אה"מ באלוורק (1899)
אה"מ באלוורק הייתה אוניית מערכה פרה-דרדנוט של הצי המלכותי הבריטי מסדרת לונדון שנבנתה בסוף המאה ה-19. יש הרואים את אוניות הסדרה כתת-סדרה של סדרת פורמידבל. היא הושלמה בשנת 1902 ושובצה בתחילה לצי הים התיכון כאוניית הדגל שלו. האונייה שירתה לאחר מכן עם ציי התעלה והבית מ-1907 עד 1910, בדרך כלל כאוניית דגל. בשנים 1910 עד 1914 היא הייתה במילואים בצי הבית.
.jpg) | |
| אה"מ באלוורק במעגן | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | אוניות המערכה מסדרת לונדון |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
בסיס הצי המלכותי דבונפורט  |
| תחילת הבנייה | 20 במרץ 1899 |
| הושקה | 18 באוקטובר 1899 |
| תקופת הפעילות | 18 במרץ 1902 – 26 בנובמבר 1914 (12 שנים) |
| אחריתה | הושמדה בהתפוצצות |
| מיקום |
50°25′00″N 0°39′00″E / 50.41666667°N 0.65°E |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם הראשונה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 14,700 טון, מקסימלי: 16,000 טון |
| אורך | 131.6 מטר |
| רוחב | 22.9 מטר |
| שוקע | 7.9 מטר |
| מהירות | 18 קשרים |
| גודל הצוות | 714 איש |
| טווח שיוט | 10,280 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 20 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור בהספק 15,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| שריון | שריון עיקרי – 229 מ"מ, שריון סיפון – 25–64 מ"מ, צריחי תותחים ראשיים – 254 מ"מ, קזמטים – 152 מ"מ, ברבטות – 305 מ"מ, מחיצות הגנה – 229–305 מ"מ, מגדל הניווט – 356 מ"מ |
| חימוש | 4 תותחים 12 אינץ' (305 מ"מ), 12 תותחים 6 אינץ' (152 מ"מ), 16 תותחים 12 ליטראות (3 אינץ', 76 מ"מ), 6 תותחים 3 ליטראות (1.9 אינץ', 47 מ"מ), 4 צינורות טורפדו 18 אינץ' (457 מ"מ) |
  | |
לאחר תחילת מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, באלוורק, יחד עם שאר השייטת, צורפו לצי התעלה שהוקם מחדש כדי להגן על חיל המשלוח הבריטי כשעבר מעבר לתעלת למאנש לצרפת. ב-26 בנובמבר 1914 היא נהרסה בפיצוץ פנימי גדול עם אובדן של 741 אנשי צוות ליד שירנס; רק תריסר אנשי צוות שרדו את הפיצוץ. זה נגרם כנראה מהתחממות יתר של מטעני קורדיט שהוצבו בסמוך למחיצה של חדר דוודים. מעט מהאונייה שרד לניצול ושרידיה הוגדרו כאתר מבוקר תחת חוק ההגנה על שרידי צבא משנת 1986. צלילה על האונייה אסורה בדרך כלל.
תכנון ותיאור עריכה
חמש אוניות הסדרה הוזמנו בשנת 1898 בתגובה לבנייה ימית מוגברת עבור הצי הרוסי הקיסרי. העיצוב לסדרת לונדון הוכן ב-1898; זה היה חזרה וירטואלית על סדרת פורמידבל הקודמת, אם כי עם עדכון משמעותי לתוכנית ההגנה על השריון הקדמי. במקום מחיצה רוחבית מסורתית עבור הקצה הקדמי של חגורת השריון הראשית, החגורה נישאה קדימה והצטמצמה בהדרגה בעובי. גם שריון הסיפון חוזק.
