נבחרת אנגליה בכדורגל

הנבחרת הלאומית של אנגליה בכדורגל לגברים

נבחרת אנגליה בכדורגלאנגלית: England national football team) מייצגת את אנגליה בתחרויות כדורגל בינלאומיות ומנוהלת על ידי התאחדות הכדורגל של אנגליה. על אף שרוב הנבחרות הלאומיות ברחבי העולם מייצגות מדינות ריבוניות, כל אחת מבין ארבע אומות הבית (האומות המרכיבות את הממלכה המאוחדת) מיוצגת על ידי נבחרת לאומית נפרדת.

נבחרת אנגליה בכדורגל
England crest.svg
מידע כללי
כינוי נבחרת שלושת האריות
התאחדות התאחדות הכדורגל של אנגליה
השתייכות UEFA
דירוג פיפ"א
(22 בדצמבר 2022)
5      Increase2.svg ‎+45.72‏
 - ניקוד פיפ"א 1,774.19
 - דירוג שיא 3 (נמדד באוגוסט 2012)
 - דירוג שפל 27 (נמדד בפברואר 1996)
מאמן גארת' סאות'גייט
קפטן הארי קיין
מירב השערים ויין רוני , הארי קיין(53)
מירב ההופעות פיטר שילטון (125)
אצטדיון ביתי אצטדיון ומבלי, לונדון
www.thefa.com/England/
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
משחק בינלאומי ראשון
נבחרת סקוטלנד בכדורגל סקוטלנד 0-0 אנגליה אנגליהאנגליה
(גלאזגו, סקוטלנד; 30 בנובמבר 1872)
הניצחון הכי גדול
אירלנדאירלנד אירלנד המאוחדת 0 - 13 אנגליה אנגליהאנגליה
(בלפסט, אירלנד;
18 בפברואר 1882)
ההפסד הכי גדול
נבחרת הונגריה בכדורגל הונגריה 7 - 1 אנגליה אנגליהאנגליה
(בודפשט, הונגריה; 23 במאי 1954)
גביע העולם בכדורגל
הופעות 16 (הראשונה ב-1950)
ההישג הטוב זכייה (1966)
אליפות אירופה בכדורגל
הופעות 10 (הראשונה ב-1968)
ההישג הטוב מקום שני (2020)

אנגליה זכתה במונדיאל 1966, כאשר היא הייתה המארחת, והגיעה לשלב חצי הגמר במונדיאל 1990 ובמונדיאל 2018. היא העפילה רק שלוש פעמים לשלב חצי הגמר באליפות אירופה בכדורגליורו 1968, כשאירחה את יורו 1996 וביורו 2020), ופעם אחת לשלב הגמר (יורו 2020). מבין הנבחרות שזכו בגביע העולם בכדורגל. נבחרת אנגליה היא הנבחרת המצליחה ביותר מבין ארבע הנבחרות הבריטיות, והיא זכתה באליפות הבית הבריטית 54 פעמים, בטרם בוטלה התחרות.

הדירוג הנוכחי של נבחרת אנגליה ברשימת הדירוג של פיפ"א, הוא המקום ה-5 בעולם, נכון ל-22 בדצמבר 2022; הניקוד הוא 1,774.19 - עלייה של 45.72 נקודות לעומת ניקוד קודם.[1] דירוג השיא 3 נמדד לראשונה[2] באוגוסט 2012, והדירוג הנמוך ביותר 27 נמדד לראשונה[2] בפברואר 1996.

באופן מסורתי היריבה הגדולה ביותר של הנבחרת היא סקוטלנד. לאחר שהמשחקים הקבועים נגד סקוטלנד בוטלו בשלהי שנות ה-80 של המאה ה-20, היריבויות עם ארגנטינה וגרמניה הפכו למשמעותיות יותר וזאת בגלל המפגשים בין הנבחרות בשלבי הפלייאוף של גביעי העולם.

היסטוריהעריכה

 
חולצת המשחק של הנבחרת בעת שזכתה במונדיאל 1966

נבחרת אנגליה היא נבחרת הכדורגל הוותיקה ביותר בעולם, ביחד עם סקוטלנד. הנבחרת האנגלית ערכה את משחק הכדורגל הראשון שלה מול נבחרת סקוטלנד ב-30 בנובמבר 1872, במשחק שבו אירחה ההתאחדות הסקוטית את נבחרת אנגליה באצטדיון המילטון קרסנט שבעיר גלאזגו שבסקוטלנד. המשחק נערך לעיני כ-4,000 צופים, והסתיים בתוצאה 0:0. במהלך 40 השנה הבאות, שיחקה הנבחרת האנגלית רק מול נבחרות מהאיים הבריטיים, משמע נגד סקוטלנד, ויילס ואירלנד. משחקים אלו נהיו לתחרותיים עם הקמת אליפות הבית הבריטית שהתקיימה בין השנים 1883 ו-1984.

הנבחרת האנגלית הצטרפה לפיפ"א בשנת 1906. בשנת 1908 שיחקה הנבחרת לראשונה מול נבחרת מחוץ לבריטניה, כאשר ערכה משחק ידידות באוסטריה מול הנבחרת המקומית, משחק שנגמר בתוצאה 1:6 לטובת אנגליה. בשנותיה הראשונות, שיחקה הנבחרת האנגלית רק מול נבחרות אירופאיות כגון צרפת, שוודיה, הונגריה, גרמניה ואיטליה. את משחקה הראשון אי פעם מול נבחרת מחוץ לאירופה ערכה ב-6 באוגוסט 1936, במשחק מול סין באולימפיאדת 1936 כ"נבחרת בריטניה בכדורגל". המשחק נגמר בניצחון בריטי 0:2. יחסיה של הנבחרת עם פיפ"א היו קשים תחילה, תופעה שלוותה בפרישת הנבחרות הבריטיות מפיפ"א ב-1928.

רגע השפל בהיסטוריית הנבחרת התרחש ב-14 במאי 1938 בטקס שלפני ההתמודדות מול נבחרת גרמניה באצטדיון האולימפי של ברלין. כל שחקני הנבחרת ביצעו הצדעה נאצית לקהל הגרמני במצוות ממשלתו של נוויל צ'מברלין. אירוע זה נחשב לאחד הרגעים החשוכים בהיסטוריה הספורטיבית של אנגליה[3][4].

בשנת 1946 חזרו הנבחרות הבריטיות לפיפ"א, ולכן לא השתתפה הנבחרת האנגלית במשחקי גביע העולם בכדורגל שקדמו ל-מונדיאל 1950. בגביע העולם הראשון בו השתתפה, נוצחה הנבחרת בתוצאה 1:0 נגד ארצות הברית. הפסד זה, והפסד נוסף לספרד מנעו מאנגליה להעפיל מהסיבוב הראשון. הפסד 6:3 להונגריה בשנת 1953 הוא ההפסד הראשון של נבחרת אנגליה לנבחרת לא-בריטית באצטדיון ומבלי.

למרות העובדה שוולטר וינטרבוטום היה למנג'ר הנבחרת האנגלית הראשון שמונה במשרה מלאה, הנבחרת לא הגיעה לאף הישג משמעותי מחוץ לבריטניה עד לשנת 1963, שבה מונה לתפקיד אלף ראמזי. תחת הנהגתו של ראמזי זכתה הנבחרת האנגלית בתואר אלופת העולם בכדורגל במונדיאל 1966, שנערך על אדמת אנגליה, לאחר ניצחון 2:4 על גרמניה המערבית במשחק הגמר, הודות לשלושער של ג'ף הרסט, כולל שער שנוי במחלוקת בהארכה שמכונה על ידי רבים "השער שלא היה".

נבחרת אנגליה העפילה אוטומטית למונדיאל 1970 כמגנה על התואר, אך נכשלה בשלב רבע הגמר מול נבחרת גרמניה המערבית. למונדיאל 1974 ומונדיאל 1978 לא הצליחה נבחרת אנגליה להעפיל. ב-1982 העפילה הנבחרת, תחת הדרכתו של רון גרינווד, למונדיאל 1982, לאחר 12 שנים שבהן לא העפילה לטורניר. בטורניר עצמו הודחה הנבחרת בשלב הבתים השני מבלי להפסיד ולו משחק אחד לאורך כל הטורניר.

במונדיאל 1986 תחת בובי רובסון הגיעה הנבחרת רק עד רבע הגמר, ובמונדיאל 1990 שנערך באיטליה ונחשב להצלחה האנגלית הגדולה ביותר מאז 1966, סיימה במקום הרביעי בטורניר, לאחר שבחצי הגמר הפסידה לגרמניה המערבית בבעיטות הכרעה.

גרהאם טיילור, יורשו של רובסון, נכשל בהעפלת הנבחרת למונדיאל 1994 אך בטורניר שלאחר מכן, יורו 1996 שנערך באנגליה, תחת הדרכת טרי ונבלס, הגיעה הנבחרת להישג השיא שלה באליפות אירופה בכדורגל, כאשר הגיעה לשלב חצי הגמר.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 ובעשור הראשון של המאה ה-21 הייתה הנבחרת האנגלית דרך קבע אחת מ-20 הנבחרות המובילות בעולם, אך לא השכילה לעבור את שלב רבע הגמר באף טורניר בינלאומי. סוון גוראן אריקסון השוודי מונה לתפקיד מאמן נבחרת אנגליה בשנת 2001, ובכך הפך למאמן הראשון מחוץ לאנגליה שהפך למאמן הנבחרת.

בשנת 2006 מונה סטיב מקלארן למאמן הנבחרת, אך הוא פוטר לאחר כישלונה של הנבחרת במוקדמות יורו 2008, ובמקומו מונה האיטלקי פאביו קאפלו, אשר הוביל את הנבחרת לשמינית הגמר במונדיאל 2010 ולרבע הגמר ביורו 2012.

בשנת 2012 מונה רוי הודג'סון למאמן הנבחרת, ובמונדיאל 2014 הודחה הנבחרת בהדרכתו לאחר שסיימה את שלב הבתים במקום האחרון בבית עם נקודה אחת בלבד. ביורו 2016 אכזבה אנגליה, כשהודחה בשלב שמינית הגמר על ידי איסלנד. בעקבות ההדחה התפטר הודג'סון מאימון הנבחרת ובמקומו מונה סם אלרדייס, אך לאחר שנחשד בשחיתות הוא נאלץ להתפטר אחרי משחק אחד בלבד כמאמן הנבחרת, וגארת' סאות'גייט מונה במקומו. תחת סאות'גייט הגיעה הנבחרת לחצי גמר מונדיאל 2018, לראשונה מאז מונדיאל 1990, לאחר שניצחה בשמינית הגמר את קולומביה וברבע הגמר את שוודיה. בחצי הגמר הודחה על ידי קרואטיה ובמשחק על המקום השלישי הפסידה לבלגיה. בנוסף, העפילה לחצי גמר יורו 2020, לראשונה מאז 1996, ואחרי ניצחון על דנמרק העפילה לגמר היורו בפעם הראשונה בתולדותיה, בו הפסידה לאיטליה בתום דו-קרב פנדלים.

במונדיאל 2022 הודחה אנגליה ברבע הגמר לאחר שהפסידה לאלופת העולם צרפת.

אצטדיוןעריכה

 
אצטדיון ומבלי במהלך משחק הנבחרת מול גרמניה, 2007

ב-50 השנים הראשונות מאז הקמתה, קיימה הנבחרת האנגלית את משחקיה בכל רחבי אנגליה, כאשר בתחילת שנותיה השתמשה במגרשי קריקט ומאוחר יותר החלה בשימוש מגרשים של קבוצות שונות. נבחרת אנגליה ערכה את משחקה הראשון אי פעם באצטדיון ומבלי ב-1924 נגד סקוטלנד, אך ב-27 השנים שלאחר מכן, שיחקה הנבחרת באצטדיון ומבלי רק במשחקים נגד הנבחרת הסקוטית.

במאי 1951 הפכה נבחרת ארגנטינה לנבחרת הראשונה חוץ מסקוטלנד שמשחקת באצטדיון זה, ועד שנת 1960 רוב משחקי הנבחרת החלו להיות משוחקים באצטדיון זה. בין 1966 ו-1995 שיחקה הנבחרת האנגלית את כל משחקיה הביתיים בוומבלי.

משחקה האחרון של נבחרת אנגליה באצטדיון ומבלי הישן היה ב-7 באוקטובר 2000 נגד גרמניה, משחק אותו הפסידה נבחרת אנגליה בתוצאה 0–1. מאז אותו משחק שיחקה הנבחרת האנגלית ב-14 אצטדיונים שונים ברחבי אנגליה. התאחדות הכדורגל האנגלית חוקקה חוק לפיו הנבחרת מחויבת לשחק באצטדיון ומבלי לפחות עד שנת 2036, כאשר המניע המוביל להחלטה זו הוא מניע כלכלי: אצטדיון ומבלי הישן לא היה בבעלות ההתאחדות האנגלית, ובשל בניית האצטדיון החדש נכנסה ההתאחדות האנגלית לחובות כבדים. החוק נועד להוציא את מירב הרווחים מאצטדיון זה כדי לכסות על החוב המקורי על האצטדיון.

המשחק הראשון באצטדיון המחודש נערך במרץ 2007, כשהנבחרת הצעירה של אנגליה אירחה את איטליה במשחק שמשך 55,700 צופים והסתיים בתיקו 3-3, כאשר דייוויד בנטלי כובש את השער הראשון של כדורגלן אנגלי אי-פעם באצטדיון החדש. החלוץ האיטלקי ג'יאמפולו פאציני כבש את השער הראשון באצטדיון לאחר 29 שניות בלבד, וכן כבש את השלושער הראשון בתולדות האצטדיון.

נבחרת אנגליה מחוץ לאצטדיון ומבליעריכה

בשבע השנים בין המשחק מול גרמניה ועד המשחק הראשון של הנבחרת האנגלית מול ברזיל במשחק ידידות בשנת 2007, שיחקה נבחרת אנגליה בסך הכל 34 משחקים ב-14 אצטדיונים שונים ברחבי אנגליה. בסך הכל ניצחה 22 משחקים, סיימה 7 בתיקו והפסידה חמישה. במשחקים רשמיים (מוקדמות גביע העולם והיורו) לאנגליה מאזן של 11 ניצחונות ושלוש תוצאות תיקו מתוך 14 משחקים בסך הכל. רשימת המגרשים ומספר המשחקים ששוחקו בהם:

נבחרת אנגליה במונדיאלים ובמשחקי היורועריכה

משחקי גביע העולם בכדורגל (המונדיאל)עריכה

 
המלכה אליזבת מעניקה את גביע העולם לבובי מור, קפטן הנבחרת שזכתה במונדיאל 1966
 
שחקני הנבחרת לפני משחק מול פרגוואי במונדיאל 2006
 
הנבחרת במהלך משחק מול קוסטה ריקה במונדיאל 2014
 
שחקני הנבחרת בעת בעיטות ההכרעה בשמינית הגמר מול קולומביה במונדיאל 2018
שנה סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
אורוגוואי  1930 לא נכנסה - - - - - -
הממלכה האיטלקית  1934 - - - - - -
צרפת  1938 - - - - - -
ברזיל  1950 סיבוב ראשון 3 1 0 2 2 2
שווייץ  1954 רבע גמר 3 1 1 1 8 8
שוודיה  1958 סיבוב ראשון 4 0 3 1 4 5
צ'ילה  1962 רבע גמר 4 1 1 2 5 6
אנגליה  1966 מקום ראשון 6 5 1 0 11 3
מקסיקו  1970 רבע גמר 4 2 0 2 4 4
גרמניה  1974 לא העפילה - - - - - -
ארגנטינה  1978 - - - - - -
ספרד  1982 סיבוב שני 5 3 2 0 6 1
מקסיקו  1986 רבע גמר 5 2 1 2 7 3
איטליה  1990 מקום רביעי 7 3 3 1 8 6
ארצות הברית  1994 לא העפילה - - - - - -
צרפת  1998 שמינית גמר 4 2 1 1 7 4
קוריאה הדרומית  יפן  2002 רבע גמר 5 2 2 1 6 3
גרמניה  2006 רבע גמר 5 3 2 0 6 2
דרום אפריקה  2010 שמינית גמר 4 1 2 1 3 5
ברזיל  2014 שלב הבתים 3 0 1 2 2 4
רוסיה  2018 מקום רביעי 7 3 1 3 12 8
קטר (מדינה)  2022 רבע גמר 5 3 1 1 13 4
ארצות הברית  מקסיקו  קנדה  2026
סה"כ 16/22 74 32 22 20 104 68

