נבחרת אנגליה בכדורגל

נבחרת הכדורגל הלאומית של אנגליה

נבחרת אנגליה בכדורגלאנגלית: England national football team) מייצגת את אנגליה בתחרויות כדורגל בינלאומיות ומנוהלת על ידי התאחדות הכדורגל של אנגליה. על אף שרוב הנבחרות הלאומיות ברחבי העולם מייצגות מדינות ריבוניות, כל אחת מבין ארבע אומות הבית (האומות המרכיבות את הממלכה המאוחדת) מיוצגת על ידי נבחרת לאומית נפרדת.

נבחרת אנגליה בכדורגל
England crest.svg
מידע כללי
כינוי נבחרת שלושת האריות
התאחדות התאחדות הכדורגל של אנגליה
השתייכות UEFA
דירוג פיפ"א
(7 ביוני 2018)
12      Increase2.svg ‎+1‏
 - ניקוד פיפ"א 1,051
 - דירוג שיא 3 (נמדד באוגוסט 2012)
 - דירוג שפל 27 (נמדד בפברואר 1996)
מאמן גארת' סאות'גייט
קפטן הארי קיין
מירב השערים ויין רוני (53)
מירב ההופעות פיטר שילטון (125)
אצטדיון ביתי אצטדיון ומבלי, לונדון
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
www.thefa.com/England/
משחקים היסטוריים
משחק בינלאומי ראשון
נבחרת סקוטלנד בכדורגל סקוטלנד 0-0 אנגליה אנגליהאנגליה
(גלזגו, סקוטלנד; 30 בנובמבר 1872)
הניצחון הכי גדול
אירלנדאירלנד אירלנד המאוחדת 0 - 13 אנגליה אנגליהאנגליה
(בלפסט, אירלנד;
18 בפברואר 1882)
ההפסד הכי גדול
נבחרת הונגריה בכדורגל הונגריה 7 - 1 אנגליה אנגליהאנגליה
(בודפשט, הונגריה; 23 במאי 1954)
גביע העולם בכדורגל
הופעות 15 (הראשונה ב-1950)
ההישג הטוב זכייה (1966)
אליפות אירופה בכדורגל
הופעות 9 (הראשונה ב-1968)
ההישג הטוב מקום שלישי (1968)

אנגליה זכתה במונדיאל 1966, כאשר היא הייתה המארחת, והגיעה לשלב חצי הגמר במונדיאל 1990 ובמונדיאל 2018. היא העפילה רק פעמיים לשלב חצי הגמר באליפות אירופה בכדורגליורו 1968 וכשאירחה את יורו 1996), ואף לא פעם אחת לשלב הגמר. מבין הנבחרות שזכו בגביע העולם בכדורגל, אנגליה היא הפחות מצליחה יחד עם ספרד, ושתיהן סיימו באחד מבין ארבעת המקומות הראשונים במונדיאל רק פעמיים (לשם השוואה: ברזיל, איטליה, גרמניה, ארגנטינה, צרפת ואורוגוואי סיימו כל אחת לפחות 5 פעמים באחד מארבעת המקומות הראשונים). נבחרת אנגליה היא הנבחרת המצליחה ביותר מבין ארבע הנבחרות הבריטיות, והיא זכתה באליפות הבית הבריטית 54 פעמים, בטרם בוטלה התחרות.

הדירוג הנוכחי של נבחרת אנגליה ברשימת הדירוג של פיפ"א, הוא המקום ה-12 בעולם, נכון ל-7 ביוני 2018 - עלייה של מקום אחד לעומת דירוג קודם[1]. דירוג השיא 3 נמדד לראשונה[2] באוגוסט 2012, והדירוג הנמוך ביותר 27 נמדד לראשונה[2] בפברואר 1996.

באופן מסורתי היריבה הגדולה ביותר של הנבחרת היא סקוטלנד. לאחר שהמשחקים הקבועים נגד סקוטלנד בוטלו בשלהי שנות ה-80 של המאה ה-20, היריבויות עם ארגנטינה וגרמניה הפכו למשמעותיות יותר וזאת בגלל המפגשים בין הנבחרות בשלבי הפלייאוף של גביעי העולם.

