אוי קלט

אוי קלט
Új Kelet
תאריכי הופעה	1918–הווה (כ־106 שנים)
שפה	הונגרית
מערכת	תל אביב-יפו
מדינה	רומניה, ישראל
	www.ujkelet.live

אוּי קֶלֶט (בהונגרית: "Új Kelet"; בתרגום מילולי: "מזרח חדש") הוא עיתון ישראלי בשפה ההונגרית, המשכו של עיתון יהודי ציוני שהופיע בעבר בשפה ההונגרית בטרנסילבניה, רומניה. העיתון הוא כתב העת הישראלי הוותיק ביותר.

היסטוריה

העיתון החל את דרכו בעיר קלוז' (קולוז'וואר) בטרנסילבניה ביוזמת חיים וייסבורג, מנהיג ציוני בן העיר, ויצא לאור לראשונה ב-19 בדצמבר 1918 כשבועון. בשנת 1920 הפך ליומון. עורכו הראשון היה בלה סקיי שהוחלף על ידי ד"ר ארנה מרטון בשנת 1919. בשנת 1927 החל לערוך את העיתון פרנץ ימבור. לאחר סיפוחה מחדש של קלוז' להונגריה, אז בת בריתה של גרמניה הנאצית, בשנת 1940, עמד העיתון בסכנה בשל הקו הציוני שנקט, והשלטונות הורו על סגירתו. ד"ר מרטון עלה לארץ ישראל לאחר מלחמת העולם השנייה ובשנת 1948 החל להופיע העיתון בעריכתו בתל אביב. בדצמבר 1952 נסגר העיתון ליום אחד, עקב עבירת צנזורה.^[1] לאחר מותו של מרטון (ב-1960), ערכה את העיתון הד"ר גיזלה מרטון. כסגן העורך המשיך לשמש העיתונאי דוד שן.

בין הכותבים הידועים בעיתון, בתקופת הופעתו בישראל, היו אלכסנדר זאובר, ישראל קסטנר (שכתב בעיתון עוד בטרנסילבניה, היה כתב ספורט ובהמשך היה כתב מדיני, וחזר לעבוד בישראל כעורך לילה, עד להירצחו), יוסף לפיד, אפרים קישון (אוסף טוריו שפורסמו בעיתון "אוי קלט" יצא לאור בהונגרית בשם Ige-mige, תורגם לעברית בידי אביגדור המאירי וראה אור בספר "העולה היורד לחיינו"^[2]), הסופר אילש קוצר, אוטו רפפורט, דוד דרורי ואשר דיאמנט.

משנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-90 היה העיתון בבעלות "החברה המאוחדת לפרסומים והדפסות" - חברה בשליטת מפלגת העבודה שהוציאה לאור עיתונים בשלל שפות. בהמשך נמכר העיתון לג'ורג' אדרי. בשנות ה-70 היה שיתוף פעולה בינו לבין לוח מעריב, ומודעות לוח מעריב פורסמו במקביל באוי קלט.^[3]

במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 ערך את העיתון (שהפך בינתיים לשבועון) דן עופרי. לאחר מכן התמנתה סילביה ארוש-הידו (Erős-Hajdu Szilvia) כעורכת ראשית. הבעלים והמנכ"ל של העיתון היה ג'ורג' אדרי. ב-2015, עקב ידיעות על סגירתו האפשרית של העיתון, הוא נרכש על ידי קריסטוף שטיינר, אזרח הונגרי ממוצא יהודי ושתי עיתונאיות ישראליות, שרה שלמון, צלמת במקצועה, ואווה ואדס, עיתונאית, שמונתה לעורכת הראשית. תדירות העיתון הפכה לפעם בחודשיים, אך הוא ממשיך לספק תוכן עשיר בשפה ההונגרית. העיתון מופץ באלף עותקים, מאתיים מהם בהונגריה.^[4]