אה"מ קונקרור (1911)
| ערך ללא מקורות | |
אה"מ קונקרור הייתה האונייה השלישית מאוניות המערכה מסדרת אוריון, של ארבע דרדנוטים שנבנו עבור הצי המלכותי בתחילת העשור השני של המאה ה-20. היא בילתה את עיקר הקריירה שלה בצי הבית והצי הגדול. מלבד ההשתתפות בניסיון הכושל ליירט את האוניות הגרמניות שהפגיזו את סקרבורו, הרטליפול וויטבי בסוף 1914, קרב יוטלנד במאי 1916 והפעולה הבלתי משמעית של 19 באוגוסט, שירותה במהלך מלחמת העולם הראשונה כלל בדרך כלל סיורים שגרתיים והדרכה בים הצפוני.
 | |
| אה"מ קונקרור עוגנת, 1912 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי | הצי המלכותי הבריטי |
| דגל הצי |
 |
| סדרה | אוניות המערכה מסדרת אוריון |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
William Beardmore and Company  |
| תחילת הבנייה | 5 באפריל 1910 |
| הושקה | 1 במאי 1911 |
| תקופת הפעילות | 23 בנובמבר 1912 – 1922 (כ־9 שנים) |
| אחריתה | נגרטה |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם הראשונה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 21,922 טון |
| אורך | 177.1 מטר |
| רוחב | 27.0 מטר |
| שוקע | 9.5 מטר |
| מהירות | 21 קשרים |
| גודל הצוות | 738–1,107 |
| טווח שיוט | 12,460 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 18 דוודים המזינים 4 טורבינות בהספק 27,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 4 מדחפים |
| שריון |
שריון עיקרי – 203–305 מ"מ שריון סיפון – 25–102 מ"מ צריחי תותחים – 280 מ"מ ברבטות – 102–254 מ"מ מגדל הניווט – 280 מ"מ מחיצות – 152–254 מ"מ |
| חימוש |
10 תותחי Mk V BL 13.5 אינץ' (343 מ"מ)/45 קליבר 16 תותחי Mk VII 4 אינץ' (102 מ"מ) 3 צינורות טורפדו 21 אינץ' (533 מ"מ) |
  | |
לאחר פירוק הצי הגדול בתחילת 1919, קונקרור הועברה חזרה לצי הבית למשך מספר חודשים לפני שהיא שובצה לצי המילואים. האונייה נמכרה לגרוטאות בסוף 1922 ולאחר מכן התפרקה.
תכנון ותיאור עריכה
האוניות מסדרת אוריון תוכננו בתגובה לתחילת מרוץ החימוש הימי האנגלו-גרמני והיו גדולות בהרבה מקודמותיהן, אוניות המערכה מסדרת קולוסוס כדי להכיל תותחים גדולים וחזקים יותר ושריון כבד יותר. מתוך הכרה בשיפורים הללו, הסדרה כונתה לפעמים "סופר-דרדנוטים". האוניות באורך כולל של 581 רגל (177.1 מטרים), רוחב של 88 רגל 6 אינץ' (27.0 מטרים) ושוקע של 31 רגל 3 אינץ' (9.5 מטרים). הדחק האוניות היה 21,922 טונות ארוכות (22,274 טונות) בתפוסה רגילה ו-25,596 טונות ארוכות (26,007 טונות) במעמס מלא, אולם עד 1918 ההדחק העמוק של קונקרור גדל ל-28,430 טוונות ארוכות (28,890 טוונות). הצוות שלה מנה 752 קצינים ומלחים.
אוניות הסדרה הונעו על ידי שני סטים של טורבינות קיטור עם הנעה ישירה של פארסונס, שכל אחת מהן הניעה שני צילינדרים, תוך שימוש בקיטור שסופק על ידי 18 דודי Babcock & Wilcox. הם פעלו בהספק של 27,000 כוחות סוס (20,000 קילוואט) ונועדו להעניק לאוניות המערכה מהירות מרבית של 21 קשר (39 קמ"ש). במהלך ניסויי הים שלה ב-7 ביוני 1912, קונקרור הגיעה למהירות מרבית של 22.1 קשרים (40.9 קמ"ש) מ-33,198 כוחות סוס (24,756 קילוואט). האוניות נשאו מספיק פחם ומזוט שהעניקו להן טווח של 6,730 מיילים ימיים (12,460 ק"מ) במהירות שיוט של 10 קשרים (19 קמ"ש).
חימוש ושריון עריכה
סדרת אוריון הייתה מצוידת ב-10 תותחי טעינת עכוז (BL) בקוטר 13.5 אינץ' (343 מ"מ) Mark V בחמישה צריחים דו-תותחים המופעלים הידראולית, כולם על קו המרכז. הצריחים סומנו 'A', 'B', 'Q', 'X' ו-'Y', מלפנים לאחור. החימוש המשני שלהם כלל 16 תותחי BL 4 אינץ' (102 מ"מ) Mark VII. התותחים הללו חולקו באופן שווה בין המבנה הקדמי והאחורי, והכל בצריחים בודדים. האוניות נשאו גם ארבעה תותחי הצדעה בקוטר 47 מ"מ (1.9 אינץ'). האוניות צוידו בשלושה צינורות טורפדו שקועים בקוטר 21 אינץ', אחד בכל צד רוחב ואחר בירכתיים, עבורם סופקו 20 טורפדות.
האוניות היו מוגנות על ידי חגורת שריון בקו המים בקוטר 12 אינץ' (305 מילימטרים) שנמשכה בין הברבטות הקיצוניים. העובי של הסיפונים שלהם נע בין 1 אינץ (25 מילימטרים) ו-4 אינץ' כשהחלקים העבים ביותר מגנים על ציוד ההיגוי בירכתיים. מגני התותחים בצריחי הסוללות הראשיות היו בעובי 11 אינץ' (279 מילימטרים), והחזיתות החשופות של הברבטות היו מוגנים על ידי שריון בעובי 10 אינץ' (254 מילימטרים).
שינויים עריכה
בשנת 1914 היו תותחי סיפון המקלט סגורים בקזמטים. עד אוקטובר 1914, נוספו זוג תותחים נגד מטוסים (AA) בקוטר 3 אינץ' (76 מילימטרים). מנהל בקרת אש הותקן על פלטפורמה מתחת לחלק העליון לפני מאי 1915. שריון סיפון נוסף נוסף לאחר קרב יוטלנד במאי 1916. בערך באותו זמן, שלושה תותחי 4 אינץ' הוסרו מהמבנה האחורי. סיפוני טיסה הותקנו על גגות צריחי 'B' ו-'X' והורחבו על קנה התותחים במהלך השנים 1917–1918. מד טווח זווית גבוהה הותקן במבנה העילי הקדמי עד 1921.
בנייה וקריירה עריכה
קונקרור, שנקראה על שם ספינת אש צרפתית, Conqueror, שנלכדה ב-1745, הייתה האונייה השביעית על שמה ששירתה בצי המלכותי. האונייה הונחה על ידי ויליאם בירדמור והחברה במספנה בדלמויר ב-5 באפריל 1910 והושקה ב-1 במאי 1911. היא נכנסה לשירות עם צוות חלקי ב-23 בנובמבר 1912, אך הושלמה רק במרץ 1913, ולאחר מכן הגיעו שאר הצוות שלה. כולל החימוש שלה, העלות שלה מוערכת באופן שונה ב-1,891,164 ליש"ט או 1,860,648 ליש"ט. היא הייתה האחרונה מבין ארבעת האוניות מסדרת אוריון שהושלמה, קונקרור ואחיותיה היוו את הפלגה השנייה של שייטת אוניות המערכה השנייה של צי הבית.
