אדוארד דייוויס
אדוארד דייוויס (באנגלית: Edward Davis; פעל בשנים 1688-1680) היה בוקניר אנגלי, שודד ים שפעל בים הקריבי במהלך שנות ה-80 של המאה ה-17 והוביל פשיטות מוצלחות על לאון ופנמה ב-1685, התקיפה על פנמה נחשבת לאחת מפשיטות הבוקנירים הגדולות האחרונות כנגד מעוז ספרדי. מרבית התיאורים על מעלליו נכתבו מאוחר יותר בידי ויליאם דמפייר (William Dampier) בספר "מסע חדש סביב העולם" (A New Voyage Round the World) שיצא לאור ב-1697.
תחילת דרכו כשודד ים עריכה
ככל הנראה היה ממוצא פלמי. הוא מוזכר לראשונה כאחד החברים ב"הרפתקה הפסיפית" אותה הובילו שודדי הים ברתולומיאו שרפ (Bartholomew Sharp) וג'ון קוקסון (John Coxon) ב-1680. אבל בראש ובראשונה הוא הופיע בים הקריבי על פריבטיר צרפתית בפיקודו של קפטן ינקי. הוא הועבר לספינה של קפטן טריסטן, והצוות התמרד כשעגנו בפטי גואב (Petit-Goâve), בסמוך לפורט-או-פרנס בהאיטי. דייוויס הפליג תחת פיקודו של ג'ון קוק והגיע באפריל 1683 למפרץ צ'ספיק באפריל 1683, שם פגש בוויליאם דמפייר.
אחרי תקופה קצרה שבה שירת כנווט, הוא ואחרים, כולל שודד הים ג'יימס קלי עזבו את המשלחת בתוך שנה וחזרה בדרך היבשה דרך פנמה עם ג'ון קוק.
דייוויס וקוק עריכה
ב-23 באוגוסט 1683, בעודו מפליג בספינה שנלכדה בווירג'יניה הוא הסכים להצטרף למשלחת שוד כהגאי תחת ג'ון קוק. הם הפליגו מזרחה ולכדו את ספינה דנית בת שלושים שישה תותחים אותה כינו "בצ'ולרס דילייט" (Bachelor’s Delight – "תענוגות הרווק") זמן קצר לאחר שהגיעו מול חופי גינאה במערב אפריקה. הם הפליגו לאוקיינוס השקט בנובמבר 1683 דרך כף הורן. למשלחת הצטרף שודד הים ג'ון איטון (John Eaton) בטרם פשטו על ערים ספרדיות לאורך חופה המערבי של אמריקה הדרומית.
במרץ 1684 פגשה ה"דילייט" את "ניקולס" (Nicholas), ספינתו של ג'ון איטון, מול חוף העיירה ולדיביה (כיום בצ'ילה). הם הפליגו לאיי חואן פרננדס שם נפגשו באינדיאני משבט מוקיטו (Mokito), שהושאר מאחור בטעות על ידי ברתולומיאו שרפ בינואר 1681. ב-3 במאי פנו רבי החובלים קוק ואיטון לאיי גלאפגוס.
בעקבות מותו של קוק ב-19 ביולי 1684 בחר הצוות של הדילייט בדייוויס לרב חובל במקומו. עם זאת, המשלחת נתקלה בקשיים משום שבעקבות התקפה כושלת על אל ריאלחו (El Realejo) בניקרגואה פרש איטון מהמשלחת וגם הפשיטות כנגד פאיטה (כיום בפרו) וגואיאקיל (כיום באקוודור) הניבו מעט מאוד שלל, אם כי לכידת כמה ספינות עבדים הובילה להצטרפות של 15 עבדים לצוות.
