איגנטייבו

אִיגְנָטִיֶיבוֹבולגרית: Игнатиево) היא עיירה בצפון מזרח בולגריה בשטח הרשות המקומית אקסאקובו שבמחוז וארנה השוכנת 367 קילומטרים מהבירה סופיה ו-15 קילומטרים מבירת המחוז וארנה.

אִיגְנָטִיֶיבוֹ (עיירה)
Игнатиево
מדינה בולגריהבולגריה  בולגריה
מחוז וארנה
נפה אקסאקובו
ראש העיר אטאנאס סטואילוב
תאריך ייסוד 1878
שטח 25.84 קמ"ר
גובה 77 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 4,426 (נכון ל־15 ביוני 2020)
קואורדינטות 43°15′00″N 27°46′00″E / 43.25°N 27.766666666667°E / 43.25; 27.766666666667 
אזור זמן UTC +2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

היסטוריהעריכה

בשלהי 1878 הוקמו במישור סמוך לווארנה שני כפרים על ידי פליטי המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878), שהגיעו למקום ממזרח תראקיה. בהמשך בשל תנאי תברואה לקויים ונתוני תחלואה גבוהים עברו המתיישבים לשטחים גבוהים יותר. ב-1934 אוחדו שני הכפרים לכפר אחד שכונה איגנטייבו על שם הדוכס הרוסי ניקולאי איגנאטייב. ב-9 במרץ 2011 זכה הכפר למעמד של עיירה.

כלכלהעריכה

מרבית תושבי העיירה הם בני המעמד הבינוני נמוך ועובדים כשכירים במפעלי תעשייה בווארנה, או בחקלאות בשטחי הרשות המקומית. צפונה של העיר ממוקם על מדרון מיוער ובראשית המאה ה-21, הפך המקום אתר לתיירות פנים וסחר נדל"ן.

דמוגרפיהעריכה

באיגנטייבו קיים תמהיל אתני מורכב הכולל אחוז ניכר של בני רומה וצאצאי פליטים ממקדוניה, תראקיה ודרום דוברוג'ה.

מחנה המעצר איגנטייבועריכה

  ערך מורחב – יהדות בולגריה

רקע - "המסע לגירוש נתינים זרים"עריכה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה החלו בממלכת בולגריה רדיפות יהודים שהיו נתינים זרים או מחוסרי נתינות. ב-16 בספטמבר 1939 פרסם מפקד המשטרה הבולגרית הקולונל אטאנאס פאנטב צו המורה ל-4,022 נתינים זרים, כולם יהודים לצאת לאלתר את גבולות הממלכה. יהודים שהחזיקו באזרחות טורקית או יוונית התקבלו במדינות אילו והשאר נעצרו והובלו על ידי המשטרה הבולגרית, אל שטח ההפקר בגבולות בולגריה יוון וטורקיה, שם נפלו קרבן להתקפות מצד משמרות הגבול.

העניין עורר הד תקשורתי וגל מחאות מצד הקונסיסטוריון של יהודי בולגריה ומשראה מפקד המשטרה שלא ניתן לפתור את "בעיית" היהודים הורה לשלוח אותם מאזור הגבול, לווארנה במטרה להעלותם על ספינות מעפילים. במהלך מספר חודשים עזבו חלק מהפליטים את בולגריה על גבי אוניות מעפילים ובכללן הרודניצ'אר, הסלבדור, שטבעה בים השיש ו-238 מנוסעיה נספו, והדריאן 2[1][2].

כניסת הצבא הגרמני לבולגריהעריכה

ב-1 במרץ 1941 הצטרפה בולגריה אל ההסכם התלת-צדדי שבין גרמניה הנאצית, איטליה הפאשיסטית והאימפריה היפנית, והצבא הגרמני נכנס לבולגריה ללא קרב. ב-6 באפריל פלשו הגרמנים ליוגוסלביה. כמה עשרות פליטים יהודים ששהו בבולגריה והיו נתינים יוגוסלבים איבדו את אזרחותם והמשטרה הבולגרית החלה במעצרם, בהתאם לצו גירוש הנתינים הזרים שנותר בתוקף מספטמבר 1939. ב-25 באפריל נעצרו והובאו לווארנה 100 יהודים יוגוסלבים והם הצטרפו ל-200 יהודים שנעצרו ימים אחדים קודם לכן, והיו נתיני מדינות שונות או מחוסרי נתינות. מיעוטם נמנו על מגורשי ספטמבר 1939 שנותרו בווארנה מסיבות שונות[3].

מחנה המעצרעריכה

בשלהי אפריל 1941, הובאו 300 העצורים לאיגנטייבו ונכלאו במקום. העצורים סבלו רעב, עינויים ונאלצו לחיות ללא תנאים סניטריים במשך מספר חודשים. במהלך מעצרם ניסו השלטונות הבולגרים מספר פעמים, לסחוט כספית את הקונסיסטוריון של יהודי בולגריה, בדרישת תשלום כופר כספי עבור כל אחד מהעצורים וזאת על מנת שיאשרו את הפלגתו אל מחוץ לבולגריה. ביולי 1941, במהלך פגישה בסופיה, איים סגן מפקד המשטרה הבולגרית סטואיל דרגאנוב על נציגי הקונסיסטוריון, שאם הכסף לא יועבר ימסרו היהודים לידי הצבא הגרמני וישלחו למחנות ריכוז מחוץ לבולגריה. לבסוף, הצליח ראש הקהילה היהודית בווארנה ז'אק טולידו לגייס 80,000 לבות ומסר אותם למפקד המשטרה בסופיה. בראשית אוגוסט 1941, שוחררו עצורי איגנטייבו והותר להם להשתכן בקרב בני הקהילות היהודיות בערי בולגריה השונות[3].

הערות שולייםעריכה

  1. ^ חיים קשלס, ספינות המעפילים סלבדור, דוריאן ונאדז'דה, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 775-788.
  2. ^ אלברט רומנו, תקופת המשבר והפילוג 1930-1940, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 591-592.
  3. ^ 1 2 חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה - תקופת השואה, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמודים 35-39.