אגודת קישפלודי
אגודת קישפלודי (בהונגרית: Kisfaludy Társaság) נוסדה בשנת 1836 בפשט על ידי ידידים וסופרים של קארוי קישפלודי, במטרה לפרסם את כל יצירותיו של המשורר ולהקים אנדרטה לזכרו. לאחר מותו של קישפלודי הפכה האגודה לסמן חשוב בפיתוח הטעם הספרותי וקידום הספרות היפה ההונגרית. במהלך המאה ה-19 מפגשי קריאה חודשיים היו אחד האירועים החשובים ביותר בחיי הספרות. החברה פורקה בשנת 1952 וחדלה להתקיים.
 | |
| מדינה |
הונגריה  |
|---|---|
| מטה הארגון |
פשט |
| תקופת הפעילות |
1836–1952 (כ־116 שנים) |
  | |
תולדות האגודה עריכה
הסופרים הגדולים ואנשי הספרות של המחצית הראשונה של המאה ה-19 הקימו את האגודה, ותכליתה לא התמצאה רק בפרסום יצירותיו של קארוי קישפלודי והקמת פסל/אנדרטה לזכרו, אלא חבריה עשו רבות לפיתוח והפצת הספרות ההונגרית בכלל. חברי האגודה "גילו" את שירתו של יאנוש אראן, ואז יאנוש אראן בעצמו הפך לחבר באגודה והוא בעצמו סלל את הדרך ליצירתו של הסופר ומחזאי אימרה מדאץ', טרגדיית האדם (בהונגרית: Az ember tragédiája) הוא מחזה טרגי-היסטורי. ההצגה נחשבת עד היום לפסגת הספרות ההונגרית ולאחת היצירות המשפיעות ביותר בה.
מכרזי האגודה עודדו והעניקו השראה לא רק ליצירות ספרותיות אלא גם לעבודות תאוריה ספרותיות. הם התנגדו לכך שהחשיבה הספרותית תושפע מהפוליטיקה. חברי האגודה העלו נושאים ספרותיים מודרניים כבר בשנות ה-40 של המאה ה-19, כמו הפרשנות המודרנית של הדרמה והשוני וההבדלים בינה לבין הרומן, הפולקלור בספרות, או המגמה העממית-לאומית, והיישום הספרותי המודע של המוטיבים, הסגנונות והגישות של ז'אנרים פולקלוריסטיים מסורתיים, שירה עממית וכדומה. עד מהרה השיקה האגודה גם מגזינים וסדרות ספרים.
כתבי העת של אגודת קישפלודי[1] פורסמו בין השנים 1840–1846, ולאחר מכן שוב בין 1860 לבין 1940. לדוגמה, יצאו כמה יצירות תאורטיות של אריסטו, הורטיוס, ניקולא בואלו, אלכסנדר פופ. בשנת 1846 נפתחה סדרת הספרים של האגודה בשם "הספרייה ההלנית" ובה הופיעו סיפורי איזופוס, יצירותיהם של פיתגורס וסופרים קלאסיים אחרים. סדרות ספרים הושקו גם תחת הכותרות של "הספרייה הלאומית" ו"ספריית הרומנים הזרים".
בניהולו השמרני של פאל דיולאי (קלוז'-נאפוקה, 25 בינואר 1826 - בודפשט, 9 בנובמבר 1909 שהיה היסטוריון ספרותי, משורר, סופר, פרופסור באוניברסיטה, מבקר אמנות, ומשנת 1879 עד 1899 נשיא אגודת קישפלודי, חבר כבוד של האקדמיה ההונגרית למדעים, חבר ומזכיר של הבית העליון של בית הנבחרים ההונגרי), האגודה עמדה על סף המאה ה-20 ובפני פתיחת כתב העת הספרותי ניוגט שקיבץ סביבו את מייצגי המגמה הספרותית ואת גישת הספרות ההונגרית המודרנית, וייצגה את הגישה האקדמית. מכאן ואילך האגודה הייתה רק אחד הקטבים של הגישה הספרותית ההונגרית. היא פורקה בשנת 1952.
המייסדים עריכה
- Bajza József (משורר)
- Bártfay László
- Czuczor Gergely
- Dessewffy Aurél (סופר)
- Fáy András
- Helmeczy Mihály
- Joannovics György
- Jósika Miklós
- Királyi Pál
- Kovács Pál רופא, מחזאי (1808–1886)
- Kölcsey Ferenc
- (Stettner) Zádor György
- Szenvey József
- Szontagh Gusztáv
- Toldy Ferenc
- Tomori Anasztáz
- Vörösmarty Mihály
המנהלים עריכה
- András Fáy (the first director, 1837-1841)
- Ferenc Toldy (1841-1861, and from 1860 vice-chairman)
- János Arany (1861-1867, with József Eötvös as president and Pál Gregus as secretary)
- Zsigmond Kemény (1867-1876)
- Móric Lukács (1876-1879)
- Pál Gyulai (1879-1899, with Zsolt Beöthy as secretary from 1879, president 1900-1922)
ראו גם עריכה
- A Kisfaludy-Társaság. Vasárnapi Ujság 1897. 23. szám 361-368. old.
- Beszéd, mellyel a Kisfaludy-Társaság első köz ülését 1838. febr. 6-kán megnyitotta Fáy András. In: A Kisfaludy-Társaság Évlapjai. Első kötet. Buda, 1841. 27-30. old.
לקריאה נוספת עריכה
- Fischer Vilmos: A Kisfaludy Társaság története a szabadságharcig, 1928
- Kéky Lajos: A százéves Kisfaludy Társaság, 1936