הוא שב צפונה כלפי פנמה הוא לכד ספינה ספרדית שבמטענה כסף המיועד לספרד לפני שצירף כוחות עם הצי בפיקודם של פרנסיס גרונייה (Francis Grognet), פייר לה פיקר (Pierre le Picard) וקפטיין טאונלי (Captain Townley). דייוויס הפליג בחזרה לאקוודור, ונתקל ב-2 באוקטובר בספינה סיגנט (Cygnet) בפיקודם של שודדי הים צ'ארלס סוואן (Charles Swan) ופיטר האריס (Peter Harris) ושכנע אותם להצטרף למשלחת.
יחד עם "דילייט", ה"סיגנט" וספינות אחרות קטנות יותר אותם לכדו מהספרדים הוא הוביל פשיטות מוצלחות על פנמה. אף שתכננו להתקיף את צי ספינות הכסף הפרואני, הצליחו הספרדים להעביר מעל ל-500,000 פסו בשני גליאונים המלווים על ידי שלוש ספינות קרב קטנות והתחמקו מצי ספינות שודדי הים שהמתין להם בכך שהפליגו קודם ישר מערבה, לפני שפנו צפונה. בעודם ממתינים לספינות האוצר נתקלו דייוויס והאחרים בסיור ספרדי מול חוף פרו ב-8 ביוני, והצי הספרדי רדף אחריהם עד האי קורבה מול פנמה.
ההיפרדות מגרונייה עריכה
לאחר שהתקוטטו בינם לבין עצמם בעקבות התבוסה, שרבים משודדי הים האשימו שפרנסיס גרונייה היה הגורם לה, עזבו דייוויס וסוואן את המשלחת ב-3 בספטמבר ויחד עם טאונלי, האריס וויליאם נייט (William Knight) הפליגו צפונה בשמונה ספינות ו-640 שודדי ים.
ב-1 בינואר 1685 לכד דייוויס ספינה המיועדת ללימה ובה ההוראות שניתנו לצי ספינות הכסף להפלגה לפנמה. ב-7 בינואר הפליגו דייוויס וסוואן לאי פר (Pear Island) בניסיון ללכוד את צי ספינות הכסף. הספינות כבר הורידו את מטענם, כאשר נתקלו בספינות שודדי הים במפרץ פנמה. שודדי הים כינסו את ספינותיהם, אבל בקרב פנמה היו שודדי הים במיעוט. תוצאת הקרב לא הייתה החלטית. דייוויס וסוואן ושתי ספינות אחרות נפרדו מצי ספינות השודדים. הפשיטות כנגד לאון וריאלחו לא נשאו פירות ועקב כך סוואן וטאונלי נפרדו מדייוויס והפליגו למקסיקו, והאריס עזב אחרי שמרבית אנשי הצוות שלו מתו בקדחת צהובה בהונדורס. החבורה נפרדה ב-25 באוגוסט 1685. דמפייר הפליג מערבה לרוחב האוקיינוס השקט אל הודו המזרחית. יחד עם שודד הים ויליאם נייט (William Knight), פשטו שודדי הים על יישובי החוף בפרו וצ'ילה, אבל המזון הלך ואזל. לאחר שהגיעו לאיי חואן פרננדס בנובמבר של אותה שנה החליטו דייוויס ונייט לחלק את השלל כשכל איש צוות מקבל 1,150 ליש"ט ונייט נפרד בדרכו לאיי הודו המערבית. את חג המולד של 1685 בילו דייוויס ואנשי צוותו באיי חואן פרננדס שם חשו ב-4 לפנות בוקר ברעידת האדמה שהתרחשה על היבשת כ-600 קילומטרים מזרחית להם. בפשיטה על העיירה סאניה (Saña) הצליח דייוויס לבזוז תכשיטים וכסף בשווי 25,000 ליש"ט. 39 עבדים מאפריקה שוחררו מפאיטה והצטרפו למשלחת. בין מאי ליוני פשט דייוויס על חמש ערים, כולל התקפה שנכשלה על לה סרנה. בהתקפה על פיסקו נהרגו כמרים ופקידי ממשל רבים בניסיון להחביא את אוצרות העיר עד שהמגינים הסכימו לשלם 5,000 ליש"ט ככופר. דייוויס המשיך עם 80 איש ובזז כ-10,000 ליש"ט מאריקה בפברואר 1687. לאחר שלמד משבויים ספרדיים על התוכניות הספרדיות לשלוח פלגת אוניות מפרו כנגד רב החובל פייר לה פיקר, הוא הגיע לגואיאקיל במאי וסייע להביס את הצי הספרדי וחילק את השלל בן 50,000 ליש"ט עם שודד הים הצרפתי. הוא עזב את גואיאקיל ב-12 ביוני, ועצר בדרכו בחזרה למושבות האנגלית בצפון אמריקה (ארצות הברית לעתיד), באיי גלאפגוס ובאיי חואן פרננדס.
