זעתר

תערובת תבלינים שמוצאה במזרח התיכון

זַעֲתַרערבית: زَعْتَر) הוא תערובת תבלינים שמוצאה במזרח התיכון.

זעתר
ZaatarbyGassan.jpg
מאכלים
סוג עשבי תיבול, תערובת תבלינים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אזוב מצוי המשמש לייצור הזעתר

עיקרה של התערובת מורכב בדרך כלל מאזוב מצוי (Origanum syriacum), המכונה לעיתים בשם "זעתר". בנוסף מצויים בזעתר, בריכוז נמוך יותר, קורנית מקורקפת (Thymus capitatus), בת קורנית פשוטה (Thymus vulgaris), צתרנית משובלת (Thymbra spicata) או צתרה ורודה (Satureja thymbra). בנוסף, מכיל הזעתר אוג הבורסקאים ("סומאק") (והוא מקורו של הטעם החמצמץ שמורגש בזעתר), פירות אלה ארצישראלית ("בוטום") וזרעי שומשום קלויים. לעיתים מוסיפים לתערובת גם קצח, מלח, וזרעי שומר. אך יש חנויות תבלינים שמציעות למכירה זעתר טהור טחון.[דרוש מקור]

בזעתר משתמשים לתיבול חומוס, לבנה, סלט ירקות ולזרייה על פיתה, יחד עם שמן זית.

בתימן ובין חלק מיוצאי תימן בארץ, משתמשים בצמח הקורנית ליצירת תבלין פופולרי (בתוספת זחוג ומלח) בין היתר לתיבול תבשיל הזום. ונקרא בפיהם צ'עתר (בהגיה ישראלית-סעתר) שתי הצורות: (זעתר וצ'עתר) נזכרו בכתבי הראשונים ובזיהוי האזוב כתב הרמב"ם זעתר. ורבינו עובדיה מברטנורא כתב צ'עתר. וכנראה לא הבדילו בין הקורנית לאיזוב המצוי.

התערובת פופולרית בסוריה, בלבנון, בישראל, בירדן, וכן במסגרת המטבח הערבי ובמטבחים שונים בארצות צפון אפריקה.

בלבנון נפוצה אמונה לפיה התבלין מפתח ומשפר את החשיבה ומחזק את הגוף. מסיבה זו נהוג לתת לילדים זעתר לפני צאתם לבית הספר.

ברפואה העממית זעתר מסייע בטיפול בדלקות גרון, הצטננויות, נפיחות במעיים וכאבי בטן[1]. הרמב"ם החשיב את הזעתר כבעל סגולות ריפוי רבות: חיטוי וחיסון הגוף, הקלה על כאבי ראש, חיזוק הזיכרון וכוח הגברא[דרוש מקור].

גלריית תמונותעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ רותי קינן, שדות זעתר לנצח, באתר ynet, 6 במאי 2003