באלוורק הייתה באורך 400 רגל (120 מטרים) בין הניצבים ואורך כולל של 431 רגל 9 אינץ' (131.60 מטרים). הייתה להם רוחב של 75 רגל (23 מטרים) ושוקע של 26 רגל (7.9 מטרים). הדחק האונייה היה 14,500 טונות ארוכות (14,700 טונות) בתפוסה סטנדרטית ועד 15,700 טונות ארוכות (16,000 טונות) במעמס מלא. לאונייה היה גובה מטאצנטרי של 4.46 רגל (1.36 מטרים). הצוות שלה מנה 738 קצינים ומלחים כספינה פרטית ועד 789 כששירתה כאוניית דגל. אוניות הסדרה הונעו על ידי זוג מנועי קיטור תלת דרגתיים עם 3 צילינדרים שהניעו שני מדחפים הפוכים פנימה. קיטור למנועים סופק על ידי עשרים דוודי בלוויל. הדוודים של כל אונייה חולקו לשלושה חדרי דוודים והם חולקו לשתי ארובות הממוקמות באמצע האונייה. לאוניות הסדרה הייתה מהירות מרבית של 18 קשרים (33 קמ"ש) מ-15,000 כוחות סוס (11,000 קילוואט). במהלך ניסויי הים שלה, הגיעה באלוורק למהירות של 18.2 קשרים (33.7 קמ"ש) מ-15,353 כוחות סוס (11,449 קילוואט). האוניות נשאו 900 טונות ארוכות (910 טונות) של פחם עבור הדוודים, אם כי הקיבולת המרבית שלהם הייתה 2,000 טונות ארוכות (2,000 טונות); זה העניק להן טווח שיוט של 5,550 מיילים ימיים (10,280 ק"מ) במהירות של 10 קשרים (19 קמ"ש).
הסוללה הראשית של סדרת לונדון כללה ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ)/ 40 קליבר Mark IX מותקנים בצריחי תותחים לפני ומאחורי המבנה העילי. החימוש המשני שלהם כלל שנים עשר תותחי 6 אינץ' (152 מילימטרים)/ 45 קליבר Mark VII שהותקנו בקזמטים בדפנות הגוף. הגנה מפני סירות טורפדו ניתנה על ידי 16 תותחי ירי מהיר (QF) 12 פאונד (3 אינץ', 76 מ"מ) 12 cwt, שמונה מהם הותקנו במבנה העילי המרכזי ושמונת התותחים הנותרים הוצבו על הסיפון הראשי מקדימה ומאחורה וירו דרך חרכי ירי לא משוריינות בגוף האונייה. כל אחד משני צמרות הלחימה סופק עם שלושה תותחי הוצ'קיס QF 3 פאונד 47 מ"מ (1.9 אינץ'). מקובל באוניות מערכה של התקופה, הן צוידו גם בארבע צינורות טורפדו 18 אינץ' (457.2 מ"מ) שקועים בגוף; אלה הונחו על צד הרוחב, שניים לצד כל ברבטה.
לאוניות הסדרה הייתה חגורת שריון בעובי 9 אינץ' (229 מילימטרים); המחיצות הרוחביות בקצה האחורי של החגורה היו בעובי 9–12 אינץ' (229–305 מילימטרים). חזיתות הצריחים הראשיים שלהן היו מוגנים על ידי לוחות שריון בעובי 8 אינץ' (203 מילימטרים), על גבי ברבטות בעובי 12 אינץ', ותותחי הקזמטים היו מוגנים עם שריון בעובי 6 אינץ' של פלדת קרופ. במגדל הניווט היו דפנות בעובי 14 אינץ' (356 מילימטרים). האוניות הותקנו בשלושה סיפונים משוריינים, בעובי שנע בין 1–2.5 אינץ' (25–64 מילימטרים) כל אחד.
בנייה וקריירה עריכה
באלוורק, על שם "החלק המוצק של דופן האונייה המשתרע מעל הסיפון", הייתה הספינה הרביעית בשם זה ששירתה בצי המלכותי. האונייה הייתה אחת משלוש אוניות המערכה שהוזמנו במסגרת האומדנים הימיים 1898–1899. היא הונחה במספנת דבונפורט, ב-20 במרץ 1899 והושקה ב-18 באוקטובר 1899 על ידי ליידי הרייט פיירפקס, אשתו של האדמירל סר הנרי פיירפקס, המפקד העליון, פלימות'. האונייה הושלמה במרץ 1902, בעלות של 997,846 ליש"ט בתוספת 167,970 ליש"ט עבור חימושה. באלוורק הוכנסה לשירות על ידי קפטן פרדריק המילטון ב-18 במרץ לשירות בצי הים התיכון. אדמירל סר קומפטון דומוויל הניף את דגלו על הסיפון ב-1 במאי כמפקד העליון, צי הים התיכון.
1902–1909 עריכה
היא עזבה את פלימות' חמישה ימים לאחר מכן, והגיעה לגיברלטר ב-10, ולאחר מכן המשיכה למלטה. באוגוסט, היא שימשה כאוניית הדגל של שייטת שביקרה בים האגאי לתמרונים וביקורים משולבים בלמנוס בנאפפליו, וניזוקה קלות במהלך תרגיל שבו אוניית המערכה פורמידבל העריכה לא נכון את המרחק בזמן שניסתה לגרור את באלוורק והתנגשה בה. בחודש שלאחר מכן החלו התמרונים השנתיים עם צי התעלה מול חופי יוון ואיטליה. היא ביקרה בקליארי, סרדיניה, באוקטובר במהלך התרגיל. בסוף דצמבר 1902 היא חזרה למימי יוון כאשר ביקרה באסטקוס בים היוני עם אה"מ אירזיסטיבל ואה"מ פיוניר. ב-18 באפריל 1903, המלך אדוארד השביעי התארח על סיפון בולוורק והוא בדק את הצי יומיים לאחר מכן. במהלך תמרוני הצי באוגוסט מול חופי פורטוגל, ביקר על האונייה קרלוש, מלך פורטוגל. במהלך ביקורו של הקייזר וילהלם השני במלטה באפריל 1904, הוא קיבל את הפיקוד הזמני על באלוורק ב-11 באפריל כאדמירל הצי בריטי לשם כבוד. דומוויל ובאלוורק שימשו לעיתים כמשקיפים במהלך התמרונים עם צי התעלה במאי 1905, במקום שישתתפו בהם. צי הים התיכון הוחזר למלטה מהים האדריאטי ב-27 באוקטובר לאחר תקרית שרטון דוגר, בו הצי הבלטי הרוסי ירה בטעות על דייגים בריטיים כשעבר בים הצפוני בדרך למזרח הרחוק במהלך מלחמת רוסיה–יפן. הצי הגיע ב-29 והחל להעמיס פחם ותחמושת לקראת מלחמה, אך נעצר ב-2 בנובמבר לאחר שהרוסים הסכימו לחקור את האירוע. ב-10 בדצמבר, באלוורק קיבלה הוראה לחזור לאנגליה עבור הצוות שלה שיוצא משירות ודומוויל הוריד את דגלו שלושה ימים לאחר מכן. האונייה יצאה ממלטה ב-14 בדצמבר, הגיעה לדבונפורט ב-21 בדצמבר והוצאה משירות יומיים לאחר מכן.
באלוורק הופעלה מחדש ב-3 בינואר 1905 עם קומנדר אדוארד פילפוטס כקפטן הצי בפועל ויצאה ב-5 בינואר למלטה, לשם הגיעה ב-12, שם הניף דומוויל מחדש את דגלו. ב-9 ביוני, האונייה הגיעה לג'נובה, איטליה, שם דומוויל הוריד שוב את דגלו וקפטן אוסמונד ברוק החליף את פילפוטס. יומיים לאחר מכן, היא הגיעה למלטה שם האדמירל לורד צ'ארלס ברספורד הניף את דגלו כמפקד העליון של צי הים התיכון. באלוורק החלה בשיפוץ ממושך במלטה ב-30 באוקטובר שנמשך עד 5 בפברואר 1906; השיפוץ כלל תוספת של צמרות תצפית מצוידות במדי טווח צירופי מקרים של Barr & Stroud 4 רגל 6 אינץ' (1.37 מטרים). ב-10 בפברואר יצאה האונייה ללאגוש, פורטוגל, כדי להיפגש עם ציי התעלה והאטלנטי לתמרונים שנמשכו בשאר החודש. התמרונים השנתיים שהחלו ב-24 ביוני נועדו להעריך את האפקטיביות של אסטרטגיית פשיטות מסחר, שכן באלוורק הייתה אוניית הדגל של הצי שחסם את לאגוש לפני שהפעולה הכללית של הצי החלה שלושה ימים לאחר מכן. בשנים 1906–1907, כל תותחי ה-12 פאונד של הסיפון הראשי הוצבו מחדש על המבנה העילי.