בדצמבר 1687 גילתה משלחת דייוויס אי במרחק 500 ליגות דרומית לאיי גלאפגוס בקו רוחב 27°20′S . "דייוויס לאנד" הוזכרה ביומן המסע "מסע חדש סביב העולם" (A New Voyage Round the World) של ויליאם דמפייר. משלחת מחקר הולנדית בפיקודו של חוקר הארצות יאקוב רוחבן חיפשה ב-1722 את האי ולא מצאה אותו, אבל במקום זאת היא גילתה לראשונה את אי הפסחא.
דייוויס וה"דייליט" הגיעו לאיי הודו המערבית בתחילת 1688 ובמאי הגיעו לפילדלפיה. ב-22 ביוני 1688 נאסר דייוויס וחבריו באשמת שוד ים בווירג'יניה שנתיים קודם לכן. במשפט ב-26 ביוני 1688 הכחיש דייוויס כי היה אי פעם שודד ים, וטען כי התגורר בג'מייקה במשך שבע שנים. משרת שחור בשם פיטר קלויז (Peter Cloise) סתר טענה זו ב-16 באוגוסט 1688. דייוויס הגיש עתירה תחת ההכרזה של המלך ג'יימס השני, מלך אנגליה מ-1685 התומך בשוד ים. באוקטובר 1688 פסק הלורד סתרלנד כי הם אשמים, אך ייתכן כי קיבלו חנינה מלכותית.
באוגוסט 1689 הורתה מועצת וירג'יניה לשודדי הים לחזור לאנגליה. הם הגיעו בנובמבר, אך בלא רכושם.
סוף חייו עריכה
דייוויס חזרה לאנגליה בסופו של דבר ב-1690 והצליח להשיב את מרבית אחוזותיו ורכושו לשעבר שהוחזרו אליו תוך שנתיים. צו מלכותי במרץ 1692 הסכים להחזיר את רכושו של דייוויס, אם כי 300 ליש"ט נשארו רכוש הכתר. והוא קיבל כרבע מהרכוש בג'יימסטאון. ייתכן כי הכספים שימשו להקמת קולג' ויליאם ומרי בוויליאמסבורג בווירג'יניה. בנובמבר 1693 הזמינה מועצה המושבה של וירג'יניה את בעלי החוב של שלושת האנשים. דייוויס חתם באמצעות צלב, מה שמוכיח שככל הנראה לא ידע קרוא וכתוב.
קיימת הטענה כי היה בין שודדי הים הראשונים שקברו אוצרות באי הקוקוס כשהגיע לאי בספינתו "בצ'לורס דילייט" ב-1684. על פי הטענה הוא עגן במפרץ צ'אתהאם הוא לכאורה השאיר מאחוריו כמה תיבות המכילות מטילי זהב, מטבעות זהב, ומטילי כסף בשווי 300,000 ליש"ט אותם שדד מהיישובים בפרו ובצ'ילה.[1]
קישורים חיצוניים עריכה
- W.H.G. Kingston and Henry Frith, Notable Voyagers
- Philip Gosse, The Pirates' Who's Who: Giving Particulars of the Lives and Deaths of the Pirates and Buccaneers, The Floating Press, 2012. ISBN 9781775561965