אִיבַּאדִיָּהערבית: الإباضية) היא הפלג השלישי בגודלו בדת האסלאם כיום, אחרי הסונה ואחרי השיעה.

איבאדיה
الاباضية
שורשים, סיווג והנהגה
דת אסלאם
זרם אסלאם עריכת הנתון בוויקינתונים
התפלג מ הח'וארג'
תאריך ייסוד המאה ה־7 עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסד Jābir ibn Zayd עריכת הנתון בוויקינתונים
ארגונים ופעילות
העולם המוסלמי; תפוצת האיבאדיה מסומנת בסגול
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רוב ההיסטוריונים של האסלאם מחשיבים את פלג האיבאדיה לאחד הפלגים שיצאו מפלג הח'וארג', אשר חרג מן השיעים והתנגד הן לשלטון הסוני והן לשלטון השיעי. לעומת זאת, איבאדים מודרנים מסוימים דוחים את השימוש במונח חוארג' כדי לתאר את הפלג שלהם, זאת בשל קונוטציות שליליות מודרניות של המונח הזה עם קבוצות קיצוניות בעיקר בקרב הסונים והשיעים.

האיבאדים הקימו לעצמם מדינות עצמאיות בדרום חצי האי ערב ובצפון אפריקה.

המדינה האיבאדית היחידה כיום היא עומאן, הנחשבת לגורם מפשר ומתווך בפוליטיקה של העולם המוסלמי, כביכול בשל היותה "נטרלית" מבחינת דתית-אסלאמית (לכאורה איננה סונית ואיננה שיעית).

התפתחות הדת עריכה

במחצית המאה השביעית היו האיבאדים חלק מן הסיעה (בערבית: שיעה) האסלאמית אשר התלכדה סביב הח'ליף עלי בן אבי טאלב במלחמתו נגד מועאויה בן אבי סופיאן, מנהיג בית אומיה שבתקופה מאוחרת יותר הפך לסמל פוליטי עבור הסונים. היחסים בין האיבאדים ובין הח'ליפה עלי הידרדרו, כאשר עלי בן אבי טאלב הסכים להפסקת אש בינו לבין מועאויה ולניהול משא ומתן כדי שניתן יהיה להגיע להסדר פוליטי בין שני הצדדים. בראיית האיבאדים, הפסקת האש וניהול המשא ומתן עם מועאויה פגעו בלגיטימציה הדתית שממנה נהנה עלי, משום שצעדים אלו היוו למעשה הכרה פוליטית ראשונה בשלטון מועאויה. כמו כן, האיבאדים ראו כי מועאויה ניצל את תקופת הפסקת האש על מנת לחזק את צבאו ולתקוף מחדש את האזורים שהיו בחזקת עלי. כאשר סירב עלי לקבל את דרישות האיבאדים בעניין הפסקת האש וניהול המשא ומתן עם בית אומיה, הם פרשו מסיעתו. לכן הם נקראו במקורות השיעיים והסוניים בשם הח'וארג' (الخوارج – "הפורשים"). בעקבות הפרישה, הגדיר אותם עלי בן אבי טאלב כמורדים, ובכך נתן לגיטימציה פוליטית ודתית למלחמות הרבות והרדיפות אשר ניהל נגדם. בעקבות הרדיפות, התנקש אחד מבני הדת בחייו של עלי כאשר יצא ממסגד, ובכך הפכו בני הדת למוקד שנאה, הן בקרב השיעים והן בקרב הסונים (המכירים בעלי כאחד מהח'ליפים ישרי הדרך).

אמונתם הפוליטית עריכה

האיבאדים סירבו להכיר בשלטונו של עלי בן אבי טאלב המזוהה עם השיעים והגדירו אותו בספריהם הדתיים כאדם כופר שלא שפט בהתאם לקוראן. מעבר לכך, הם גם אינם מכירים בשלטונו של עות'מאן בן עפאן, המזוהה עם הסונים, שנתפש בעיניהם כאדם מושחת שפעל לטובת האינטרסים של בית אומיה. הם מאמינים שהח'ליפה המוסלמי אינו חייב להיות משבט קורייש, שבטו של הנביא מוחמד, כמו שדגלו הסונים, או אחד מצאצאי הנביא ("אהל אל-בית"), כפי שדגלו השיעים. בראייתם, השליט יכול להיות כל אדם שאינו מקיים את התנאים האלה, אפילו עבד, ובלבד שהוא אדוק באמונתו באללה ומקיים את חוקי ההלכה האסלאמית (שריעה) במלואם. בכך הייתה הדת לראשונה אשר נתנה לגיטימציה דתית לשליטים שלא מילאו את התנאים של הסונים ושל השיעים לח'ליפות. עמדותיהם הפוליטיות גרמו להם לסבול רבות תחת השלטון הסוני וגם תחת השלטון השיעי, ולכן בני הדת הקפידו לחיות באזורים נידחים בצפון אפריקה ובדרום חצי האי ערב ולהקים לעצמם מדינות פוליטיות עצמאיות.

אמונתם הדתית עריכה

מבחינה תאולוגית, האיבאדים דומים לזרם מועתזילה, והם אימצו את רוב עמדות הזרם בנוגע למהות האלוהים ובכל הקשור לעולם הבא, תוך פירוש סוגיות אלו באופן רציונלי וחריגה מן הטקסטים הדתיים של הסונים ושל השיעים. כמו כן, הם מאמינים שהקוראן נברא ואינו נצחי כמו האל, אלא תוצר חומרי שנוצר בתקופה מסוימת על ידי האל. זאת בניגוד לתפישת הסונים והשיעים הרואים את הקוראן כדברי אלוהים חיים, שאינם מוגבלים בזמן ובמקום.

בניגוד לתפישתם הרציונלית למהות האלוהית ולקוראן, אימצו האיבאדים עמדה נוקשה כלפי המוסלמים אשר לא יישמו את השריעה. בעוד שהסונים והשיעים רואים במוסלמים אלו כחלק מהקהילה המוסלמית, האיבאדים מאמינים כי מוסלמים אלו הם כופרים, כל עוד אינם מיישמים אותה. להגדרתם, מוסלמי הוא אדם המיישם את השריעה.

האיבאדים בעת החדשה עריכה

המדינה האיבאדית היחידה בעולם היא עומאן. האיבאדים נפוצים היום במדינות לוב (הרי נפוסה (אנ')), תוניסיה (האי ג'רבה) ואלג'יריה (עמק מזאב) שבצפון אפריקה ובאיי זנזיבר השייכים לטנזניה שבמזרח אפריקה. עומאן מקפידה היום מטעמים פוליטיים וכלכליים לפרסם את המורשת האיבאדית ברחבי העולם האסלאמי כמורשת מתונה, במטרה לקרב את הדת האיבאדית לשאר המוסלמים.

קישורים חיצוניים עריכה