אזוביון שעיר
אֲזוֹבְיוֹן שָׂעִיר (שם מדעי: Lavandula pubescens Decne) הוא בן שיח מדברי בסוג אזוביון ממשפחת השפתניים. גבעוליו רְבוּעִים וזקופים, גובהו עד 100 ס"מ, עליו שעירים, גזורים ומנוצים פעמיים. תפרחתו צפופה ובקצה הגבעול, אורך הפרחים כס"מ אחד. הפרחים בצבע סגול חיוור. העלים והפרחים מפיצים ריח מיוחד וחריף, המזכיר את ריח הזעתר. ניתן להכין מן העלין חליטת צמחים טעימה[1].
 אזוביון שעיר
| |
|---|---|
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | צינוראים |
| משפחה: | שפתניים |
| סוג: | אזוביון |
| מין: | אזוביון שעיר |
| שם מדעי | |
 Lavandula pubescens DecneDecaisne, 1834 | |
מין נוסף של אזוביון שגדל באזורים חופפים כמעט אזורים שגדל בהם אזוביון שעיר הוא אזוביון מדברי שעליו קירחים ודרושה לו לחות פחותה יותר. ולכן, מוצאים אותו גדל במדבר בסדקי סלעים ובוואדיות חמות לאורך הערבה ובייחוד בסביבות מדבר יהודה ועד ואדי קלט[2].
הפריחה מנובמבר ועד יוני[3]. אם כי, למין זה בדומה לאזוביון מדברי גמישות רבה באורך עונת הפריחה.
מאפיינים עריכה
אֲזוֹבְיוֹן שָׂעִיר הוא בן שיח ריחני, מעוצה בבסיסו ומסתעף מבסיסו, בעל גבעולים רבים וזקופים, וגובהו בין 40 עד 100 ס"מ.
הגבעולים רְבוּעִים וירוקים, נגדיים וזקופים, נושאים עלים לאורך רוב אורכם[1].
דמויי ביצה מוארכת, מחולקים (גזורים-מנוצים)
העלים נגדיים, קירחים, דמוי ביצה רחבה, מחולקים (מנוצים) פעמיים לאונות מוארכות ומחודדות למדי, שרוחבן כ-1 עד 2 ס"מ (בשונה מאזוביון המדברי שעליו קירחים ומנוצים פעם אחת, ובשונה מאזוביון דגול[4]. בעת מילולם של עלים צעירים הם מדיפים ריח טיפוסי וחריף.
התפרחות דמויות שיבולת, צפופות, קצרות, דורי התפרחת מקורבות מאוד זו לזו[5]. התפרחות ממוקמות לאורך החלק העליון של הגבעולים בודדות או מקובצות על גבעול מסתעף. החפים המלווים את התפרחות קצרים ואורכם מגיע כמעט לאורך הגביע. הפרחים ערוכים בזוגות נגדיים וסדורים שתי וערב - זוגות הפרחים העוקבים ממוקמים בזווית ישרה זה לזה.
הפרחים קטנטנים, אורכם כ-8 עד 10 מ"מ (גונם לרוב בהיר יותר מזה של אזוביון מדברי).
הגביע דמוי צינור קצר וירקרק, בעל 13 עד 15 עורקים ודו-שפתני עם 5 אונות קצרות. האונה העליונה מורחבת לפעמים.
הכותרת דו-שפתנית, מאוחת עלים, שתי השפתיים ברורות למדי, שתיהן נראות יפה מבחוץ. צינור הכותרת ארוך ובולט במידה רבה מן הגביע, והוא דמוי צינור ארוך מאוד כפוף בקצהו ונפתח בקצהו ל-5 אונות. השפה העליונה בת 2 אונות. השפה התחתונה בת 3 אונות. השפה העליונה של הכותרת שטוחה פחות או יותר או קמורה מבפנים, בדרך כלל קצרה מהשפה התחתונה.
האבקנים שמספרם 4, מפורדים ומעורים בצינור הכותרת וחבויים בו[5]. הזוג הקדמי ארוך מהאחורי.
השחלה עילית, בת 2 עלי שחלה, שמתחלקים בשלב מוקדם על ידי מחיצה מדומה ל-4 מגורות בעלות ביצית אחת, עמוד עלי 1 ו-2 צלקות.
הפרי מסוג מַפְרֶדֶת (schizocarp) שעשוי 4 פרודות (זרעים, אגוזיות יבשות) ועטופות בגביע משתייר.
הזרעים חלקים ומבריקים, בעלי עובר ישר.
הפריחה מנובמבר ועד יוני. אם כי, למין זה גמישות רבה באורך הפריחה. בשנים יבשות לא יפרח כלל, בשנים גשומות במקומות יבשים יחסית הפריחה תהיה אביבית וקצרה ובמקומות לחים יותר (שקעים וצידי דרכים) הפריחה תימשך עד הקיץ[1].
בית גידול ותפוצה עריכה
התפוצה של אזוביון שעיר משתרעת באזורים הסהרו-ערבי והסודני, דהיינו במדבריות ערב ובמזרח-אפריקה. הוא גדל במקומות אבניים וסדקי סלעים שבערוצי נחלים, במדרונות ובוואדיות במדבר הקיצוני במיוחד באזורים חמים שבנאות מדבר. הוא פזור עד מצוי לאורך חופי ים המלח (בקעת ים המלח), נדיר דרומה לאורך כל הערבה, בנגב הדרומי ובדרום סיני. אזוביון שעיר בונה חברות ערוצים והוא רגיש יותר ליובש ופחות שכיח כצמח שולט בחברות אלו בשונה מאזוביון מדברי ששולט בערוצים של סלעים מגמתיים בסביבות אילת ובסיני[6].
קישורים חיצוניים עריכה
- אזוביון שעיר, באתר NCBI (באנגלית)
- אזוביון שעיר, באתר צמח השדה
- אזוביון שעיר, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- אזוביון שעיר, באתר Tropicos (באנגלית)
- אזוביון שעיר, באתר GBIF (באנגלית)
- אזוביון שעיר, באתר The Plant List (באנגלית)
- אזוביון שעיר, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 אורי פרגמן-ספיר, פרחי עין גדי וחוף ים המלח, ירושלים: העמותה לעידוד וקידום שמירת הטבע במזרח התיכון, 2008, עמ' 13-14
- ^ אבי שמידע, מדריך פרחי הבר בישראל, צמחיית המדבר כרך ב, כרך ב, ירושלים: בית הוצאה כתר, 1988, עמ' 237
- ^ אזוביון שעיר, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 558
- ^ 1 2 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 381
- ^ מיכה לבנה ודוד הלר (ע), החי והצומח של ארץ-ישראל : אנציקלופדיה שימושית מאויירת, כרך כרך 11 – צמחים בעלי פרחים ב', רעננה: ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור, 1986