיסים גבוהים על החקלאות. רוב חברי הוועדה הסכימו שכל אדמות הרצליה יהיו בתחום שיפוטה של המועצה. הוסכם כי אברהם הירש יהיה אחד משני הנציגים של "חקלאים מתקדמים" במועצה וכי הוא יהיה ראש המועצה. סגן מושל המחוז עבר על בקשותיהם, והכריז כי האדמות החקלאיות לא יהיו בתחום השיפוט של המועצה ושהוא מאשר את החלטתם על אברהם הירש כראש המועצה[3]. בראשית 1937 החלה המועצה המקומית בפעולתה הרשמית.

ההלוואהעריכה

המועצה המקומית הוקמה בתקופת מאורעות הדמים בארץ. היישובים העברים הותקפו על ידי ערבים והמצב הביטחוני הרע הוביל למצב כלכלי רע. הירש רצה לפרוץ את הקיפאון על ידי מעשה מיוחד לפיתוח המושבה. הוא הציע לקחת הלוואה בסך 15 אלף לירות לפיתוח המושבה, דבר שיספק עבודות לפועלים וישפר את המסחר[4]. ב-1937 הייתה זו הצעה נועזת, במיוחד עקב המצב הכלכלי שכבר היה קשה. אנשים רבים התנגדו להצעתו של הירש כיוון שהם כבר היו שרויים בחובות על רכוש פרטי, ולא יכלו להרשות לעצמם לשלם על הלוואה גדולה שכזו. ההלוואה ערערה את אמונו של הציבור בהירש, ועוררה התנגדות אליו.

פרישה זמנית מהחיים הפוליטייםעריכה

נסתיים זמן כהונתה של המועצה הראשונה, וב-30 באוקטובר התרחשו בחירות למועצה הבאה. ראש המועצה הנבחר היה שמעון זאב לוין, ואברהם הירש ישב באופוזיציה, כנציג היחיד של ה"חקלאים המתקדמים". אי בחירתו של הירש לראשות המועצה הרגיזה אותו, ובחשאי, הוא ירד לארצות הברית וחזר לעסוק במקצוע ההוראה. לאחר מספר שנים עלה חזרה ארצה, כאילו נולד מחדש[1].

סוף חייועריכה

 
קברם המשותף

מיד עם הקמת מדינת ישראל, הירש התמנה לסמנכ"ל משרד החקלאות ולראש מועצת ההדרים של הממשלה הראשונה. הוא היה מסופק מכך שראה את עצמאותה של מדינת ישראל, אך מהר מאוד לקה במחלה ממארת ששמה קץ לחייו, כשהוא רק בן 63. אשתו, מרים, נפטרה 11 שנים אחריו, ושניהם נקברו זה לצד זה בבית העלמין הישן ברחוב פינסקר בהרצליה.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 ראשוני הרצליה, עמ' 126
  2. ^ ראשוני הרצליה, עמ' 96
  3. ^ ראשוני הרצליה, עמ' 97
  4. ^ ראשוני הרצליה עמ' 120
ראשי מועצת ועיריית הרצליה
אברהם הירש שמעון זאב לוין בן ציון מיכאלי פסח יפהר נתן רוזנטל משולם לנגרמן
(ועדה קרואה)
יוסף נבו אלי לנדאו יעל גרמן יהונתן יסעור משה פדלון
מ-1937 מ-1938 מ-1943 מ-1959 מ-1966 מ-1967 מ-1969 מ-1983 מ-1998 2013 מ-2013