פתיחת התפריט הראשי
מנדעי מתפלל מסידור תפילה, בעת טקס טבילה.

מנדעים הם בני קבוצה אתנו-דתית בעלת דת ולשון ייחודים השוכנים בעיקר בדרום עיראק. דתם היא מונותיאיסטית, ודוגלת בהשקפת עולם דואליסטית-גנוסטית. במרכז דתם עומדת הטבילה. המנדעים רואים באדם, הבל, שת, אנוש, נח, שם וארם קדושים, ומעריצים בעיקר את יוחנן המטביל. הם מתארים את אברהם, משה, ישו ומוחמד כנביאי שקר. מנדעים מאמינים כי יוחנן המטביל הוא הנביא החשוב ביותר.

המנדעים יושבים בעיקר בדרום עיראק ובמחוז האיראני ח'וזסתאן, וכן ישנה פזורה קטנה באירופה, אוסטרליה וצפון אמריקה. מספרם הכולל אינו עולה על 50 עד 70 אלף איש. בשל רדיפות בעיראק ובאיראן היגרו כמה אלפים לשוודיה, לירדן ולאוסטרליה, ומספר המנדעים בפזורה עלה מאוד בעקבות המלחמה האחרונה בעיראק[דרושה הבהרה].

חלק מההיסטוריונים סבורים כי המנדעים הם למעשה קבוצה שנפרדה מעם ישראל, או מעין "נגזרת" מתוך עם זה[1], בשל היותם מחזיקים בכתבי קודש הכוללים תוכן רב יחסית, מהתנ"ך העברי והברית החדשה, וכן, היותם דוברים ניב ארמי הדומה לזה של התלמוד הבבלי, התפילה שלהם לכיוון ירושלים. אך היום לאחר פרסומים נוספים כגון כגון "גאריתא הרן" ומחקרים נוספים על המנדאים ,הם עצמם מזהים את עצמם, כבנים של ארם בן שם והם עצמם ארמים אשר חיו בארץ כנענן והוגלו אחרי חורבן בית ראשון. זה מסביר את הדמיון ומסביר את התנגדותו החריפה ליהדות כי לדעתם אברהם משה והנבאים הם נבאי שקר ונוסף על כך גם ישו הוא נביא שקר.

תוכן עניינים

מקור המושג "מנדעה" והשפה המנדעיתעריכה

הכינוי "מנדעים" הוא שמה של העדה בשפה המנדעית. שפתם היא אחד הניבים של ארמית וקרובה במיוחד לארמית הבבלית של התלמוד הבבלי ולנבטית, שפות שהן כולן שמיות וקרובות לעברית. המנדאים מזהים את עצמם כבנים של ארם בן שם והם עצמם ארמים אשר חיו בארץ כנענן והוגלו אחרי חורבן בית ראשון הם לא יהודים ומתנגדים ליהדות אך המגורים בארץ כנענן מסביר את הקרבה לשפה הארמית של התלמוד הבבלי . רוב כתבי הקודש המנדעיים כתובים בשפה זאת, אך בעיקר הכוהנים דוברים אותה. פירוש המילה "מנדעים" הוא ה"יודעים". הדת המנדעית חולקת מאפיינים רבים עם כתות גנוסטיות שהיו נפוצות במזרח התיכון, במאה הראשונה לספירה ובמאות שלאחר מכן. המנדעים הם העדה היחידית, מאז העת העתיקה המאוחרת שמזהים את עצמם כגנוסטים ("גנוסיס" פירושו ביוונית "דעת"). יש להדגיש שזיהוי כגנוסטים הוא תוצאה בעיקר של מחקר מערבי, ולא היה מקובל בקהילה המנדעית עצמה עד לאחרונה.

אמונת המנדעיםעריכה

מנדעים הם קהילה אתנו-דתית סגורה, המתרגלת את המנדאיזם, שהיא דת גנוסטית (ארמיתמנדא פירושו "ידע", כמו גם גנוסיס יווני) עם השקפת עולם דואליסטית. חסידיה מעריצים את אדם ,הבל, סת,אנוש, נח,שם, ארם בנו של שם אב המנדאים הם מדגישים במיוחד את יוחנן המטביל.הם אינם מלים את עצמם.מרכז הדת המנדיתית הוא הכת. אתרי הכת המסורתית הם המוקדים העיקריים של הקהילות המקומיות ממוקמים תמיד ליד נהרות או תעלות.הטקסים החשובים והוותיקים ביותר הם "טבילת" ( מעברות , פרון , מעווטה) ו"העלייה ".טבילות הן נושא מרכזי במנדאיזם, הם מאמינים כי זה נחוץ לגאולה של הנפש. יוחנן המטביל נקרא "תלמיד" או "כומר", הידוע ביותר במספר הטבילות שהוא ביצע, אשר סייעו לישועה .יום ראשון, כמו במסורות דתיות אחרות, הוא יום הקודש שלהם, שמרכזו אמונות מיתולוגיות.