משחקי אליפות אירופה בכדורגל (היורו)עריכה

שנה סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
צרפת  1960 לא נכנסה - - - - - -
ספרד  1964 לא העפילה - - - - - -
איטליה  1968 מקום שלישי 2 1 0 1 2 1
בלגיה  1972 לא העפילה - - - - - -
יוגוסלביה  1976 לא העפילה - - - - - -
איטליה  1980 שלב הבתים 3 1 1 1 3 3
צרפת  1984 לא העפילה - - - - - -
גרמניה  1988 שלב הבתים 3 0 0 3 2 7
שוודיה  1992 שלב הבתים 3 0 2 1 1 2
אנגליה  1996 חצי גמר 5 2 3 0 8 3
בלגיה  הולנד  2000 שלב הבתים 3 1 0 2 5 6
פורטוגל  2004 רבע גמר 4 2 1 1 10 6
אוסטריה  שווייץ  2008 לא העפילה - - - - - -
פולין  אוקראינה  2012 רבע גמר 4 2 2 0 5 3
צרפת  2016 שמינית גמר 4 1 2 1 4 4
האיחוד האירופי  2020 מקום שני 7 5 2 0 11 2
גרמניה  2024
סה"כ 9/15 38 15 13 10 51 37

ליגת האומות של אופ"אעריכה

שנה דרג סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
פורטוגל  2018-2019 א מקום שלישי 6 2 2 2 7 8
איטליה  2020-2021 א שלב הבתים 6 3 1 2 7 4
הולנד  2022-2023 א ירדה לדרג ב 6 0 3 3 4 10
2024-2025 ב
סה"כ 18 5 6 7 18 22

שיאיםעריכה

נכון ל-10 בדצמבר 2022. כתב מודגש מסמל שחקן פעיל בנבחרת.

שיאני ההופעותעריכה

 
פיטר שילטון, שיאן ההופעות של הנבחרת
# שם שנים בנבחרת הופעות שערים
1 פיטר שילטון 1970–1990 125 0
2 ויין רוני 2003–2018 120 53
3 דייוויד בקהאם 1996–2009 115 17
4 סטיבן ג'רארד 2000–2014 114 21
5 בובי מור 1962–1973 108 2
אשלי קול 2001–2014 107 0
7 בובי צ'רלטון 1958–1970 106 49
פרנק למפארד 1999–2014 106 29
9 בילי רייט 1946–1959 105 3
10 בריאן רובסון 1980–1991 90 26

מלכי השעריםעריכה

 
ויין רוני, אחד משני מלכי השערים של הנבחרת
 
הארי קיין, אחד משני מלכי השערים של הנבחרת
# שם שנים בנבחרת שערים הופעות ממוצע למשחק
1 הארי קיין 2015–הווה 53 80 0.66
ויין רוני 2003–2018 53 120 0.44
3 בובי צ'רלטון 1958–1970 49 106 0.46
4 גארי לינקר 1984–1992 48 80 0.6
5 ג'ימי גריבס 1959–1967 44 57 0.77
6 מייקל אואן 1998–2008 40 89 0.45
7 טום פיני 1946–1958 30 76 0.39
נאט לופטהאוס 1950–1958 30 33 0.91
אלן שירר 1992–2000 30 63 0.48
10 ויויאן וודוורד 1903–1911 29 23 1.26
פרנק למפארד 1999–2014 29 106 0.27