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

 
חולצת המשחק של הנבחרת בעת שזכתה במונדיאל 1966

נבחרת אנגליה היא נבחרת הכדורגל הוותיקה ביותר בעולם, ביחד עם סקוטלנד. הנבחרת האנגלית ערכה את משחק הכדורגל הראשון שלה מול נבחרת סקוטלנד ב-30 בנובמבר 1872, במשחק שבו אירחה ההתאחדות הסקוטית את נבחרת אנגליה באצטדיון המילטון קרסנט שבעיר גלזגו שבסקוטלנד. המשחק נערך לעיני כ-4,000 צופים, והסתיים בתוצאה 0:0. במהלך 40 השנה הבאות, שיחקה הנבחרת האנגלית רק מול נבחרות מהאיים הבריטיים, משמע נגד סקוטלנד, ויילס ואירלנד. משחקים אלו נהיו לתחרותיים עם הקמת אליפות הבית הבריטית שהתקיימה בין השנים 1883 ו-1984.

הנבחרת האנגלית הצטרפה לפיפ"א בשנת 1906. בשנת 1908 שיחקה הנבחרת לראשונה מול נבחרת מחוץ לבריטניה, כאשר ערכה משחק ידידות באוסטריה מול הנבחרת המקומית, משחק שנגמר בתוצאה 1:6 לטובת אנגליה. בשנותיה הראשונות, שיחקה הנבחרת האנגלית רק מול נבחרות אירופאיות כגון צרפת, שוודיה, הונגריה, גרמניה ואיטליה. את משחקה הראשון אי פעם מול נבחרת מחוץ לאירופה ערכה ב-6 באוגוסט 1936, במשחק מול סין באולימפיאדת 1936 כ"נבחרת בריטניה בכדורגל". המשחק נגמר בניצחון בריטי 0:2. יחסיה של הנבחרת עם פיפ"א היו קשים תחילה, תופעה שלוותה בפרישת הנבחרות הבריטיות מפיפ"א ב-1928.

רגע השפל בהיסטוריית הנבחרת התרחש ב-14 במאי 1938 בטקס שלפני ההתמודדות מול נבחרת גרמניה באצטדיון האולימפי של ברלין. כל שחקני הנבחרת ביצעו הצדעה נאצית לקהל הגרמני במצוות ממשלתו של נוויל צ'מברליין. אירוע זה נחשב לאחד הרגעים החשוכים בהיסטוריה הספורטיבית של אנגליה[3][4].

בשנת 1946 חזרו הנבחרות הבריטיות לפיפ"א, ולכן לא השתתפה הנבחרת האנגלית במשחקי גביע העולם בכדורגל שקדמו ל-מונדיאל 1950. בגביע העולם הראשון בו השתתפה, נוצחה הנבחרת בתוצאה 1:0 נגד ארצות הברית. הפסד זה, והפסד נוסף לספרד מנעו מאנגליה להעפיל מהסיבוב הראשון. הפסד 6:3 להונגריה בשנת 1953 הוא ההפסד הראשון של נבחרת אנגליה לנבחרת לא-בריטית באצטדיון ומבלי.

למרות העובדה שוולטר וינטרבוטום היה למנג'ר הנבחרת האנגלית הראשון שמונה לתפקיד במשרה מלאה, הנבחרת לא הגיעה לאף הישג משמעותי מחוץ לבריטניה עד לשנת 1963, שבה מונה לתפקיד אלף ראמזי. תחת הנהגתו של ראמזי זכתה הנבחרת האנגלית בתואר אלופת העולם בכדורגל במונדיאל 1966, שנערך על אדמת אנגליה, לאחר ניצחון 2:4 על גרמניה המערבית במשחק הגמר, הודות לשלושער של ג'ף הרסט, כולל שער שנוי במחלוקת בהארכה שמכונה על ידי רבים "השער שלא היה".