הספרות המנדעית, אף שהיא נרחבת למדי, עוסקת בנושאים כמו אסכטולוגיה, ידיעת האל, והחיים שלאחר המוות , וידועה בעיקר לאנשי הדת.

אמונות עיקריותעריכה

על פי אי. ס. דרואר בהקדמה לספרו The Secret Adam יש לגנוסיס המנדעי תשעה מאפיינים עיקריים, שמופיעים גם בכתות גנוסטיות אחרות:

  1. ישות עליונה חסרת-צורה, שהביא ליצירה של עולמות רוחניים וחומריים. ישות זו אינה יוצרת את העולם בעצמה, אלא בידי ישות או ישויות יוצרות שמקורן בו. הקוסמוס נוצר על ידי אדם ארכיטיפי, שמעצב אותו על פי דמותו.
  2. דואליזם: אם ואב קוסמיים, אור וחושך, ימין ושמאל.
  3. כמאפיין של דואליזם זה, גם עולם רעיונות המורכב מניגודים.
  4. הנשמה מוצגת כגולה, במאסר: ביתה ומקורה הם הישות העליונה שאליה היא חוזרת לבסוף.
  5. הכוכבים משפיעים על הגורל ועל בני האדם, והם גם המקומות שאליהם תגענה הנשמות לאחר המוות.
  6. נשמות או אנשים גואלים שעוזרים לנשמה בדרכה בחיים ולאחר מכן אל "עולמות האור".
  7. שפת-כת סמלית ומטאפורית. רעיונות ואיכויות מואנשים.
  8. 'מיסטריות', כלומר טקסים העוזרים לנשמה ומטהרים אותה, על מנת להבטיח שהיא תיוולד מחדש לגוף רוחני, ותצא מעולם החומר. אלה הם לעיתים קרובות התאמות של טקסים מסורתיים, שנוספה להם פרשנות אזוטרית.
  9. חברי הכת מחויבים לסודיות; הסברים לסעיפים 1, 2 ו-8 שמורים רק לאלה שנחשבים כמסוגלים להבין ולשמר את הגנוסיס.

המנדעים מאמינים בנישואין ובילודה, בחשיבות של סגנון חיים אתי ומוסרי בעולם הזה, ומדגישים את חיי המשפחה. לפיכך, הם אינם מתנזרים. עם זאת, הם נמנעים ממשקאות חריפים או בשר אדום. אף שהם מסכימים עם הכתות הגנוסטיות האחרות בכך שהעולם הוא כלא שנשלט על ידי ארכונים - כוחות נמוכים, הם עדיין לא רואים בו מקום אכזרי ומרושע בהכרח.

המנדעיזם מדגיש בחריפות את התנגדותו ליהדות, לנצרות ולאסלאם, ורואה בנביאהן מלאכי-חבלה שבאו להטעות את בני האדם.

כתבי המנדעיםעריכה

התיעוד הקדום ביותר של השפה המנדעית נמצא על גבי קערות-השבעה מאגיות, מן המאות 5-6 לספירה. למנדעים יש כמה כתבי קודש, שהחשובים בהם הם הגינזה רבה (קובץ החכמה/התורה), שבו אוסף של היסטוריה, תאולוגיה ותפילות. הגינזה רבה מחולקת לשני חצאים - ה"גינזה שמאלה" וה"גינזה יאמינא". על פי מידע שמצוי בכתבי יד של ספרים אלה, מקור הטקסט הוא בסוף המאה השנייה או תחילת השלישית לספירה. אמנם, כתבי היד עצמם הם מאוחרים הרבה יותר (מן המאה השביעית). על פי המסופר בכתבים אלה, המנדעים עזבו את ארץ ישראל במאה הראשונה לספירה לאחר חורבן המקדש בידי הרומאים, והתיישבו באימפריה הארסדית בבבל.

ספר חשוב אחר הוא הקולסטה, ספר התפילה הקנוני של המנדעים. ספר אחר הוא ספר "יוחנן המטביל", שכולל דיאלוג בין יוחנן וישו.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מנדעים בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ קבוצה נוספת שעל פי המקובל בקרב היסטוריונים רבים נפרדה מעם ישראל היא השומרונים.