מלחמת העולם הראשונה עריכה
בין 17 ל-20 ביולי 1914, קונקרור השתתפה בניסוי גיוס ובדיקת צי כחלק מהתגובה הבריטית למשבר יולי. כשהגיעה לפורטלנד ב-25 ביולי, היא קיבלה הוראה להמשיך עם שאר צי הבית לסקפה פלו ארבעה ימים לאחר מכן כדי להגן על הצי מפני התקפת פתע אפשרית של הצי הקיסרי הגרמני. באוגוסט 1914, לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, צי הבית אורגן מחדש כצי הגדול, והוצב בפיקודו של האדמירל סר ג'ון ג'ליקו. דיווחים חוזרים ונשנים על צוללות בסקפה פלו הובילו את ג'ליקו למסקנה שההגנות שם לא מספקות והוא הורה לפזר את הצי הגדול לבסיסים אחרים עד לחיזוק ההגנות. ב-16 באוקטובר השייטת השנייה נשלחה ללוך נה קיל בחוף המערבי של סקוטלנד. השייטת יצאה לאימון ירי מול החוף הצפוני של אירלנד בבוקר 27 באוקטובר והדרדנוט אאודשיוס פגעה במוקש שהונח כמה ימים קודם לכן על ידי המקשת הגרמנית SS ברלין. מתוך מחשבה שהאונייה טורפדה על ידי צוללת, שאר הדרדנוטים הצטוו להתרחק מהאזור, בעוד ספינות קטנות יותר הגישו סיוע. בערב 22 בנובמבר 1914, הצי הגדול ערך סריקה עקרונית בחציו הדרומי של הים הצפוני; מונרך פעלה עם הגוף הראשי בתמיכה בשייטת סיירות המערכה הראשונה של תת-אדמירל דייוויד ביטי. הצי חזר לנמל בסקפה פלו ב-27 בנובמבר.
הפשיטה על סקרבורו, הרטליפול וויטבי עריכה
חדר 40 של הצי המלכותי יירט ופיענח את תעבורת הרדיו הגרמנית המכילה תוכניות למתקפה גרמנית על סקרבורו, הרטליפול וויטבי באמצע דצמבר באמצעות ארבעת סיירות המערכה של קבוצת הסיור הראשונה של קונטר-אדמירל פרנץ פון היפר. הודעות הרדיו לא הזכירו שצי הים הפתוח עם ארבע עשרה דרדנוטים ושמונה פרה-דרדנוטים יחזק את היפר. הספינות של שני הצדדים יצאו מבסיסיהן ב-15 בדצמבר, כשהבריטים מתכוונים לארוב לספינות הגרמניות בהפלגתן חזרה. הם גייסו את ששת הדרדנוטים של שייטת אוניות המערכה השנייה, כולל קונקרור ואחיותיה אוריון ומונרך, וארבעת סיירות המערכה של תת-אדמירל סר דייוויד ביטי.
כוחות המיסוך של כל צד השתבשו זה בזה במהלך חשכת הבוקר המוקדמת ומזג האוויר הסוער של 16 בדצמבר. הגרמנים השתלטו על חילופי האש הראשוניים, וגרמו נזק חמור לכמה משחתות בריטיות, אך אדמירל פרידריך פון אינגנול, מפקד צי הים הפתוח, הורה לספינותיו להסתובב, מודאג מהאפשרות של מתקפה המונית של משחתות בריטיות באור השחר. סדרה של תקלות וטעויות של הבריטים אפשרו לספינות של היפר להימנע ממעורבות עם כוחותיו של ביטי.
1915–1916 עריכה
הצי הגדול ערך עוד סריקה עקרונית של הים הצפוני בסוף דצמבר, ובזמן שניסה להיכנס לסקפה פלו בסערה בעוצמה 8 וראות מינימלית, מונרך נפגעה בטעות על ידי קונקרור ב-27 בדצמבר. הראשונה נאלצה לתמרן באופן בלתי צפוי כדי להימנע מספינת שמירה בכניסה וקונקרור לא יכלה להתחמק ממנה. חרטום האונייה של קונקרור ניזוק קשות והיא קיבלה תיקונים זמניים בסקפה ובאינברגורדון לפני שהמשיכה לדבונפורט לתיקונים מלאים, והצטרפה מחדש לצי הגדול במרץ 1915.