נבחרת אנגליה העפילה אוטומטית למונדיאל 1970 כמגנה על התואר, אך נכשלה בשלב רבע הגמר מול נבחרת גרמניה המערבית. למונדיאל 1974 ומונדיאל 1978 לא הצליחה נבחרת אנגליה להעפיל. ב-1982 העפילה הנבחרת, תחת הדרכתו של רון גרינווד, למונדיאל 1982, לאחר 12 שנים שבהן לא העפילה לטורניר. בטורניר עצמו הודחה הנבחרת בשלב הבתים השני מבלי להפסיד ולו משחק אחד לאורך כל הטורניר.

במונדיאל 1986 תחת בובי רובסון הגיעה הנבחרת רק עד רבע הגמר, ובמונדיאל 1990 שנערך באיטליה ונחשב להצלחה האנגלית הגדולה ביותר מאז 1966, סיימה במקום הרביעי בטורניר, לאחר שבחצי הגמר הפסידה לגרמניה המערבית בבעיטות הכרעה.

גרהאם טיילור, יורשו של רובסון, נכשל בהעפלת הנבחרת למונדיאל 1994 אך בטורניר שלאחר מכן, יורו 1996 שנערך באנגליה, תחת הדרכת טרי ונבלס, הגיעה הנבחרת להישג השיא שלה באליפות אירופה בכדורגל, כאשר הגיעה לשלב חצי הגמר.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 ובעשור הראשון של המאה ה-21 הייתה הנבחרת האנגלית דרך קבע אחת מ-20 הנבחרות המובילות בעולם, אך לא השכילה לעבור את שלב רבע הגמר באף טורניר בינלאומי. סוון גוראן אריקסון השוודי מונה לתפקיד מאמן נבחרת אנגליה בשנת 2001, ובכך הפך למאמן הראשון מחוץ לאנגליה שהפך למאמן הנבחרת.

בשנת 2006 מונה סטיב מקלארן למאמן הנבחרת, אך הוא פוטר לאחר כישלונה של הנבחרת במוקדמות יורו 2008, ובמקומו מונה האיטלקי פאביו קאפלו, אשר הוביל את הנבחרת לשמינית הגמר במונדיאל 2010 ולרבע הגמר ביורו 2012.

בשנת 2012 מונה רוי הודג'סון למאמן הנבחרת, ובמונדיאל 2014 הודחה הנבחרת בהדרכתו לאחר שסיימה את שלב הבתים במקום האחרון בבית עם נקודה אחת בלבד. ביורו 2016 אכזבה אנגליה, כשהודחה בשלב שמינית הגמר על ידי איסלנד. בעקבות ההדחה התפטר הודג'סון מאימון הנבחרת ובמקומו מונה סם אלרדייס, אך לאחר שנחשד בשחיתות הוא נאלץ להתפטר אחרי משחק אחד בלבד כמאמן הנבחרת, וגארת' סאות'גייט מונה במקומו.

תחת סאות'גייט הגיעה הנבחרת לחצי גמר מונדיאל 2018, לראשונה מאז מונדיאל 1990, לאחר שניצחה בשמינית הגמר את קולומביה וברבע הגמר את שבדיה. בחצי הגמר הודחה על ידי קרואטיה ובמשחק על המקום השלישי הפסידה לבלגיה.

אצטדיוןעריכה

 
אצטדיון ומבלי במהלך משחק הנבחרת מול גרמניה, 2007

ב-50 השנים הראשונות מאז הקמתה, קיימה הנבחרת האנגלית את משחקיה בכל רחבי אנגליה, כאשר בתחילת שנותיה השתמשה במגרשי קריקט ומאוחר יותר החלה בשימוש מגרשים של קבוצות שונות. נבחרת אנגליה ערכה את משחקה הראשון אי פעם באצטדיון ומבלי ב-1924 נגד סקוטלנד, אך ב-27 השנים שלאחר מכן, שיחקה הנבחרת באצטדיון ומבלי רק במשחקים נגד הנבחרת הסקוטית.

במאי 1951 הפכה נבחרת ארגנטינה לנבחרת הראשונה חוץ מסקוטלנד שמשחקת באצטדיון זה, ועד שנת 1960 רוב משחקי הנבחרת החלו להיות משוחקים באצטדיון זה. בין 1966 ו-1995 שיחקה הנבחרת האנגלית את כל משחקיה הביתיים בומבלי.

משחקה האחרון של נבחרת אנגליה באצטדיון ומבלי הישן היה ב-7 באוקטובר 2000 נגד גרמניה, משחק אותו הפסידה נבחרת אנגליה בתוצאה 1-0. מאז אותו משחק שיחקה הנבחרת האנגלית ב-14 אצטדיונים שונים ברחבי אנגליה. התאחדות הכדורגל האנגלית חוקקה חוק לפיו הנבחרת מחויבת לשחק באצטדיון ומבלי לפחות עד שנת 2036, כאשר המניע המוביל להחלטה זו הוא מניע כלכלי: אצטדיון ומבלי הישן לא היה בבעלות ההתאחדות האנגלית, ובשל בניית האצטדיון החדש נכנסה ההתאחדות האנגלית לחובות כבדים. החוק נועד להוציא את מירב הרווחים מאצטדיון זה כדי לכסות על החוב המקורי על האצטדיון.

המשחק הראשון באצטדיון המחודש נערך במרץ 2007, כשהנבחרת הצעירה של אנגליה אירחה את איטליה במשחק שמשך 55,700 צופים והסתיים בתיקו 3-3, כאשר דייוויד בנטלי כובש את השער הראשון של כדורגלן אנגלי אי-פעם באצטדיון החדש. החלוץ האיטלקי ג'יאמפולו פאציני כבש את השער הראשון באצטדיון לאחר 29 שניות בלבד, וכן כבש את השלושער הראשון בתולדות האצטדיון.

נבחרת אנגליה מחוץ לאצטדיון ומבליעריכה

בשבע השנים בין המשחק מול גרמניה ועד המשחק הראשון של הנבחרת האנגלית מול ברזיל במשחק ידידות בשנת 2007, שיחקה נבחרת אנגליה בסך הכל 34 משחקים ב-14 אצטדיונים שונים ברחבי אנגליה. בסך הכל ניצחה 22 משחקים, סיימה 7 בתיקו והפסידה חמישה. במשחקים רשמיים (מוקדמות גביע העולם והיורו) לאנגליה מאזן של 11 ניצחונות ושלוש תוצאות תיקו מתוך 14 משחקים בסך הכל. רשימת המגרשים ומספר המשחקים ששוחקו בהם:

נבחרת אנגליה במונדיאלים ובמשחקי היורועריכה

משחקי גביע העולם בכדורגל (המונדיאל)עריכה

 
המלכה אליזבת מעניקה את גביע העולם לבובי מור, קפטן הנבחרת שזכתה במונדיאל 1966
 
שחקני הנבחרת לפני משחק מול פרגוואי במונדיאל 2006
 
הנבחרת במהלך משחק מול קוסטה ריקה במונדיאל 2014
 
שחקני הנבחרת בעת בעיטות ההכרעה בשמינית הגמר מול קולומביה במונדיאל 2018
שנה סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
אורוגוואי  1930 לא נכנסה - - - - - -
הממלכה האיטלקית  1934 לא נכנסה - - - - - -
צרפת  1938 לא נכנסה - - - - - -
ברזיל  1950 סיבוב 1 3 1 0 2 2 2
שווייץ  1954 רבע גמר 3 1 1 1 8 8
שוודיה  1958 סיבוב 1 4 0 3 1 4 5
צ'ילה  1962 רבע גמר 4 1 1 2 5 6
אנגליה  1966 אלופה 6 5 1 0 11 3
מקסיקו  1970 רבע גמר 4 2 0 2 4 4
גרמניה  1974 לא העפילה - - - - - -
ארגנטינה  1978 לא העפילה - - - - - -
ספרד  1982 שלב הבתים 2 5 3 2 0 6 1
מקסיקו  1986 רבע גמר 5 2 1 2 7 3
איטליה  1990 מקום 4 7 3 3 1 8 6
ארצות הברית  1994 לא העפילה - - - - - -
צרפת  1998 שמינית גמר 4 2 1 1 7 4
קוריאה הדרומית  יפן  2002 רבע גמר 5 2 2 1 6 3
גרמניה  2006 רבע גמר 5 3 2 0 6 2
דרום אפריקה  2010 שמינית גמר 4 1 2 1 3 5
ברזיל  2014 שלב הבתים 3 0 1 2 2 4
רוסיה  2018 מקום 4 7 3 1 3 12 8
סה"כ 15/21 62 26 20 18 80 60

משחקי אליפות אירופה בכדורגל (היורו)עריכה

שנה סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
צרפת  1960 לא נכנסה - - - - - -
ספרד  1964 לא העפילה - - - - - -
איטליה  1968 מקום שלישי 2 1 0 1 2 1
בלגיה  1972 לא העפילה - - - - - -
יוגוסלביה  1976 לא העפילה - - - - - -
איטליה  1980 שלב הבתים 3 1 1 1 3 3
צרפת  1984 לא העפילה - - - - - -
גרמניה  1988 שלב הבתים 3 0 0 3 2 7
שוודיה  1992 שלב הבתים 3 0 2 1 1 2
אנגליה  1996 חצי גמר 5 2 3 0 8 3
בלגיה  הולנד  2000 שלב הבתים 3 1 0 2 5 6
פורטוגל  2004 רבע גמר 4 2 1 1 10 6
אוסטריה  שווייץ  2008 לא העפילה - - - - - -
פולין  אוקראינה  2012 רבע גמר 4 2 2 0 5 3
צרפת  2016 שמינית גמר 4 1 2 1 4 4
סה"כ 9/15 31 10 11 10 40 35

שיאיםעריכה

שיאני ההופעותעריכה

הנתונים מעודכנים ל-15 ביולי 2018

 
פיטר שילטון, שיאן ההופעות של הנבחרת
# שם שנים בנבחרת הופעות שערים
1 פיטר שילטון 1970–1990 125 0
2 ויין רוני 2003 - 2016 119 53
3 דייוויד בקהאם 1996–2009 115 17
4 סטיבן ג'רארד 2000–2014 114 21
5 בובי מור 1962-1973 108 2
אשלי קול 2001–2014 107 0
7 בובי צ'רלטון 1958–1970 106 49
פרנק למפארד 1999–2014 106 29
9 בילי רייט 1946–1959 105 3
10 בריאן רובסון 1980–1991 90 26
11 מייקל אואן 1998–2008 89 40
12 קני סנסום 1979–1988 86 1
13 גארי נוויל 1995–2007 85 0
14 ריי וילקינס 1976–1986 84 3
15 ריו פרדיננד 1997–2011 81 3
16 גארי ליניקר 1984–1992 80 48
17 ג'ון בארנס 1983–1995 79 11
18 סטיוארט פירס 1987–1999 78 5
ג'ון טרי 2003–2012 78 6
20 טרי בוצ'ר 1980–1990 77 3

מלכי השעריםעריכה

הנתונים מעודכנים ל-15 ביולי 2018

 
ויין רוני, מלך השערים של הנבחרת
# שם שנים בנבחרת הופעות שערים ממוצע למשחק
1 ויין רוני 2003–2016 119 53 0.445
2 בובי צ'רלטון 1958–1970 106 49 0.462
3 גארי לינקר 1984–1992 80 48 0.6
4 ג'ימי גריבס 1967-1959 57 44 0.771
5 מייקל אואן 1998–2008 89 40 0.449
6 טום פיני 1946–1958 76 30 0.394
נאט לופטהאוס 1950–1958 33 30 0.909
אלן שירר 1992–2000 63 30 0.476
9 ויויאן וודוורד 1903–1911 23 29 1.260
פרנק למפארד 1999–2014 106 29 0.273
11 סטיב בלומר 1895–1907 23 28 1.217
12 דייוויד פלאט 1989–1996 62 27 0.435
13 בריאן רובסון 1981–1989 90 26 0.288
14 ג'ף הרסט 1965–1972 49 24 0.489
15 סטן מורטנסן 1947–1953 25 23 0.92
16 טומי לואוטון 1938–1948 23 22 0.956
פיטר קראוץ' 2005 -2010 42 22 0.523
18 מיק צ'אנון 1972–1977 46 21 0.456
קווין קיגן 1972–1982 63 21 0.333
סטיבן ג'רארד 2014-2000 114 21 0.184

מאמנים לפי סדר כרונולוגיעריכה

 
מאמן הנבחרת הנוכחי, גארת' סאות'גייט

סגל הנבחרתעריכה

סגל הנבחרת למונדיאל 2018 (מספר ההופעות והשערים נכון ל-15 ביולי 2018):

מס' עמדה שם תאריך לידה הופעות שערים מועדון
1 שוער ג'ורדן פיקפורד 7 במרץ 1994 10 0 אנגליה  אברטון
13 שוער ג'ק באטלנד 10 במרץ 1993 8 0 אנגליה  סטוק סיטי
23 שוער ניק פופ 19 באפריל 1992 1 0 אנגליה  ברנלי
2 הגנה קייל ווקר 28 במאי 1990 40 0 אנגליה  מנצ'סטר סיטי
3 הגנה דני רוז 2 ביולי 1990 23 0 אנגליה  טוטנהאם
5 הגנה ג'ון סטונס 28 במאי 1994 33 2 אנגליה  מנצ'סטר סיטי
6 הגנה הארי מגווייר 5 במרץ 1993 13 1 אנגליה  לסטר סיטי
12 הגנה קיירן טריפייר 19 בספטמבר 1990 13 1 אנגליה  טוטנהאם
15 הגנה גארי קייהיל 19 בדצמבר 1985 61 5 אנגליה  צ'לסי
16 הגנה פיל ג'ונס 21 בפברואר 1992 27 0 אנגליה  מנצ'סטר יונייטד
18 הגנה אשלי יאנג 9 ביולי 1985 39 7 אנגליה  מנצ'סטר יונייטד
22 הגנה טרנט אלכסנדר-ארנולד 7 באוקטובר 1998 2 0 אנגליה  ליברפול
4 קשר אריק דייר 15 בינואר 1994 32 3 אנגליה  טוטנהאם
7 קשר ג'סי לינגארד 15 בדצמבר 1992 18 2 אנגליה  מנצ'סטר יונייטד
8 קשר ג'ורדן הנדרסון 17 ביוני 1990 44 0 אנגליה  ליברפול
10 קשר ראהים סטרלינג 8 בדצמבר 1994 44 2 אנגליה  מנצ'סטר סיטי
17 קשר פביאן דלף 21 בנובמבר 1989 15 0 אנגליה  מנצ'סטר סיטי
20 קשר דלה אלי 11 באפריל 1996 30 3 אנגליה  טוטנהאם
21 קשר רובן לופטוס-צ'יק 23 בינואר 1996 8 0 אנגליה  צ'לסי
9 חלוץ הארי קיין (קפטן) 28 ביולי 1993 39 19 אנגליה  טוטנהאם
11 חלוץ ג'יימי ורדי 11 בינואר 1987 26 7 אנגליה  לסטר סיטי
14 חלוץ דני ולבק 26 בנובמבר 1990 40 16 אנגליה  ארסנל
19 חלוץ מרקוס רשפורד 31 באוקטובר 1997 25 3 אנגליה  מנצ'סטר יונייטד

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דירוג לנבחרות לאומיות לגברים באתר פיפ"א
  2. ^ 2.0 2.1 החל מאוגוסט 1993 - אז החל דירוג פיפ"א לנבחרות גברים בכלל
  3. ^ Football, fascism and England's Nazi salute, אתר BBC, ב-22 בסםטמבר 2003
  4. ^ The Day England's Footballers Gave the Nazi Salute, באתר vice.com‏, 22 במאי 2016