אזור מוגן-טילים

אזור מוגן-טילים או אזור מוכה-טילים ובראשי תיבות אמ"ט, הוא אזור המצוי בטווח הירוט של כוחות נ"מ המצוידים בטילי קרקע-אוויר. באמ"ט לא נכללים בדרך כלל אזורי הכיסוי של טילי טילי כתף נישאים וקצרי טווח דוגמת סטינגר או SA-7.

האזורים מוגני הטילים מסומנים בדרך כלל על גבי מפות כמעגלים סביב אתרי הקבע של טק"א כאשר רדיוס המעגל הוא טווח הטיל. צרוף השטחים הכלואים במעגלים הוא האזור המוגן טילים כאשר בחלקים מסוימים עשוי להיות כיסוי של יותר מסוללת טילים אחת ושבהם רמת האיום על כלי טיס גבוהה יותר. ביטוי מדויק יותר של אזורים מוגני טילים הוא תלת־ממדי מאחר שמעטפת הירוט של טק"א היא שילוב בין מרחק המטרה מהמשגר וגובה היחסי, האזורים מוגני טילים מהווים למעשה חלל במרחב שצורתו דמוית כיפה מעל כל בסיס טילים. בראש הכיפה בדרך כלל מגרעת בשל יכולת פגיעה מוגבלת במטרה המצויה בזווית קרובה לישרה. מפת האמ"ט שימושית בעת תכנון נתיבי טיסות בגיחות מבצעיות לשטח מדינת אויב או בסיורים בקרבת גבולות המדינה.

מאחר שסוללות טילי הקרקע אוויר הם מכלולים מורכבים שבהם במערכות אלקטרוניות רגישות, מכ"מי גילוי, משגרים, טילים ומערך טכני ולוגיסטי תומך, הם ממוקמים בדרך כלל בבסיסי קבע. בבסיס הקבע מבנים קשיחים ומחפורות להגנה על חלקי המערכות, תותחי נ"מ כנגד תקיפת מטוסים מנמיכי טוס וכן מערך תמיכה שוטפת בצרכים הטכניים המיוחדים הדרושים לתחזוקתה המורכבת. לכן בעיתות שגרה האזורים מוגני הטילים בדרך כלל קבועים וידועים. אולם בעיתות מתיחות ובמלחמה נוקטים הצדדים אסטרטגיה של "דילוגים" של סוללות הטילים ובכך משנים את האזורים המוגנים במטרה להקשות על האויב בניתוח האזורים המוגנים. בנוסף, מערכות נ"מ חדשות, נבנות לרוב עם יכולת תנועה זריזה כדי להפוך את הדילוגים למהירים (טווח של שעות) ולהפחית את הצורך בבנייה של אתרי קבע מסיביים לאכלוס סוללות המיירטים.

אמצעי זהירות בעת טיסה באמ"ט

גיחות חודרות אמ"ט מחייבות נקיטת אמצעי זהירות ובהם:

טיסה בגובה נמוך מעל פני הים או בין ואדיות על מנת להסתתר מגילוי על ידי מכ"מי האויב.
טיסה בגובה רב (הייתה פעילה בעיקר במלחמה הקרה בטיסות צילום וריגול) שמיועדת לחמוק מטילים שאמורים ליירט מטרות בגובה בינוני.
הפעלת אמצעי ל"א לשיבוש שידורי מכ"מי וממסר של סוללות הטילים.
שימוש באמצעי הטעיה פיזיים כגון מוץ. חלק מהאמצעים משוחררים באופן אוטומטי.
איתור שיגורים ומעופי טילים במבט על ידי טייסי המבנה ואזהרות הדדיות לקראת ביצוע תמרון התחמקות מטיל (שיגור יוצר ענן אבק וכן שובל עשן ממנוע הטיל)
תכנון נתיב משיק אמ"ט או שעומק החדירה מאפשר יציאה מהאמ"ט עם זיהוי שיגור (מעוף הטיל נמשך בדרך כלל עד עשרות שניות שמאפשר שינוי נתיב)
ליווי של מטוסים שמשמשים לתצפית ואזהרה מפני שיגור טילים. ליווי מתבצע בעיקר בגיחות צילום כאשר המטוסים המצלמים אינם מסוגלים לבצע תצפית יעילה וטסים בנתיב ישר ובגובה פגיע.

התמודדות חיל האוויר הישראלי עם אזורים מוגני-טילים

מלחמת ששת הימים הייתה העימות הראשון שבו נאלץ חיל האוויר להתמודד עם איום טילי קרקע אוויר. מדינת העימות היחידה שהצטיידה בטק"א הייתה מצרים אשר פרשה סוללות SA-2 בדלילות בסיני ובקרבת אתרים אסטרטגיים בעומק מצרים. בשל המודיעין המועט אודות המערכת ובשל דלילותם העדיף חיל האוויר לבצע את פעילותו המבצעית תוך עקיפת אזורים אלה.

במלחמת ההתשה הופעל חיל האוויר באינטנסיביות באזור תעלת סואץ וכן בתקיפות בעומק מצרים. במהלך המלחמה הלך והתעבה מערך הטק"א המצרי. והחל מראשית 1970 נוספו למערך המצרי סוללות רבות של טילים חדשים מדגם SA-3 שהופעלו על ידי צוותים סובייטיים. בהדרגה הפכה החזית לאזור רציף מוגן טילים שבו התקשו מטוסי חיל האוויר לפעול בחופשיות. נעשו ניסיונות להתמודד עם איום הטילים באמצעות פיתוח תמרוני התחמקות שתירגלו הטייסים וכן נעשה שימוש בלוחמה אלקטרונית באמצעות התקנים אמריקאיים שהותקנו באופן חיצוני על המטוסים. למרות המאמץ הישראלי הופלו מספר מטוסים ישראלים שפעלו באזורים אלה בעיקר לקראת סוף המלחמה. לנוכח הקושי בהתמודדות עם המערך הצפוף התגבשה בחיל האוויר תורת לחימה שלפיה במלחמה כוללת יפעל חיל האוויר להשמדת מערך הטילים תוך שימוש בטכניקות הפצצה ייחודיות שישולב בהם ל"א ורק לאחר מכן יתפנה לסיוע לכוחות הקרקע.

במלחמת יום הכיפורים נאלץ חיל האוויר לפעול בשני אזורים נרחבים מוגני טילים בצפיפות, האחד בחזית המצרית לכל אורך ומשני צידי תעלת סואץ והשני בחזית הסורית ברמת הגולן גם מעל לשטח ישראלי. בשל הקרבות הבלימה הקרקעיים הקשים שניהל צה"ל בשתי החזיתות נדרש חיל האוויר לסייע בדחיפות לכוחות הקרקע בתוך אמ"ט ומבלי שיכול היה להוציא אל הפועל את תורת הלחימה שגיבש להשמדת סוללות הטילים תחילה. הטלת חיל האוויר לסיוע בתוך אמ"ט עלה לחיל האוויר באבדות כבדות בטייסים ומטוסים. ניסיון מאוחר יותר לתקיפת סוללות הטילים בסוריה נכשל בשל העדר מודיעין עדכני באשר למיקום סוללות הטילים הניידות ולאמ"ט.

במלחמת לבנון הראשונה, ערך חיל האוויר הישראלי מבצע ערצב-19 לחיסול סוללות הנ"מ הסוריות בבקעת הלבנון. מבצע זה צלח בעיקר בשל הפקת הלקחים מההתמודדות עם האמ"טים במלחמת יום הכיפורים. דבר נוסף שתרם לניצחונו של חיל האוויר הייתה העובדה שהסורים השתמשו באותם דגמי טילי הנ"מ שהיו בשימושו גם במלחמת יום הכיפורים ואשר היו מוכרים לחיל האוויר שהספיק לגבש עבורם תרגולות יעילות להשמדה.

ראו גם

לקריאה נוספת

שמואל גורדון, 30 שעות באוקטובר, ספרית מעריב, 2008.
אליעזר כהן וצבי לביא, השמים אינם הגבול, ספרית מעריב, 1990.