ב-11 באפריל ערך הצי הגדול סיור במרכז הים הצפוני וחזר לנמל ב-14 באפריל; סיור נוסף באזור התקיים ב-17–19 באפריל, ואחריו תרגילי ירי מול שטלנד ב-20–21 באפריל. הצי הגדול ערך סריקות במרכז הים הצפוני ב-17–19 במאי וב-29–31 במאי מבלי להיתקל בכלי שיט גרמני. במהלך 11–14 ביוני ערכה השייטת אימון ירי ותרגילי קרב ממערב לשטלנד ועוד אימונים מול שטלנד החל מ-11 ביולי. השייטת השנייה ערכה אימון ירי ב-Moray Firth ב-2 באוגוסט ולאחר מכן חזרה לסקפה פלו. ב-2–5 בספטמבר יצא הצי לשייט נוסף בקצה הצפוני של הים הצפוני וערך תרגילי ירי. במהלך שאר החודש, הצי הגדול ערך אימונים רבים. האונייה, יחד עם רוב הצי הגדול, ערכו סריקה נוספת לים הצפוני בין 13 ל-15 באוקטובר. כמעט שלושה שבועות לאחר מכן, מונרך השתתפה במבצע אימון צי נוסף ממערב לאורקני במהלך 2–5 בנובמבר וחזרה על התרגיל בתחילת דצמבר.
הצי הגדול יצא לפעולה בתגובה למתקפה של ספינות גרמניות על כוחות קלים בריטיים ליד שרטון דוגר ב-10 בפברואר 1916, אך הוחזר יומיים לאחר מכן כשהתברר שלא היו מעורבות ספינות גרמניות גדולות יותר ממשחתות. הצי יצא לשייט בים הצפוני ב-26 בפברואר; ג'ליקו התכוון להשתמש בכוח הארוויץ' כדי לטהר את מפרץ הלגולנד, אך מזג אוויר גרוע מנע פעולות בדרום הים הצפוני. כתוצאה מכך, הפעילות הוגבלה לקצה הצפוני של הים. סריקה נוספת החלה ב-6 במרץ, אך נאלצה לנטוש אותה למחרת מכיוון שמזג האוויר נעשה סוער מדי עבור המשחתות המלוות. בליל 25 במרץ הפליגו מונרך ושאר הצי מסקפה פלו, כדי לתמוך בצי הקרב ובכוחות קלים אחרים שפשטו על בסיס הצפלין הגרמני בטונדרן. ב-21 באפריל, הצי הגדול ערך מפגן מול שונית הורנס כדי להסיח את דעתם של הגרמנים, בזמן שהצי הרוסי שיקם את שדות המוקשים ההגנתיים שלו בים הבלטי. הצי חזר לסקפה פלו ב-24 באפריל ותדלק, לפני שהמשיך דרומה בתגובה לדיווחים מודיעיניים לפיהם הגרמנים עומדים לפתוח בפשיטה על לואוסטופט. הצי הגדול לא הגיע לאזור אלא לאחר נסיגת הגרמנים. במהלך 2–4 במאי, הצי ערך מפגן נוסף מול שונית הורנס כדי לשמור על תשומת הלב הגרמנית ממוקדת בים הצפוני.
קרב יוטלנד עריכה
בניסיון לפתות ולהשמיד חלק מהצי הגדול, צי הים הפתוח הגרמני, המורכב מ-16 דרדנוטים, שש פרה-דרדנוטים, שש סיירות קלות ו-31 סירות טורפדו, עזב את בסיס הצי מוקדם בבוקר 31 במאי. הצי הפליג בשיתוף פעולה עם חמשת סיירות המערכה והסיירות התומכות וסירות הטורפדו של קונטר-אדמירל פרנץ פון היפר. חדר 40 של הצי המלכותי יירט ופענח את תעבורת הרדיו הגרמנית שהכילה תוכניות של המבצע. האדמירליות הורתה על הצי הגדול, הכולל כ-28 אניות דרדנוט ו-9 סיירות מערכה, להתייצב בלילה הקודם כדי לנתק ולהשמיד את צי הים הפתוח.
