אהבת הדסה

אהבת הדסה הוא אחד משיריו של רבי שלום שבזי, מגדולי חכמי ומשוררי תימן, החתום באקרוסטיכון "אלשבזי משתא". זהו שיר חתונה אליגורי, שתוכנו כיסופים לגאולה. שיר זה הוא אחד משירי אהבה רבים בין אלהי ישראל לעמו.

אהבת הדסה
אַהֲבַת הֲדַסָּה עַל לְבָבִי נִקְשְׁרָה - וַאְנִי בְּתוֹךְ גּוֹלָה פְּעָמַי צוֹלְלִים לוּ יֵשׁ רְשׁוּת לִי אֶעֱלֶה אֶתְחַבְּרָה - תּוֹךְ שַׁעֲרֵי צִיּוֹן אֲשֶׁר הֵם נֶהְלְלִים שַׁחְרִית וְעַרְבִית בַּת נְדִיבִים אֶזְכְּרָה - לִבִּי וְרַעְיוֹנַי בְּחֵשֶׁק נִבְהֲלִים בִּנְעִים זְמִירוֹת מִנְּדוּד אֶתְעוֹרְרָה - וַאְנִי וְרַעְיָתִי בְּרִנָּה צוֹהֲלִים בִינוּ עֲדַת קֹדֶשׁ בְּשִׁירָה חֻבְּרָה חָתָן וְהַכַּלָּה בְּחֻפָּה נִכְלְלִים זֶה יוֹם שְׂמָחוֹת לַאֲיֻמָּה יָקְרָה - כִּי הִיא וְדוֹדָהּ חֵן וְחֶסֶד גּוֹמְלִים יַחְדָּו עֲלֵי שֻׁלְחָן וְכוֹס דּוֹדִי קְרָא - זַמֵּן שְׂרִידֵינוּ וְכָל הַנִּסְגְּלִים מִכּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשְׂמְחָה וַאְזַמְּרָה - אוֹצִיא לְכָל סוֹדִי וְאָשִׁיב שׁוֹאֲלִים שֵׁם טוֹב לְמַשְׂכִּילִים בְּדַעַת יָשְׁרָה - כִּי הֵם עֲלֵי יִצְרָם בְּוַדַּאי מוֹשְׁלִים תַּאְוַת לְבָבָם לַעֲשׂוֹת טוֹב גָּבְרָה - יַעְלוּ לְגַן עֵדֶן וְחַיִּים נוֹחֲלִים אַהְבַת יְחִידָתִי לְטוּב אֵל נָהֲרָה - בָּרוּךְ שְׁהוּא נוֹתֵן שְׂכַר כָּל פּוֹעֲלִים שָׁלוֹם כְּנָהָר לַעֲדָתִי יִנְהֲרָה - זָקֵן וְגַם בָּחוּר וְכָל הָעוֹלְלִים

תוכן השיר

ה"אני" בשיר מסמל את עם ישראל המשתוקק ל"הדסה" היא השכינה, המשורר משתמש בדימוי 'הדסה' בשיריו להקשרים נוספים כמו עם ישראל שנמשל להדס משולש (עם ישראל, התורה, והאל), או ככינוי המובא במדרשים לאסתר המלכה, כזיכרון גאולת ישראל בימי אחשורוש על ידיה.

לדעת הרב מרדכי יצהרי שיר זה מבטא דווקא את אהבת עם ישראל (האני) לארץ ישראל המשולה להדסה, לפי פירושו השיר מדבר אך ורק על נושא זה, ובכך ממשיל המשורר את עם ישראל וארצו לחתן וכלה המתאחדים זה עם זה.

אהבת הארץ ושיבת ציון הם מוטיבים בולטים בשיריו של שבזי, ביטוי לכך נמצא באגדה לפיה כל ערב שבת היה מהלך בדרך נס לארץ ישראל, ובמוצאי שבת היה חוזר לתימן

בפיוט נרמז על גירוש מוזע (=זמן שרידנו), גלות שכילתה כמחצית מיהודי תימן, וכמו כן את האיסור השלטונות בתימן לעליה לארץ ישראל (=לו יש רשות). לקראת סוף הפיוט מוצא המשורר נחמה בלימוד התורה וקיום המצוות.

הפיוט בנוי מ-12 בתים, כנגד 12 שבטים.

בפולקלור

השיר במקורו הושר באירועי שמחה, בעיקר במהלך שמחת חתן וכלה, בעיקר אצל יהודי תימן, בישראל השיר התפרסם לראשונה לכלל הציבור על ידי הכוריאוגרפית שרה לוי-תנאי להקה ענבל ביצירתה הנודעת "תיקון חצות" (1956). המוזיקאי מרדכי סתר השתמש גם בשיר זה שוב ביצירתו "תיקון חצות". שם הספר "אהבת הדסה", נלקח אף הוא מפיוט זה.

הרב שלמה קורח בחר לשיר שיר זה לבקשת רבו אהרון קוטלר, בעת עריכת ליל הסדר בישיבת לייקווד בשנת תש"כ.

קישורים חיצוניים

• אהבת הדסה בביצוע יגאל בשן (1976)
• אהבת הדסה, באתר הפיוט והתפילה
• אהבת הדסה, באתר זמרשת
• דוד אסף‏, אהבת הדסה: שיר לכת טורקי שהפך לשיר קודש יהודי, בבלוג "עונג שבת", 7 במאי 2021