אוסטן סיינט בארב הריסון

אדריכל בריטי

אוסטן סיינט בארב הריסוןאנגלית: Austen St. Barbe Harrison‏, 23 בספטמבר 189111 בפברואר 1976) היה אדריכל ומתכנן ערים בריטי. הריסון שימש כאדריכל ראשי של מחלקת העבודות הציבוריות בשלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל בשנים 1922-1937, ועומד מאחורי תכנונם של כמה ממבני הציבור הבולטים שנבנו בירושלים ובערים אחרות באותה עת. כן תכנן מכלולים של מבני ציבור מוכרים בקפריסין, באנגליה ובגאנה.

אוסטן סיינט בארב הריסון
Austen Harrison
לידה 1891
קנט, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 בפברואר 1976 (בגיל 85 בערך)
אתונה, יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
יצירות ידועות מוזיאון רוקפלר, ארמון הנציב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

הריסון נולד בקנט שבאנגליה למשפחה מהמעמד הבינוני-גבוה. בגיל 12 נשלח ללמוד בפנימייה יוקרתית (Public School). עם סיום לימודיו ב-1909 שלחו אותו הוריו לקנדה ללימודי הנדסה ימית, אך שם התוודע לתחום האדריכלות ונרשם ללימודי אדריכלות באוניברסיטת מק'גיל במונטריאול. ב-1913 חזר לאנגליה להמשך לימודי אדריכלות בלונדון. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייס לצבא הבריטי והשתתף במלחמה, בה חווה את זוועת מלחמת החפירות בקרב פשנדל, שבעקבותיו גיבש תפיסה פציפיסטית. בתום המלחמה עזב את הצבא וחזר להמשך לימודי תכנון עירוני בקולג' האוניברסיטאי של לונדון.

ב-1919 קיבל מינוי בשירות ממשלת יוון בבנייה ובשיקום של מבנים במקדוניה היוונית. את שהותו ביוון ניצל ללימודי אדריכלות ביזנטית ואסלאמית, וקיבל השראה מסיורים שערך באיסטנבול וברומא והתרשמות מהסגנונות האדריכליים ההיסטוריים שבהם. ב-1921, עם החמרת המצב הביטחוני ביוון, בוטל מינויו של הריסון והוא חזר ללונדון והצטרף למשרד אדריכלים. משם יצא לעבודה בהודו לתקופה קצרה בת חודשיים. ב-1922 עבר לארץ ישראל בשירות ממשלת המנדט, שם קיבל מינוי כאדריכל ראשי של מחלקת העבודות הציבוריות.

במסגרת עבודתו במע"צ תכנן בנייני ממשל, מוסדות חינוך ותרבות, בתי דואר ותחנות משטרה ברחבי הארץ. בין היתר תכנן את מוזיאון רוקפלר לארכאולוגיה של ארץ ישראל, ארמון הנציב - משכנו ומשרדיו של הנציב העליון, בניין הדואר המרכזי ובית המדפיס הממשלתי בירושלים, בית המשפט בחיפה, בית הדואר המרכזי ביפו ובית הספר החקלאי כדורי בגליל התחתון. הריסון הושפע רבות מן הסגנון הבינלאומי שרווח באדריכלות תקופתו ושלט בעקרונות סגנון זה, אך כמי שנשבה בקסם המזרח שאף לשלב בבנייניו הירושלמיים והארצישראליים אלמנטים אדריכליים בהשפעות ביזנטיות, אסלאמיות, ממלוכיות ואחרות, שבעיניו הלמו יותר את סגנונן וצביונן של העיר והארץ. הריסון היה נציג מובהק של האסכולה ה"רגיונליסטית" באדריכלות הקולוניאלית, הגורסת שעל בניין להתחשב בסביבתו, לעשות שימוש מושכל בחומרי בניין מקומיים, ולהימנע מהפניית עורף למסורות מקומיות. סגנונו האקלקטי של הריסון הוגדר על ידי חוקרי אמנות כ"מודרניזם מזרח-תיכוני", גישה היוצרת בנייה קולוניאלית ייצוגית משילוב מסורות בנייה מקומיות עם יסודות מודרניסטיים.