ב-31 במאי, קונקרור, בפיקודו של קפטן יו טוטהיל, הייתה האונייה השביעית מראש מערך הקרב לאחר הפריסה. ייתכן שהאונייה סבלה מבעיות מנוע במהלך הקרב כי היא התקשתה לשמור על מהירות של 20 קשר וג'ליקו בשעה 17:17 הורה לת'אנדרר לעקוף את קונקרור אם היא לא תוכל לשמור על מהירות. במהלך השלב הראשון של הקרב הכללי, האונייה ירתה שלושה מטחים מתותחיה הראשיים לעבר אוניית מערכה אחת בשעה 18:31 ללא השפעה נראית לעין. לאחר מכן היא העבירה את האש שלה לעבר הסיירת הקלה הנכה SMS ויסבאדן, למרות שמספר הפגיעות שהשיגה, אם בכלל, אינו ידוע. בשעה 19:12, קונקרור ירתה בתותחיה הראשיים לעבר משחתות האויב ללא תוצאה ואז שוב, לעבר משחתות שונות בשעה 19:25 עם הצריחים האחוריים שלה. זו הייתה הפעם האחרונה שהאונייה ירתה בתותחיה במהלך הקרב, לאחר שירתה בסך הכל 57 פגזים בקוטר 12 אינץ'.
פעילות לאחר מכן עריכה
הצי הגדול התייצב ב-18 באוגוסט 1916 כדי לארוב לצי הים הפתוח בזמן שהתקדם לדרום הים הצפוני, אך שורה של תקלות וטעויות מנעו מג'ליקו ליירט את הצי הגרמני לפני שחזר לנמל. שתי סיירות קלות הוטבעו על ידי צוללות גרמניות במהלך המבצע, מה שגרם לג'ליקו להחליט שלא לסכן את היחידות העיקריות של הצי דרומית ל-55° 30' צפון עקב שכיחות הצוללות והמוקשים הגרמניים. האדמירליות הסכימה וקבעה שהצי הגדול לא יצא לפעולה אלא אם הצי הגרמני ינסה לפלוש לבריטניה או שתהיה אפשרות חזקה שניתן יהיה לכפות עליו קרב בתנאים מתאימים.
ב-22 באפריל 1918 הפליג צי הים הפתוח צפונה בפעם האחרונה בניסיון לא מוצלח ליירט שיירה לנורווגיה, ונאלץ לחזור יומיים לאחר מכן לאחר שלסיירת המערכה SMS מולטקה נגרם נזק למנוע. הצי הגדול יצא לפעולה מרוזית' ב-24 עם גילוי הפעולה, אך לא הצליח ללכוד את הגרמנים. קונקרור נכחה ברוזית' כאשר הצי הגרמני נכנע ב-21 בנובמבר, והיא נשארה חלק משייטת אוניות המערכה השנייה עד 1 במרץ 1919.
עד 1 במאי, קונקרור שובצה לשייטת אוניות המערכה השלישית של צי הבית. ב-1 בנובמבר פורקה השייטת השלישית וקונקרור הועברה לצי המילואים בפורטלנד, יחד עם אחיותיה. האונייה עדיין הייתה בפורטלנד נכון ל-18 בדצמבר 1920, אך הועברה לפורטסמות' לפני יוני 1921 כאשר החליפה את אוריון כאוניית הדגל של צי המילואים שם. קונקרור נרשמה לפירוק ביוני 1922 בהתאם לתנאי הסכם הצי של וושינגטון. ב-19 בדצמבר נמכרה האונייה לגרוטאות לחברת Upnor Shipbreaking Co והיא הגיעה ל-Upnor ב-30 בינואר 1923 כדי להתחיל בגריטה.
