אונס גברים

אונס גברים הוא קיום יחסי מין שלא בהסכמה כשהקורבן הוא גבר. חלק ניכר מקורבנות האונס ואירועי האלימות המינית האחרים הם גברים.למרות הימנעות מעיסוק בטאבו, גברים נאנסים בשכיחות גבוהה יותר מנשים, על פי מחקר של ה-CDC ,גברים נאנסים פי 5 מנשים (1 מתוך 52 נשים ו-1 מתוך 10 גברים).

המחקרחושף כי 7 1%יותר מהגב, אותו לראשונה לפני גיל ,

גברים נאנסים פי 5 מנשים (1 מתוך 52 נשים ו-1 מתוך 10 גברים).5.

^[1]השכיחות גבוהה, אך דווקא משום שהיא לא שכיחה באותה מידה אין אליה מודעות ובמקרים רבים היא בגדר טאבו.

במקרים רבים אין התייחסות בחוק לאונס של גברים (בישראל לדוגמה - אונס מוגדר בצורה ישירה בהתייחס לאיברי מין נשיים בלבד) ואף לא ניתן להעמיד לדין במקרים שהגבר הוא הקורבן.

בשל המורכבות החברתית, קורבנות גברים מנסים להסתיר ולהכחיש את קורבנותם, אלא אם כן יש להם פגיעות פיזיות קשות. בסופו של דבר, הקורבנות הגברים עשויים להיות מעורפלים מאוד בהסבר על פגיעותיהםבעודם פונים לגורמים המעניקים טיפול נפשי.^[2]

רקע עריכה

ככלל, אונס היה ועדיין מקבל יחס כפשע נגד נשים, ואף הוגדר בדרך זו. במקביל, השיח על מעשים אלו הוא במקרים רבים בגדר טאבו. מציאות זו גורמת לגברים רבים שעברו תקיפה או אונס להדחיק ולהסתיר את מה שאירע איתם. כיוון שכמעט ואין שיח בנושא ומודעות לתופעה, קורבנות שעברו אונס עלולים לחשוש שהם היחידים שעברו את החוויה הזו - ומשכך יחששו לשתף ולספר את מה שעבר עליהם. לפיכך, גם במקרים שנגרמו להם פגיעות פיזיות - קרבנות אונס יעדיפו לספק הסבר מעורפל לגבי האופן בו קרו ואף ימנעו רבים לדווח למשטרה. בנוסף, הדעות השונות הרווחות בקרב הציבור על תופעה זו גורמת לכך שהטיפול בקורבנות אלו הן במשטרה והן עובדי ציבור אחרים בתחום נעשית בצורה גרועה ולא מותאמת.

זאת ואף זאת, הקונוטציה בין אונס גברי לבין נטייה מינית מהווה גורם מעכב נוסף שמונע מהקרבנות לבקש עזרה או להתלונן. במקרים בהם הנאנסים הם הומוסקסואלים, הם עלולים לחוש מבוכה בגלל נטייתם המינית ולהאשים באונס את עצמם. לבד מזאת, חוויית האונס עלולה להיתפס אצל הקורבנות כערעור תפיסת הגבריות שלהם. במקרים רבים הקורבנות מלקים את עצמם על כך שלא נלחמו בתוקפיהם.

שכיחות עריכה

המחקר אודות אונס גברים הופיע רק במהלך שנות השמונים של המאה העשרים, והתמקד בעיקר באונס של ילדים-זכרים ובאונס של אסירים בבתי סוהר. למרות התרבות המחקר לגבי אונס גברים, עדיין רוב המחקר בתחום האונס נעשה על מקרים בהם הקורבנות הן נשים.

במחקר שנערך בארצות הברית מטעם המרכז לבקרת מחלות ומניעתן נמצא כי 1.4% מהגברים נאנסו בשלב כלשהו בחייהם. כשהוגדר האונס כחדירה אוראלית או אנאלית, ענו אחד מתוך 71 גברים כי הם היו קורבן לניסיון אונס - בדרך כלל על ידי אדם מוכר. במחקר זה לא נכללו אסירים בבתי סוהר. לעומת זאת, אחד מתוך 21 גברים אמר כי אולץ לחדור או לגוף של מישהו שהכיר, בדרך כלל אישה, או שהיה קורבן לניסיון כזה, או שאולץ להסכים למין אוראלי. במחקרים אחרים נמצא כי 3% מהגברים - נאנסו.

אלימות מינית כנגד גברים, בעיקר סירוס שלהם שימש כלוחמה פסיכולוגית נפוצה במלחמות^[3]. במלחמת חרבות ברזל תועדו מקרים של אונס ופגיעה מינית קשה בגברים בידי מחבלי חמאס.^[4]

מבחינה משפטית עריכה

בישראל, מקורה של עבירת האינוס בחוק המנדטורי, ולפיו היא מוגדרת כבעילת אישה. הגדרה זו חלה גם על בעילה אסורה בהסכמה, המוגדרת בחוק כ"בעילת קטינה" דווקא ולא כ"בעילת קטין". גבר המבצע מין אנאלי בגבר צפוי להעמדה לדין בגין מעשה סדום, וגבר הכופה על גבר מין אוראלי או אישה הכופה על גבר מעשה מיני כלשהו, צפויים להעמדה לדין בגין מעשה מגונה, עברה קלה מאונס או מעשה סדום, שדינה עשר שנות מאסר לכל היותר. מצב חוקי זה נובע מראיית עולם התופסת את אקט יחסי המין ככזה אשר מבוצע בלעדית בידי החודר (גבר) בנחדר (גבר או אשה).

מתוך מטרה לשנות מצב זה בישראל הניחה ח"כ זהבה גלאון הצעת חוק בשם "החוק למניעת כפייה מינית",^[5] לפיה כל סוגי החדירות ייכללו תחת הגדרה אחת לגברים ולנשים.