אהובת הדרקון

אהובת הדרקון הוא מחזה פרי עטו ובבימויו של מיקי גורביץ' שהוצג בתיאטרון החאן הירושלמי.

שלושת הדרקונים, מימין לשמאל: אריה צ'רנר, יהויכין פרידלנדר וניר רון בהצגה "אהובת הדרקון", תיאטרון החאן, 2007
מימין לשמאל: עירית פשטן, שמרית לוסטיג, ויטלי פרידלנד, ארז שפריר ואודי רוטשילד ב"אהובת הדרקון", החאן
אודי רוטשילד ושמרית לוסטיג ב"אהובת הדרקון", החאן
ויטלי פרידלנד ואודי רוטשילד ב"אהובת הדרקון", החאן
ארז שפריר ושרון שטרק, "אהובת הדרקון", החאן
ויצמן המבוגר (ארז שפריר) וויצמן הצעיר (אודי רוטשילד), "אהובת הדרקון", החאן

עלילה

עריכה

בפתח ההצגה אחד השחקנים פונה אל הקהל באולם ואומר שהמחזה שיוצג היום מבוסס על משהו שקרה באולם התיאטרון לפני שנה. הוא מזמין אדם מבוגר מהקהל לעלות לבמה, לאדם קוראים מר ויצמן. אחד השחקנים שואל אותו מה המאורע המוקדם ביותר שהוא זוכר מחייו. ויצמן נזכר באירוע מגיל שלוש שבו אביו שב מהצבא והביא לו כד מתנה ואחר-כך הוא הלך עם שני הוריו לשתות גזוז. השחקנים מפתחים את הסיפור: מהכד יוצא שד ששב ומופיע לאורך העלילה, אמו של הילד מקריאה לו לפני השינה את הסיפור על אורפאוס ואורידיקה. אחר-כך השחקנים מבקשים ממר ויצמן שיספר להם כיצד הוא הכיר את אשתו והם מפתחים את הסיפור שלו, מסתבר שאשתו נשואה לדרקון בעל שלושה ראשים, שמגולם בידי שלושה שחקנים שונים שמתחלפים ביניהם והיא מבקשת ממנו שיציל אותה. ויצמן טוען שזהו אינו הסיפור שלו. בשלב מסוים אשתו האמיתית של ויצמן שצופה בנעשה, עולה לבמה, מה שמחולל תפנית בעלילה. אם עד עתה לא היה ברור אם ההצגה מבוססת על חייו של ויצמן או על דמיונם של השחקנים, הרי שעתה השחקנים מפתחים מכך סיפור, שמתברר כאמיתי, באמצעותו הם מנסים לפתור קונפליקט בו ויצמן האמיתי נתון.

אודות המחזה

עריכה

ההצגה נוצרה באמצעות אלתור עם השחקנים, תהליך יצירה בו נוהג מיכאל גורביץ' לביים את הצגותיו המקוריות. הבכורה הייתה ב-27 בדצמבר 2008.

המחזת סיפורו של אדם מהקהל על ידי שחקנים על הבמה, הוא מוטיב הלקוח מתיאטרון הפלייבק. בדומה לנעשה בקומדיה דל'ארטה מתרחשת שבירת החיץ בין השחקנים לקהל.

ההצגה שונה מהתיאטרון הריאליסטי שמתאר מציאות אמיתית. גורביץ' נוקט במערכת של דימויים ומשלים על החיים, שבאמצעותם ניתן לראות את החיים באור אחר ועל ידי-כך למצוא אפשרויות פעולה וביטוי חדשות.

הסיפור העובר כחוט השני בעלילה, הוא המיתוס היווני של אורפאוס ואורידיקה, שאמו של ויצמן מספרת לו בילדותו. אורפאוס יורד לשאול להציל את אורדיקה, אהובתו המתה. בזכות נגינתו המופלאה שמקסימה את יושבי השאול, בכללם הכלב קרברוס בעל שלושת הראשים, הם מסכימים לשחרר את אורידיקה, בתנאי שבדרכם חזרה לארץ החיים לא יביט לאחור. אורפאוס יוצא עם אורידיקה מהשאול ובשלב מסוים אינו מתאפק, מביט לאחור ואהובתו נלקחת ממנו לעולמים. מכאן לקוח שם המחזה "אהובת הדרקון", הדרקון בעל שלושת הראשים שמופיע בהצגה הוא המקבילה לכלב קרברוס מהאגדה היוונית.

גורביץ' אמר בריאיון:

"הדרקון הזה קיים בכל רגע בחיינו ובכל רובד בחיינו... אני מרגיש שהמלחמה עם הדרקון שפושט ולובש צורה היא המלחמה בין החיים למוות. נגד המוות אין מה לעשות, אבל המוות שבחיים הוא הסכנה הגדולה, ועל זה המחזה."[1]

באמצע ההצגה כשויצמן מתחיל להיסחף לתוך העולם הדמיוני שהשחקנים בדו עבורו, השחקנים מביאים אליו מראה. כשהוא מסתכל בה הוא רואה את בבואתו, אבל כשהוא מפנה אליה את גבו, מסובב את ראשו ומסתכל בה מעבר לכתפו, הוא רואה בה את בבואתו של השחקן הצעיר שמגלם את דמותו. המנחה מסביר לו שזהו האני האחר שלו, זה שויצמן השתוקק להיות כמוהו, אבל לא נהפך להיות בגלל פחדו. בדומה לכך השחקן הצעיר המגלם את דמותו של ויצמן מתבונן במראה ורואה את ויצמן האמיתי הזקן. אהובתו אומרת לו שזה האדם שהוא עתיד להיות אם לא יפעל להצלתה. המראה משקפת איפוא את הפוטנציאל הטמון בחלומותיו של האדם והמסר העולה מההצגה שעל האדם ללכת בעקבות נטיות ליבו.

היוצרים

עריכה

השחקנים

עריכה

המחזה בדפוס

עריכה
  • מיכאל גורביץ', אהובת הדרקון: קומדיה לירית, תיאטרון החאן ומפעל הוצאה לאור של מחזאות מקור, 64 עמ'.

קישורים חיצוניים

עריכה

ביקורות

הערות שוליים

עריכה