אובדוליו וארלה
אובדוליו יאקינטו מויניוס וארלה (בספרדית: Obdulio Jacinto Muiños Varela; 20 בספטמבר 1917 – 2 באוגוסט 1996) היה כדורגלן אורוגוואי, ששיחק בעמדת הבלם.
 | ||||
| וארלה במדי נבחרת אורוגוואי בשנת 1950 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
20 בספטמבר 1917 מונטווידאו, אורוגוואי | |||
| פטירה |
2 באוגוסט 1996 (בגיל 78) מונטווידאו, אורוגוואי | |||
| שם מלא | אובדוליו יאקינטו מויניוס וארלה | |||
| גובה | 1.83 מטר | |||
| עמדה | בלם/קשר | |||
| מועדונים מקצועיים כשחקן | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
וארלה היה קפטן אורוגוואי שזכתה בגביע העולם במונדיאל 1950. הוא זכה לכינוי "הצ'יף השחור" (בספרדית: El Negro Jefe) בשל צבע עורו הכהה ובזכות השפעתו והנהגתו על המגרש, שבאה לידי ביטוי באופן מיוחד במרקנאסו, המשחק המכריע במונדיאל 1950 מול ברזיל.
וארלה שיחק במרבית הקריירה בקבוצת פניארול, במדיה זכה בשש אליפויות אורוגוואי, ורשם בסך הכל 45 הופעות במדי הנבחרת.
קריירת משחק עריכה
וארלה החל את דרכו במדי דפורטיבו חובנטוד בשנת 1936. כעבור שנתיים החל לשחק בליגה הבכירה, כשחתם במדי מונטווידאו וונדררס. הוא שיחק במדי הקבוצה במשך חמש עונות, ובשלוש מתוכן הצליח לסיים איתה במקום השלישי בטבלה.
ב-1943 עבר למועדון האחרון בקריירה שלו, פניארול. הוא שיחק במועדון במשך 13 עונות, וזכה בשש אליפויות מקומיות. וארלה פרש ממשחק פעיל ב-1955, בגיל 38.
נבחרת אורוגוואי עריכה
וארלה התחיל את הקריירה הבינלאומית בנבחרת אורוגוואי ב-1939, במסגרת טורניר קופה אמריקה בפרו, כשנכנס כמחליף בניצחון 3-2 על צ'ילה. אורוגוואי המשיכה לסגנות באותו הטורניר. שלוש שנים אחר כך, ב-1942 זכה וארלה עם הנבחרת בטורניר הקופה אמריקה אותו אירחה אורוגוואי, והיה לאחד ממצטייני הטורניר.
וארלה הוביל את נבחרתו כקפטן למונדיאל 1950 בברזיל. היה זה הטורניר היחיד שהוכרע בבית גמר ולא במשחק גמר. אורוגוואי הגיעה אל בית הגמר לאחר ששיחקה משחק אחד בלבד בשלב הבתים הראשון, במסגרתו הוגרלה לבית עם בוליביה וצרפת. עוד טרם הטורניר פרשה צרפת, מה שהותיר משחק אחד באותו הבית, ובו הביסה אורוגוואי 8-0 את בוליביה.
במשחקה הראשון של אורוגוואי בבית הגמר כבש וארלה את שער השוויון מול ספרד שקבע את תוצאת המשחק, 2-2. המשחק האחרון בבית הגמר בין אורוגוואי לברזיל המארחת זכה לכינוי מרקנאסו ונחשב בעיני רבים למשחק הגמר של הטורניר, מאחר שניצחון הספיק לכל נבחרת כדי לזכות בתואר. מול הקהל הביתי במרקנה, הוביל וארלה את נבחרתו כקפטן לניצחון מפתיע 2-1 שהעניק לנבחרתו את גביע העולם השני בתולדותיה. וארלה זכה לתשבחות רבות מצד חברי נבחרתו על נאום המוטיבציה שנשא להם במנהרה המובילה למגרש, וביכולת המנהיגות המיוחדת שלו שסייעה להם לזכות בתואר בסופו של דבר. וארלה היה ממצטייני הטורניר, ובסופו אף נכלל בנבחרת הטורניר.
הטורניר האחרון של וארלה במדי אורוגוואי היה מונדיאל 1954 בשווייץ. על אף שהיה בן 37 בזמן הטורניר, הוא הוסיף להיות שחקן חושב בסגל הנבחרת, רשם שלוש הופעות ואף כבש בניצחון 4-2 על אנגליה בשלב רבע הגמר. וארלה לא שותף בהפסד להונגריה בשלב חצי הגמר, וסיים את הקריירה הבינלאומית ללא הפסד במונדיאל. הוא שותף בשבעה משחקים במסגרת טורנירי המונדיאל, ובהם רשם שישה ניצחונות ותיקו אחד.
וארלה רשם בסך הכול 45 הופעות במדי הנבחרת, בהן כבש תשעה שערים.
לאחר הפרישה עריכה
בשלוש העונות האחרונות שלו במדי פניארול, הדריך אותו מאמנו בשני טורנירי המונדיאל בהם שותף, חואן לופס פונטנה. ב-1955, שנת פרישתו מכדורגל, סיים פונטנה את דרכו בקבוצה. מי שהחליפו אותו על הקווים היו וארלה ורוקה מספולי, חברו לקבוצה ולנבחרת. ב-19 ביוני 1955 עלה וארלה לשחק במהלך המחצית השנייה של משחק קבוצתו, בסיומו החליט לפרוש. השניים המשיכו להדריך את הקבוצה עד לסיום העונה, בה פרשו שניהם מכדורגל. וארלה לא חזר עוד לאמן, אך מספולי המשיך בקריירת אימון, חזר לאמן בפניארול במספר קדנציות עד לשנות התשעים המוקדמות ואף הוביל את נבחרת אורוגוואי במשך מספר שנים.
בשנת 1994 זכה וארלה לתואר כבוד מפיפ"א. שנתיים אחר כך, ב-2 באוגוסט 1996, כחודש וחצי לפני יום הולדתו ה-79, הלך וארלה לעולמו. בשל השפעתו הגדולה על עולם הספורט באורוגוואי, הוא זכה להלוויה ממלכתית במימון המדינה, על פי החלטתו של נשיא המדינה באותה התקופה, חוליו מריה סנגינטי. הוא נקבר בעיר הולדתו מונטווידאו.
תארים עריכה
- אליפות אורוגוואי (6): 1944, 1945, 1949, 1951, 1953, 1954
- תארים אישיים
- הנבחרת המצטיינת בגביע העולם: 1950
- השחקן המצטיין של הקופה אמריקה: 1942
קישורים חיצוניים עריכה
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu