פתיחת התפריט הראשי

אהבתה האחרונה של לורה אדלר

סרט משנת 1990

אהבתה האחרונה של לורה אדלר הוא סרט דרמה ישראלי, בבימויו של אברהם הפנר, משנת 1990. העלילה סובבת סביב חייה של לורה אדלר, כוכבת תיאטרון יידיש, אותה מגלמת ריטה זוהר.

אהבתה האחרונה של לורה אדלר
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי אברהם הפנר
הפקה מרק רוזנבאום
תסריט אברהם הפנר
עריכה לינה קדיש
שחקנים ראשיים ריטה זוהר
מנשה ורשבסקי
שולמית אדר
אברהם מור
סלי אן פרידלנד
רפי תבור
יעקב שפירא
מנורה זהב
אלכסנדר יהלומי
מוזיקה שם טוב לוי
צילום דוד גורפינקל
מדינה ישראל
הקרנת בכורה 1990
משך הקרנה 96 דקות
שפת הסרט עברית, יידיש
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
סצנה מתוך הסרט
Laura Adler's Last Love Affair one.jpg

עלילהעריכה

לורה אדלר היא שחקנית בתיאטרון ביידיש בתל אביב. היא מצליחה בתחום המשחק, ומאפייניה כשל כוכבת ודיווה. עם זאת, היא נאלצת להתמודד עם שקיעתו של התיאטרון היידי וגוויעתה של השפה.

לורה מחפשת אחר אהבה. אף שיש לה מחזר, שחקן המשחק עמה בתיאטרון, שרוצה להתחתן איתה, היא דוחה את חיזוריו. במקביל, במאית קולנוע אמריקאית מציעה לה לחתום עמה על חוזה למשחק בסרט הוליוודי בתפקיד ראשי, אך לורה מתייחסת אליה בחשדנות. ביום הולדתה בבר בחיפה היא פוגשת בגבר צעיר, ומערכת יחסים מתחילה להתפתח ביניהם. אך תוכניותה נקטעות כאשר בפגישה עם רופאה, היא מתוודעת למחלת הסרטן בה היא חולה. היא מחליטה לא לטפל במחלתה במוסד רפואי, אלא מעדיפה לסיים את הקריירה על הבמה.

ביקורת ופרשנותעריכה

מאיר שניצר כתב על הסרט[1]:

"סצינות מתוך הצגה ביידיש, שנשזרות במהלך העלילה, הן שקובעות את הטון האירוני שבו מתנהלת מלודרמה יפה זו. ההנגדה האינטליגנטית בין הנעשה על בימת התיאטרון, למתרחש במציאות (כביכול), מקבלת את חיזוקיה הדרמטיים לאו דווקא מההתפתחויות הסוערות בעלילה, אלא מהשינויים שעוברים על סצינות התיאטרון. אלו חוזרות על עצמן פעם ועוד פעם ועוד פעם, ובכל פעם במשיחת מכחול שונה במקצת.
מעבר לסיפור העגום על כוכבת תיאטראות היידיש, וגסיסתה בחיים ועל הבמה, מנסח כאן הפנר מעין אלגיה על הסתלקותו של אותו עולם משפחתי וישן, שאפיין את ישראל המפא"יניקית.
לצד הצילום המעודן, מושכת את העין הופעתם המשכנעת של חברי הלהקה היידית, ובמיוחד ריטה זוהר, מנשה ורשבסקי ואברהם מור."

באתר האוזן השלישית נכתב על הסרט[2]:

"אברהם הפנר יצר מלודרמה רגישה המקשרת בין גסיסתה של לורה אדלר, לבין ירידת המסך מעל התיאטרון האידי ותרבות השטעטל שסביבו. המציאות הישראלית הפרוזאית חודרת אל תוך העולם הסגור של התיאטרון, מבעד לצילומי החוץ החרוכים באור המקומי החזק, ואביזרי ההפקה הדלים של התיאטרון (הוואן האוסף מדי יום את השחקנים, נראה יותר כמו טנדר של פועלים). האפקט האירוני מבטא היטב את המרחק שבין המחזה מלא החיות המועלה על הבמה וחוזר על עצמו לאורך כל הסרט בווריאציות שונות, לבין חיי השחקנים מחוץ לו, שהם מוגבלים ומלאי החמצה. אך מעל הכל מרחפת בת-צחוק בנוסח האידישאי המפורסם, כשכל תלאות החיים ומכאוביהם בטלים מול ההיגיון הפרקטי ("לא משאירים כלים בכיור לבוקר") וההומור הסלחני."

פרסיםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מאיר שניצר, הקולנוע הישראלי, עמ' 332-333
  2. ^ אהבתה האחרונה של לורה אדלר, באתר האוזן השלישית