הריסון התגורר בירושלים במשך 15 שנות שירותו בארץ ישראל, בבית ערבי קלאסי בשכונת אבו תור, שם ארח בשנת 1923 את אלברט איינשטיין בעת ביקורו היחיד בארץ ישראל. מירושלים נהג הריסון לנסוע לארצות הסביבה ולתור אותן כדי לקבל השראה מן הסגנונות האדריכליים הרווחים במזרח אגן הים התיכון.

ב-1931 התבקש הריסון בידי רונלד סטורס, באותה עת מושל קפריסין מטעם השלטון הבריטי (וקודם לכן מושל ירושלים) לתכנן מחדש את בית המושל בניקוסיה לאחר שזה נשרף לחלוטין במהומות אלימות שפשטו בעיר. סטורס, שבעת כהונתו בירושלים הטביע בצורה ניכרת את חותמו על תכנונה של העיר והכיר היטב את עבודתו של הריסון בתכנון מוזיאון רוקפלר וארמון הנציב, ביקש ממנו להכין תוכנית גרנדיוזית למבנה מונומנטלי ומרשים שידגיש את עוצמתו של השלטון הבריטי. אבן הפינה נורתה רשמית ב-1932, עוד לפני שנחפרו יסודות המבנה, וזמן קצר לאחר מכן סיים סטורס את תפקידו בקפריסין ועבר לרודזיה. מחליפו בתפקיד לא חלק עמו את החזון בדבר בית המושל המונומנטלי, והזמין אדריכל אחר להכין תוכנית צנועה וזולה יותר. תוכניתו של הריסון נגנזה, ומבנה בית המושל של קפריסין בניקוסיה הוקם על פי התוכנית החדשה[1].

ב-1937 התפטר הריסון ממשרתו בשירות ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל, במחאה על מדיניותה שלטעמו העדיפה את היישוב היהודי על פני אוכלוסיית הארץ הערבית. הוא חזר לאנגליה, שם התמודד מול 7 אדריכלים אחרים על תכנונו של קולג' נאפילד באוניברסיטת אוקספורד. ב-1938 זכה במינוי, וב-1939 הגיש תוכנית אדריכלית להקמת הקולג', שהתבססה על אלמנטים אוריינטליים וים-תיכוניים, בדומה לבנייני הממשל שתכנן הריסון בארץ ישראל. תוכנית זו נפסלה על הסף בידי תורם הקולג', תעשיין הרכב לורד נאפילד, שלטעמו לא הייתה "אנגלית" דיה ולא הלמה את רוחה של אוקספורד. הריסון נדרש להגיש תוכנית נוספת, בסגנון אנגלי יותר, ותוכנית זו אומצה בשינויים קלים ועל פיה הוקמו מבני הקולג'. קולג' נאפילד הוא, ככל הנראה, היצירה האדריכלית היחידה של הריסון בתחומי אנגליה.

בשנות ה-40 נבחר בידי השלטון הקולוניאלי הבריטי לתכנן את הקולג' האוניברסיטאי של חוף הזהב (כיום אוניברסיטת גאנה) במושבה הבריטית חוף הזהב (לימים רפובליקת גאנה). הוא גם עבד במשך שנים אחדות במצרים ובקפריסין, וב-1945 הכין דו"ח מפורט על תכנונה של העיר ולטה שבמלטה. ב-1950 השתקע בקפריסין, ולאחר מכן עבר ליוון שם חי עם משפחתו היוונית המאומצת עד יום מותו ב-1976.

חיים אישיים

עריכה

הריסון מעולם לא נישא, ולא הביא ילדים לעולם. במהלך אחד מסיוריו בשנות ה-30 הכיר בקהיר, מצרים את דימיטרי פאפאדימוס, צעיר ממוצא יווני שהתייתם מהוריו בילדותו, ואותו אימץ באופן לא-רשמי כבן. עם פאפאדימוס, אשתו ובנו התגורר הריסון באתונה בערוב ימיו, ובבית המשפחה נפטר.

לאחר מותו תרמה משפחת פאפאדימוס את ארכיונו המקצועי של הריסון לרשות העתיקות של מדינת ישראל, וכתביו ורישומיו נמצאים כיום בארכיון רשות העתיקות במוזיאון רוקפלר.

מבנים שתכנן

עריכה

ביבליוגרפיה

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה