מעשה סדום

המונח המשפטי בו נוקטים על מנת לתאר מין אנאלי או אוראלי הנעשה בצורה אסורה

מעשה סדום מתייחס בדרך כלל למין אנאלי (אך מדי פעם גם לאוראלי). בין אנשים, או לכל פעילות מינית בין אדם לחיה (בהמות). זה עשוי גם להיות כל פעילות מינית שאינה למטרות רבייה. במקור, המונח סדום, שמקורו בסיפור סדום ועמורה בספר בראשית התייחס להתנהגות בלתי מוסרית קיצונית כמו אונס, אלימות מינית ואכזריות לשמה.

פרנסואה-רולאן אלווין (François-Rolland Elluin) "אנשי סדום מציתים את חרון אפו של אלוהים", 1781.

החל מהמאה ה-5 מעשה סדום התייחסו בעיקר ליחסי מין הומוסקסואליים בין גברים. ותואר והיו רקע להומופוביה קשה, חקיקת חוקים נגד הומואים שכללה רדיפות והוצאות להורג במשך מאות שנים. במדינות רבות בעולם התקיימו גם במהלך המאה ה-20 חוקים נגד "מעשי סדום" שכוונו נגד הומואים, וזאת בצד ראית הומוסקסואליות גם כמחלת נפש וקידום צעדים כמו "טיפולי המרה" בנסיון להפוך את אנשים מקהילת הלטה"ב לסטרייטים. במחצית השניה של המאה החלה ירידה באכיפת חוקים אלה, במדינות מערביות רבות, והם הוחלפו בחוקים המעניקים זכויות ללהט"ב.

מעשי סדום הם מונח המונח המשפטי המשמש גם כיום לתאר מין אנאלי ומין אוראלי.

מקור המונח

עריכה

בתנ"ך

עריכה
  ערך מורחב – סדום

למונח שורשים דתיים יהודיים, נוצריים וטרום-מודרניים. בתנ"ך נכתב שהעיר סדום הוחרבה על ידי האל מאחר שאנשיה היו "רעים וחטאים לה' מאד"[1]. במקרא מתואר מקרה חמור אחד בהקשר זה, ובו התקבצו אנשים לביתו של לוט, דרשו לאנוס את אורחיו - "וַיִּקְרְאוּ אֶל-לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם" ספר בראשית, פרק י"ט, פסוק ה' וסירבו לקבל את בנותיו כתחליף. (במקרא משמשת לפעמים לשון 'ידיעה' לתיאור יחסי מין, כמו -"והאדם ידע את חוה אשתו")

חז"ל, בפרשנותם לסיפור סדום, כתבו שהתנהלותה הכללית של העיר אופיינה בשחיתות מוסרית וחברתית (ראו מיטת סדום, זה נהנה וזה לא חסר - סיבת הפטור)[2].

בימי הביניים

עריכה
  ערך מורחב – הומופוביה

הפעם הראשונה שבה יש עדות לכך שהמונח "מעשה סדום" קשור לקיום יחסי מין בין גברים היו התיקונים של יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית לספר החוקים שלו -הקורפוס יוריס קיוויליס; בנובלה 77 (מתוארכת לשנת 538) ומס' 141 (מתוארכת לשנת 544). יוסטיניאנוס הראשון, שהיה נוצרי הדוק, פרש כי מעשי סדום היו יחסי מין בין גברים, או אף התשוקה להם, וכי "פשעים אלה" מביאים לרעב המוני, לרעידות אדמה ולמגפות.[3] יוסטיניאנוס הקפיד על עונש מוות על ידי עריפת ראשים כעונש על הומוסקסואליות או ניאוף. הנובלות של יוסטיניאנוס בישרו על שינוי בפרדיגמה המשפטית הרומית בכך שהוא הציג מושג לפיו קיימת לא רק ענישה חילונית אלא גם אלוהית על התנהגות הומוסקסואלית.

מזמן זה ואילך הקישור בין העיר סדום התנ"כית לבין יחסי מין הומוסקסואליים (ולפעמים - כל התנהגות מינית שאינה משגל וגינלי) הפך רווח בחברה האירופית - הן הנוצרית והן היהודית.

באירופה של ימי הביניים, הומוסקסואליות נחשבה למעשה סדום והעונש עליה היה מוות. הרדיפות הגיעו לשיא במהלך האינקוויזיציות של ימי הביניים, כאשר כתות הקתרים והוולדסניםהמאה ה-12) הואשמו בזנות ובסדום, לצד האשמות בשטניזם.

בשנת 1307, האשמות בדבר מעשי סדום והומוסקסואליות היו כתבי אישום משמעותיים במהלך משפט האבירים הטמפלרים. התאולוג תומאס אקווינס השפיע רבות על קשר בין גינויים של הומוסקסואליות לרעיון "חוק הטבע" וטען כי "חטאים מיוחדים הם כנגד הטבע, למשל אלה הנוגדים את יחסי הגומלין של גברים ונשים הטבעיים לבעלי חיים".[4]

בעת החדשה

עריכה

ז'אן דיוט וברונו לנואר היו שני האנשים האחרונים שהוצאו להורג בצרפת בגלל מעשה סדום. הם נעצרו והואשמו בעבירת מעשה סדום בפריז ב-1750. אחד משופטי בית המשפט השלום תיאר את ההאשמות נגדם ”[כ]ביצוע פשעים תקינים שאינם מאפשרים לנו לתאר בכתב”. הם נחנקו ונשרפו למוות. חומרת עונשם הייתה לא טיפוסית לתקופה זו בצרפת, שבה הדיכוי של ההומוסקסואליות הלך ופחת. במקרה הנדיר של הוצאה להורג של מישהו שהואשם בגין מעשה סדום, הוא הורשע בעבירות חמורות אחרות, כמו רצח או אונס.[5] באופן אופייני יותר, מעצרים בגין מעשי סדום גרמו למספר ימי מעצר ונזיפה, אולם המקרה של דיוט ולנואר הגיע בתקופה בה הרשויות היו צריכות להשמיע הצהרה דרמטית נגד ההומוסקסואלים ומוצאם מהמעמד הנמוך הפכו אותם למועמדים מתאימים.[6][7] צרפת סיימה את הפללת יחסי מין בין גברים ב-1791[6]

ג'יימס פראט וג'ון סמית' היו שני האנשים האחרונים שנתלו באנגליה בגלל מעשה סדום. הם נעצרו באוגוסט 1835, לאחר שנטען כי הם נצפו מקיימים יחסי מין הומוסקסואליים בחדרו של אדם אחר. בנובמבר אותה שנה הם נתלו מול כלא ניוגייט בלונדון.[8][9][10]

במשפט

עריכה

ישראל

עריכה

בישראל, לפי סעיף 347 לחוק העונשין, מעשה סדום הוא "החדרת איבר מאברי הגוף או חפץ לפי הטבעת של אדם או החדרת איבר מין לפיו של אדם". החוק קובע כי "העושה מעשה סדום באדם באחת הנסיבות המנויות בסעיף 345 לחוק העונשין, בשינויים המחויבים, דינו כדין אונס". לפי אותו סעיף, כאשר הדבר נעשה בקטין מתחת לגיל 16, או תוך ניצול יחסי מרות, הדבר מהווה עבירה פלילית שעונשה בחוק הישראלי בין 3 ל-5 שנים[11]. כאשר הדבר נעשה שלא בהסכמה – העונש, לפי סעיף 345 לחוק העונשין, יכול להגיע ל-20 שנות מאסר, בכפוף לנסיבות האירוע. עד 1988 היו אסורים בישראל מעשי סדום אנאליים גם אם נעשו בהסכמה. תיקון חוק העונשין באותה שנה, ביוזמת שולמית אלוני, שינה את החוק, אולם גם קודם לכן הייתה בתוקף החלטתו משנת 1953 של היועץ המשפטי לממשלה חיים כהן שלא להעמיד לדין על ביצוע מעשי סדום בהסכמה[12].

ארצות הברית

עריכה

בכמה ממדינות ארצות הברית היו נהוגים חוקים האוסרים על מין אנאלי בין בוגרים עד 2003, אז החליט בית המשפט העליון של ארצות הברית, בפסק דין לורנס נגד טקסס, כי האיסור סותר את החוקה, מכיוון שיחסי מין בהסכמה בין בוגרים בפרטיות ביתם הם חלק מההגנה על הפרטיות המוקנה מכוח התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית, ולכן דינם של חוקים אלו להתבטל.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ספר בראשית, פרק י"ג, פסוק י"ג
  2. ^ ראו גם את מאמרו של אדמיאל קוסמן, כשאדם רע קורים אותו סדומי, אבל לא הומו, באתר הארץ, 11 ביוני 2010 הרואה בייחוס חטא אנשי סדום להומוסקסואליות השפעה נוצרית מובהקת.
  3. ^ Justinian I: Novel 77 (538) and Novel 141 (544 CE), Archived 2019-03-31 at the Wayback Machine (Fordham Internet History Sourcebooks Project)
  4. ^ Louis Crompton, Homosexuality and Civilization, Harvard University Press, 2009-07, ISBN 978-0-674-03006-0. (באנגלית)
  5. ^ Sibalis, Michael David (1996). "The Regulation of Male Homosexuality in Revolutionary and Napoleonic France, 1789–1815". In Merrill, Jeffrey; Ragan Jr., Bryant T. (eds.). Homosexuality in Modern France. Oxford University Press. p. 81. ארכיון מ-2020-08-19. נבדק ב-19 באפריל 2020. {{cite book}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 Brossat, Ian (10 בינואר 2014). "Affaire Diot-Lenoir: Briser le Silence 250 Ans Plus Tard". L’Humanité (בצרפתית). ארכיון מ-2015-09-24. נבדק ב-19 באפריל 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ Blanning, T.C.W. (2007). The Pursuit of Glory: Europe, 1648-1815. Penguin. p. 82. ארכיון מ-2020-08-19. נבדק ב-19 באפריל 2020. {{cite book}}: (עזרה)
  8. ^ JOHN SMITH, JAMES PRATT, WILLIAM BONILL., נבדק ב-2019-04-30
  9. ^ "Execution". The Morning Post. No. 20273. London. 28 בנובמבר 1835. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ Cook et al (2007), p. 109.
  11. ^ : דנה שביט & אילנה קנטור, מעשה סדום - עבירת מין באתר דין – עורכי דין ומידע משפטי בישראל. ‏19/11/2009
  12. ^ יובל יונאי ודורי ספיבק "בין שתיקה לגינוי: הבניית הזהות של ההומואים בשיח המשפטי בישראל 1948-1988". סוציולוגיה ישראלית מס' 2 (1999) 257-293)