אורידיקה (תבאי)

אֶוּרִידִיקֶה
תפקיד	מלכת תבאי
תרבות	יוון העתיקה
מקום מגורים	תבאי
בן או בת זוג	קריאון
צאצאים	היימון, מנואסאוס, ליקומדס, מגארה, פירה

ערך זה עוסק באשתו של קריאון, מלכת תבאי. אם התכוונתם לאולוניאדה, אשתו של אורפאוס, ראו אורידיקה.

במיתולוגיה היוונית, אֶוּרִידִיקֶה (ביוונית עתיקה: Εὐρυδίκη, "צדק רחב", שמקורה ב-ευρυς, אוריס, "רחב" ו-δικη, דיקה, "צדק") הנקראת לפעמים הניוכה^[1], הייתה אשתו של קריאון, מלך תבאי.

משפחה עריכה

אורידיקה הייתה כנראה אם חמשת ילדיו של קריאון: מנואסאוס (מגראוס), ליקומדס, היימון, מגארה ופירה.

מיתולוגיה עריכה

החשבון של סופוקלס עריכה

היא מופיעה לזמן קצר באנטיגונה של סופוקלס (כ"אם אבלה ארכיטיפית, עצובה" וכמקבילה מבוגרת לאנטיגונה^[2]), כדי להתאבד לאחר שנודע לה, משליח, שבנה היימון וארוסתו, אנטיגונה, מתו שניהם בהתאבדות. היא דוחפת חרב לתוך הכבד שלה ומקללת את קריאון על מות שני בניה: היימון ומגאראוס. היימון התאבד בגלל שאביו קריאון נעל את אנטיגונה, לה היה מאורס, בקבר כדי שבסופו של דבר תגווע^[3].

החשבון של סטאטיוס עריכה

הרואה טירסיאס חזה שאם בן קריאון יזרוק עצמו מרצונו מהחומה, העיר תינצל. מנואסאוס החליט להקריב את עצמו וקפץ מהקיר. כשגופתו נישאה על הכתפיים על ידי כמה אנשים, אורידיקה פורצת דרך העיר ביללה של:

האם אז כדי לכפר ולהקדיש את חייך למען תבאי האכזרית הזנתי אותך, ילד מפורסם, כאילו הייתי איזו אם חסרת ערך? איזה פשע עשיתי אז, איזה האלים כל כך שנאו אותי? אף צאצא גילוי עריות לא ילדתי בקיום יחסי מין לא טבעי, ולא נתתי צאצא לא מקודש לבן שלי. מה זה משנה? ליוקסטה יש את בניה, ורואה אותם מנהיגים ומלכים: אך עלינו לפצות אכזריות על המלחמה, כדי שהאחים, בני אדיפוס, יחליפו את עטיפותיהם - האם זה מוצא חן בעיניך, מחבר המכה? אבל למה אני מתלונן על אנשים ואלים? אתה, מנואסאוס האכזר, לפני כולם מיהרת להרוג את אמך האומללה! מאיפה באה אהבת המוות הזו? איזה טירוף ארור תפס את דעתך? מה הרותי, איזה ילד שגוי ילדתי, שונה כל כך ממני? אכן, זה הנחש של מרס ארס, והאדמה שהתפתחה רעננה עם האבות החמושים שלנו - מכאן מגיעה אותה גבורה נואשת, אותה אהבת מלחמה משתלטת: כלום לא בא מאמו. הנה! מרצונך ותענוגך הרוג, כן, אפילו בניגוד לרצון הגורל, אתה כופה כניסה לגוונים הקודרים. פחדתי מהדנאים ומפירי קפנאוס: 'זאת היד הזאת, ידך הזו הייתי צריך לפחד, והחרב שנתתי לך פעם אחת בטיפשותי. ראה איך הקרחת קבורה במלואה בגרונו! אף אחד מהדנאים לא היה יכול לעשות דחף עמוק יותר״. כך אורידיקה ממשיכה להתלונן ולהתלונן.

— סטאטיוס, תבאידה, 10.783-814

בסופו של דבר, היא הובלה בידיים ידידותיות אל הארמון. אולם הקינה החמירה, אז חבריה ומשרתיה נאלצו לנעול את אורידיקה בחדרה. שם, היא חרשה את פניה בציפורניה, משכה את שערה מראשה והמשיכה להתאבל במשך חודשים. בסופו של דבר היא איבדה את קולה, כבר לא הסתכלה אל האור, לא הקשיבה לתחנונים ואיבדה את דעתה.