מרק רוזנבאום

במאי ומפיק קולנוע ישראלי

מרק רוזנבאום (נולד ב-19 במרץ 1952) הוא במאי ומפיק קולנוע ישראלי, פסיכולוג בהשכלתו. יושב ראש האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה בין השנים 2001–2011.

מרק רוזנבאום
אין תמונה חופשית
לידה 19 במרץ 1952 (בן 70)
פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1968
מדינה ישראל
תקופת הפעילות 1984–הווה (כ־38 שנים)
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

רוזנבאום נולד בפולין ועלה ארצה בשנת 1968. בשנת 1972 החל ללמוד במחזור הראשון של החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב לצד לימודי עבודה סוציאלית. בשנת 1975 התגייס לצבא ושירת בתיאטרון צה"ל.

הוא אביו של המפיק מיכאל רוזנבאום. חמישה מהסרטים בהפקתו של רוזנבאום, חלקם עם מפיקים שותפים (כמו משה לוינסון ואורי סבג), זכו בפרס אופיר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר: "מעבר לים" (1992)[1], "קלרה הקדושה" (1996), "קרקס פלשתינה" (1998), "החברים של יאנה" (1999) ו"חתונה מאוחרת" (2001)[2].

הסרט הישראלי הראשון אותו הפיק נקרא "גרין" (1984). סרטיו הנוספים: "אש צולבת" (1989)[3], "אהבתה האחרונה של לורה אדלר" (1990)[4], "אזרח אמריקאי" (1992), "הירושה" (1993)[5], "סיפור שמתחיל בלוויה של נחש" (1994), "הגמל המעופף" (1994) ו"מתנה משמיים" (2003)[6].

בשנים 1999-1995 שימש כיו"ר איגוד המפיקים והוביל את המאבק על הפקות מקור בכבלים ועל חקיקת חוק הקולנוע.

בשנת 2000 התנסה רוזנבאום גם בבימוי ("הבולשת חוקרת") שהניב לו שתי מועמדויות לפרס אופיר (כמפיק וכבמאי)[7].

בשנת 2004 הפיק רוזנבאום 3 סרטים שזכו להצלחה אף מחוץ לישראל: "אור", "אבנים" ו"ולקחת לך אישה" וזכו במספר פרסים בינלאומיים[8].

בשנת 2005 הפיק את הסרט התיעודי "18 ק"ג של אהבה" שזכה בפרס אופיר, ואף התנסה במשחק, במיני סדרת דרמה הישראלית "בסימן ונוס"[9].

ביולי 2006 יצא לאקרנים סרטו השני כבמאי, קומדיית הפשע הרומנטית "לרקוד"[10].

בשנת 2016 הפיק את אבינו של מני יעיש. בשנת 2019 שיחק בסדרה "עיר מקלט" ששודרה ביס[11]. בשנת 2020 שיחק בסדרה "אחד על אחד" בערוץ כאן 11[12].

בשנת 2020 שיחק בסרט "מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם"[13]. הסרט זכה בפרס הראשון בתחרות הקולנוע העלילתי בפסטיבל ירושלים. על תפקידו בסרט קיבל רוזנבאום מועמדות לפרס השחקן הראשי הטוב ביותר בטקס פרסי אופיר לשנת 2021[14].

פרסים והוקרהעריכה

בשנת 2001 זכה בפרס הוקרה על מפעל חיים, בפסטיבל הקולנוע בירושלים[15].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ חגי לוי, סרטים חדשים / חגי לוי - תשעה פסלונים קטנים, חדשות, 28 בנובמבר 1991
  2. ^ עכבר העיר, נקבע תאריך לטקס פרסי אופיר, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2009
  3. ^ רינת פרימו, סרט־סרט - היפואים התחפרו בכיסאות, חדשות, 26 במרץ 1989
  4. ^ ג. עיטור, מחפשים בעל לארדן, חדשות, 22 בנובמבר 1990
  5. ^ יואב בירנברג, אהבה תחת אינקוויזיציה - אבי טולדנו ויעל אבקסיס מככבים ב"הירושה", חדשות, 20 באפריל 1993
  6. ^ אורי קליין, הסגידה ליצר, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2003
  7. ^ דלין - משקיעה גם ב"הבולשת חוקרת", באתר גלובס, 14 בנובמבר 2000
  8. ^ דוד שליט, ‏אקשן!, באתר גלובס, 14 בספטמבר 2004
  9. ^ אורן פרסיקו, ‏חתיך דוקרני, באתר גלובס, 20 בנובמבר 2005
    רותה קופפר, סקס אפיל בכוח, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2005
  10. ^ נעה כהן, עכבר העיר, ריקוד לא מוצלח, באתר הארץ, 30 באוגוסט 2006
  11. ^ ניב הדס, תפסיקו לרפרר ל"הסמויה", ותתחילו לדבר על "בלש אמיתי", באתר הארץ, 31 בינואר 2019
  12. ^ אריאנה מלמד, "אחד על אחד": טרגדיה אחת יותר מדי, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2020
  13. ^ נירית אנדרמן, "מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם" הוא הזוכה הגדול בפסטיבל ירושלים, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2020
  14. ^ נירית אנדרמן, הוכרזו המועמדים לפרס אופיר: אבי נשר וערן קולירין מובילים במספר המועמדויות, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2021
  15. ^ פרסי הוקרה על מפעל חיים למרק רוזנבאום וסטיוון פרירס בפסטיבל הקולנוע בירושלים, באתר הארץ, 28 ביוני 2001