מאמנים לפי סדר כרונולוגיעריכה

 
מאמן הנבחרת הנוכחי, גארת' סאות'גייט

סגל הנבחרתעריכה

סגל נבחרת אנגליה למשחקי מונדיאל 2022

הנתונים נכונים ל-10 בדצמבר 2022 לאחר המשחק במסגרת רבע גמר גביע העולם 2022 נגד נבחרת צרפת

מס' עמדה שם תאריך לידה הופעות שערים מועדון
1 שוער ג'ורדן פיקפורד 7 במרץ 1994 50 0 אנגליה  אברטון
13 שוער ניק פופ 12 במרץ 1997 10 0 אנגליה  ניוקאסל יונייטד
23 שוער ארון רמסדייל 25 במרץ 1993 3 0 אנגליה  ארסנל
2 הגנה קייל ווקר 28 במאי 1990 73 0 אנגליה  מנצ'סטר סיטי
3 הגנה לוק שו 12 ביולי 1995 28 3 אנגליה  מנצ'סטר יונייטד
5 הגנה ג'ון סטונס 28 במאי 1994 64 3 אנגליה  מנצ'סטר סיטי
6 הגנה הארי מגווייר 5 במרץ 1993 53 7 אנגליה  מנצ'סטר יונייטד
12 הגנה קיירן טריפייר 19 בספטמבר 1990 40 1 אנגליה  ניוקאסל יונייטד
15 הגנה אריק דייר 15 בינואר 1994 49 3 אנגליה  טוטנהאם
16 הגנה קונור קודי 25 בפברואר 1993 10 1 אנגליה  אברטון
18 הגנה טרנט אלכסנדר-ארנולד 7 באוקטובר 1998 18 1 אנגליה  ליברפול
21 הגנה בן וייט 8 באוקטובר 1997 4 0 אנגליה  ארסנל
4 קשר דקלן רייס 14 בינואר 1999 39 2 אנגליה  וסטהאם יונייטד
8 קשר ג'ורדן הנדרסון 17 ביוני 1990 74 3 אנגליה  ליברפול
14 קשר קלווין פיליפס 2 בדצמבר 1995 25 0 אנגליה  מנצ'סטר סיטי
19 קשר מייסון מאונט 10 בינואר 1999 36 5 אנגליה  צ'לסי
22 קשר ג'וד בלינגהאם 29 ביוני 2003 22 1 גרמניה  בורוסיה דורטמונד
26 קשר קונור גלאגר 6 בפברואר 2000 4 0 אנגליה  צ'לסי
7 קיצוני ג'ק גריליש 10 בספטמבר 1995 29 2 אנגליה  מנצ'סטר סיטי
9 חלוץ הארי קיין (קפטן) 28 ביולי 1993 80 53 אנגליה  טוטנהאם
10 קיצוני ראחים סטרלינג 8 בדצמבר 1994 82 20 אנגליה  צ'לסי
11 חלוץ מרקוס רשפורד 31 באוקטובר 1997 51 15 אנגליה  מנצ'סטר יונייטד
17 קיצוני בוקאיו סאקה 5 בספטמבר 2001 24 7 אנגליה  ארסנל
20 קיצוני פיל פודן 28 במאי 2000 22 3 אנגליה  מנצ'סטר סיטי
24 חלוץ קאלום וילסון 27 בפברואר 1992 6 1 אנגליה  ניוקאסל יונייטד
25 חלוץ ג'יימס מדיסון 13 בנובמבר 1996 1 0 אנגליה  לסטר סיטי


קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דירוג לנבחרות לאומיות לגברים באתר פיפ"א
  2. ^ 1 2 החל מאוגוסט 1993 - אז החל דירוג פיפ"א לנבחרות גברים בכלל
  3. ^ Football, fascism and England's Nazi salute, אתר BBC, ב-22 בספטמבר 2003
  4. ^ The Day England's Footballers Gave the Nazi Salute, באתר vice.com‏, 22 במאי 2016