ב-19 בינואר 1907, היא עזבה את מלטה לפורטסמות'; לאחר שהגיעה ב-26 בינואר, ברספורד הוריד את דגלו, אם כי האונייה לא הושבתה עד 11 בפברואר בדבונפורט. ב-12 בפברואר, באלוורק הופעלה מחדש בפיקודו של קפטן ברטרם צ'יימברס לשמש כאוניית הדגל של אדמירל משנה פרנק פיניס מפלגת נור, צי הבית. האונייה ביקרה בטרונדהיים, נורווגיה, ב-18 ביוני ולאחר מכן ביקרה באינברגורדון, סקוטלנד, ב-26. היא נכחה במהלך סקירת הצי שערך המלך אדוארד השביעי בקאוז ב-3 באוגוסט. לאחר שהשתתפה בתמרוני הצי מוקדם יותר באוקטובר, באלוורק עלתה על שרטון פעמיים ליד למון לייט בים הצפוני בזמן שניסתה להתחמק מאניות דיג הולנדיות ב-26 באוקטובר, אך הצליחה להשתחרר בשתי הפעמים. החלק התחתון שלה ניזוק קלות במהלך התקריות והיא נכנסה למבדוק היבש במספנת צ'טם ב-31 באוקטובר כדי להתחיל בתיקונים ושיפוץ ממושך שנמשך עד 9 במרץ 1908. בעודה במספנה, קפטן ארתור לבסון קיבל את הפיקוד באופן זמני ב-3 בינואר ואדמירל משנה סטנלי קולוויל החליף את פיניס בפיקוד על פלגת נור ב-17 בינואר. לאחר שניהל אימונים וניסויים בטורפדו ותותחנים במהלך החודשים הקודמים, קפטן רוברט פלקון סקוט מתהילת אנטארקטיקה מונה לקפטן של באלוורק ב-18 במאי. ב-1 באוגוסט, האונייה הוכנסה למספנת שירנס והושבתה, וחלק מאנשי הצוות הצטרפו לאוניות המערכה דאנקן ומגניפיקנט כשהיא הוצאה משירות רשמית ב-17 באוגוסט. באלוורק הופעלה מחדש למחרת עם צוות שלדי מאוניית המערכה מג'סטיק. היא הועברה לצי התעלה ב-3 באוקטובר והגיעה לפלימות' סאונד ב-11 בדצמבר. עשרה ימים לאחר מכן, מספנת דבונפורט החלה בתיקונים של צריחי ה-12 אינץ' של האונייה והחלפת קני התותחים השחוקים שנמשכו עד 3 במרץ 1909 להשלמתם. באותו יום קיבל קפטן בנטינק ילברטון את הפיקוד על אוניית המערכה. תחת הארגון מחדש של הצי ב-24 במרץ 1909, הפך צי התעלה לפלגה השנייה של צי הבית. באלוורק נכחה בסקירת הצי בספיטהד שנערכה עבור הלורדים של האדמירליות ב-12 ביוני.
1909–1914 עריכה
היא הופעלה מחדש בדבונפורט מ-25 באוגוסט עד 17 בדצמבר והושבתה שוב ב-28 בפברואר 1910. למחרת נכנסה באלוורק למילואים בדבונפורט עם צוות שלדי כאוניית הדגל של סגן אדמירל ג'ורג' נוויל, תת-אדמירל של הפלגות השלישית והרביעית, הצי הביתי, בנור, עם קפטן קנינגהם פוט בפיקוד זמני. הוא הוחלף על ידי קפטן ג'ורג' הופ ב-18 במרץ. באלוורק השתתפה בתמרונים השנתיים ביולי והיא החלה בשיפוץ קצר ב-30 בדצמבר שהסתיים ב-25 בפברואר 1911. קפטן אדמונד הייד סמית' החליף את הופ ב-24 במרץ ותת אדמירל הנסיך לואי מבטנברג קיבל את הפיקוד על הפלגות השלישית והרביעית. באלוורק הושבתה ב-25 באפריל, והנסיך לואי הוריד את דגלו באותו יום. היא הופעלה מחדש כספינה פרטית למחרת עם צוות שלדי. האונייה נכחה במהלך סקירת צי ההכתרה של המלך ג'ורג' החמישי בספיטהד ב-24 ביוני. באלוורק הגיעה לצ'טם ב-23 ביולי כדי לפרוק את התחמושת והמחסנים שלה לקראת שיפוץ נרחב שהחל ב-1 בספטמבר ונמשך עד 1 במאי 1912.
בשלב זה, זוג תותחי ה-3 פאונד הוצב מחדש על הגשר והאחרים הוסרו. תוך כדי ניסויים ימיים, האונייה עלתה על שרטון פעמיים בשפך התמזה מחוץ לנור במהלך ניסויי תיקון ב-4 במאי 1912, וספגה פגיעה נרחבת בתחתיתה. התיקונים לא הסתיימו עד סוף החודש. ב-4 ביוני קפטן הרברט צ'טרטון הפעיל מחדש את בולוורק שהוקצתה לשייטת אוניות המערכה החמישית (BS) של הצי השני. היא שימשה לזמן קצר כאוניית הדגל של סגן מפקד השייטת מ-20 באוגוסט ועד לספטמבר, אז חזרה להיות ספינה פרטית. מלבד אימון ירי מזדמן, האונייה הייתה מאוד לא פעילה בשאר ימות השנה; לדוגמה, היא לא עזבה את ספיטהד מ-18 בנובמבר 1912 עד 25 בפברואר 1913. באלוורק שופצה בפורטסמות' בין 14 באפריל ל-4 ביוני. האונייה השתתפה בתמרוני הצי השנתי באוגוסט וחזרה לספיטהד ב-30 באוקטובר שם נשארה לשארית השנה. קפטן גאי סלייטר החליף את הייד סמית' ב-17 בנובמבר.
באלוורק זכתה לביקור של כריסטיאן העשירי, מלך דנמרק כשסקר את השייטת ב-9 במאי 1914. ב-22 במאי, היא החלה בשיפוץ השנתי שלה בצ'טם שהסתיים ב-9 ביולי. למחרת היא הוזעקה להתכונן לגיוס מבחן במקום תמרוני הצי השנתי כחלק מהתגובה הבריטית למשבר יולי. הגיוס הופעל ב-15 ביולי, והצי נסקר כעבור יומיים בספיטהד ולאחר מכן ערך תרגילים.
מלחמת העולם הראשונה עריכה
בתחילת מלחמת העולם הראשונה, באלוורק ושייטת אוניות המערכה החמישית התבססו בפורטלנד והוקצו לצי התעלה שהוקם מחדש כדי להגן על תעלת למאנש. לאחר שחיפתה על ההובלה הבטוחה של חיל המשלוח הבריטי לצרפת באוגוסט, שייטת אוניות המערכה החמישית נשארה בפורטסמות' עד 4 בספטמבר כשחזרו לפורטלנד. הם שהו שם עד אוקטובר מלבד תרגילים. בין 5 ל-9 בנובמבר, אירחה באלוורק את בית המשפט הצבאי של אדמירל משנה סר ארנסט טרוברידג' על מעשיו במהלך המרדף אחר סיירת המערכה הגרמנית SMS גבן והסיירת הקלה SMS ברסלאו בים התיכון באוגוסט. ב-14 בנובמבר, שייטת אוניות המערכה החמישית הועברה לשירנס בגלל חשש שפלישה גרמנית לבריטניה הגדולה עומדת בפתח.
התפוצצות עריכה
פיצוץ פנימי חזק קרע את באלוורק בסביבות השעה 07:53 ב-26 בנובמבר בזמן שהיא עגנה ליד מצוף מספר 17 ב-Kethole Reach, 4 מיל ימי (7.4 קילומטרים; 4.6 מיל) ממערב לשירנס בשפך הנהר מידוויי. כל קציני האונייה נהרגו בפיצוץ ורק תריסר אנשי צוות שרדו. בסך הכל אבדו 741 אנשי צוות, כולל חברי להקת בית הספר לתותחנים, אה"מ אקסלנט, שניגנה על הסיפון. רק כ-30 גופות נמצאו לאחר הפיצוץ. במונחים של אובדן חיים, התקרית נותרה הפיצוץ מתאונה השני הכי קטסטרופלי בהיסטוריה של הממלכה המאוחדת, וחורג ממנו רק הפיצוץ של אוניית המערכה דרדנוט ואנגארד, שנגרם כתוצאה מאש חזקה שפוצצה מחסן תחמושת, בסקפה פלו בשנת 1917.
ועדת חקירה על הסיבות לפיצוץ שהוקמה ב-28 בנובמבר שללה פיצוצים חיצוניים כמו טורפדו או מוקש מכיוון שעדי ראייה דיברו על הבזק של להבה ליד הצריח האחורי ולאחר מכן פיצוץ אחד או שניים לאחר מכן, לא נד המים המתנשא הקשור לפיצוצים כנגד הגוף החיצוני. יומן התותחנים, שחולץ בחלקו שלם, ועדותם של התותחן הראשי, כמו גם מספר ניצולים אחרים, אמרו כי מחסני התחמושת בקוטר 6 אינץ' אוחסנו מחדש כדי לשמור על המטענים ההודפים, הקורדיט יחד במחסנים באותו בוקר. המשמעות היא שלפחות 30 מטענים חשופים הושארו במעברים בין מחסני האונייה כאשר דלתות מחסן התחמושת נותרו פתוחות כאשר צוות האונייה נקראה לארוחת בוקר בשעה 07:45. מעברים אלה שימשו גם לאחסן מאות פגזים בקוטר 6 אינץ' ו-12 פאונד, וועדת החקירה הגיעה למסקנה כי מטעני הקורדיט אוחסנו כנגד אחד ממחיצות חדר הדוודים אשר עלתה בטמפרטורת הדוודים. זה הצית את מטעני הקורדיט שפוצצו את הפגזים הסמוכים והתפשטו למחסן האחורי של פגזי 12 אינץ', שהתפוצץ.
אתר שרידי האונייה עריכה
ב-29 בנובמבר צוללנים שנשלחו למצוא את שרידי האונייה דיווחו כי החרטום השמאלי של האונייה עד למרפאה פוצץ מהפיצוץ ושכב 50 רגל (15 מטרים) מזרחית למעגן. החרטום הימני היה מונח 30 רגל (9 מטרים) רחוק יותר. שארית האונייה נקרעה בצורה כה אלימה עד שלא ניתן היה למצוא חלקים גדולים אחרים של שרידי האונייה. תותח 12 אינץ' אחד אותר ב-28 בדצמבר, במרחק ניכר מהמעגן שלה, ולאחר מכן הועלה לשימוש חוזר.
האונייה מסומנת על ידי המצופים "מזרח באלוורק" ו"מערב באלוורק". האתר סומן כאתר מבוקר בשנת 2008 בשל היותו שרידים צבאיים ולא ניתן לצלול עליו אלא באישור משרד ההגנה.
אנדרטאות עריכה
אנדרטת זיכרון לאלה שאבדו בבאלוורק והמקשת פרינסס אירן (שאבדה גם היא בפיצוץ מקרי) הוקמה בכנסיית המספנה, שירנס, ב-1921. היא הוקדשה על ידי הארכידיאקון צ'ארלס אינגלס, הכומר של הצי, ונחשפה על ידי אדמירל יו אוון-תומאס, המפקד העליון של פיקוד נור. קורבנות שתי האוניות מונצחות גם באנדרטת הצי בפורטסמות'. אנדרטה נוספת הוצבה בבית הקברות Woodlands Road, ג'ילינגהאם, קנט, כחלק משטח הקבורה של הצי.
