פרובאדיה
פְּרוֹבָאדִיָה (בבולגרית: Провадия) היא עיר בצפון מזרח בולגריה, השנייה בגודלה מבחינת כמות האוכלוסין במחוז וארנה וממוקמת 340 ק"מ צפונית מזרחית לבירה סופיה ו-47 ק"מ מערבית לבירת המחוז וארנה. פרובאדיה ממוקמת על גדות נהר פרובאדיה.
 | |
| מראה העיר פרובאדיה | |
| מדינה |
 בולגריה |
|---|---|
| מחוז | וארנה |
| ראש העיר | גאורגי סטויאנוב יאנב |
| תאריך ייסוד | המאה ה-16 |
| שטח | 21.738 קמ"ר |
| גובה | 56 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 14,473 (15 במרץ 2024) |
| קואורדינטות | 43°42′N 24°29′E / 43.700°N 24.483°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.provadia.bg | |
היסטוריה
עריכהבמהלך המאה ה-5 הקימו הביזנטים מצודת דרכים במקום בשם פרובאט ("מעבר צר"), כדי להתגונן מפלישות ההונים ובהמשך האווארים. במהלך המאה ה-9 נכבש היישוב על ידי צבא האימפריה הבולגרית הראשונה ושמו שונה לאוֹבֶץ' שמשמעו כבשה. בתקופה זו נבנה קומפלקס מנזרים, כ-15 ק"מ צפונית מערבית למצודה. בתקופת האימפריה הבולגרית השנייה היה היישוב מרכז צבאי, מינהלי ודתי אזורי. ב-1388 נכבשה המצודה על ידי צבאותיו של מוראט הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית והם כינו אותו טאש חיסאר. באמצע המאה ה-16 ננטש המבצר ובסמוך אליו הוקם היישוב המודרני לו נתנו העות'מאנים את השם פרובאדיה והוא נבנה לאורך גדות הנהר, שנקרא בהמשך נהר פרובאדיה. העיר שוחררה במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) והפכה מתוקף סיכומי קונגרס ברלין, חלק מנסיכות בולגריה. ב-1881 זכתה למעמד של עיר[1].
דמוגרפיה
עריכהאוכלוסיית העיר מצויה במגמת קיטון (תמותה גדולה מילודה) וכן במגמת הגירה שלילית, בעיקר הגירת עבודה. אחוז האבטלה גבוה מהממוצע הארצי ועמד נכון לינואר 2009 על 26.55%. מבחינת התמהיל האתני של האוכלוסייה עולה ש-70.3% מקרבה הם ממוצא בולגרי, 13.46% ממוצא טורקי ו-15.7% הם צוענים. 72% מחזיקים בדת הנוצרית אורתודוקסית, 27.78% הם מוסלמים סונים, 0.8% פרוטסטנטים ו-0.6% קתולים.
כלכלה
עריכהבפרובאדיה תשתית רכבות מפותחת ובה קווים ישירים לסופיה, וארנה ורוסה. פרובאדיה ממוקמת באזור חקלאי בו מגדלים חיטה, שעורה, תירס, חמניות, אספסת, כוסברה, עגבניות, מלפפונים ופלפלים. כמו כן מגדלים צאן, בקר וחזירים לתעשיות המזון השונות. באזור העיר קיימים מפעלים לייצור שמן מאכל, מאפיות ומפעל טקסטיל.
אקלים
עריכהבעיר שורר אקלים ממוזג מתון. הטמפרטורה השנתית הממוצעת עומדת על 11.9oc וערכי הקיצון נעים מ-2oc בינואר ועד 22oc ביולי ואוגוסט. כמות המשקעים השנתית עומדת על 450 מילימטרים.
הקהילה היהודית
עריכה
ערך מורחב – יהדות בולגריה
עדויות לקהילה יהודית בפרובאדיה מצויות מן המאה ה-17. במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1828–1829) נכבשה העיר על ידי צבא האימפריה הרוסית, בני הקהילה היהודית הותקפו על ידי החיילים הרוסים ונמלטו מפרובאדיה עד שוך הקרבות[2]. ב-1900 נכללה הקהילה ברשימת 34 הקהילות המאורגנות בבולגריה ומנתה כ-300 נפשות[3]. ב-29 באוגוסט 1920 יוצגה קהילת פרובאדיה בכנס הקהילות היהודיות המאורגנות בממלכת בולגריה שהתקיים בסופיה, על ידי ניסים בּינאדו ראש הקהילה[4].
בעיר הייתה פעילות ציונית ענפה ובבחירות שהתקיימו לוועדי הקהילות בבולגריה במאי 1932 נגשה בפרובאדיה רשימה ציונית מאוחדת אחת[5]. מנתוני מערכת החינוך היהודית עולה כי ב-1921 למדו 53 תלמידים בחינוך היהודי ב-2 כיתות גן ו-2 כיתות בית ספר יסודי. ב-1924 ירד מספר התלמידים ל-47. הממשלה הבולגרית מימנה 8% מתקציב מערכת החינוך היהודית ועיריית פרובאדיה מימנה 66% מתקציבה והייתה הרשות המקומית שהעניקה את התמיכה הגדולה ביותר (באחוזים) בבולגריה, למערכת חינוך יהודית מקומית. ב-1927 ירד מספר התלמידים ל-15 נפשות, עניין התואם את הקיטון במספר בני הקהילה שהיגרו מהעיר עקב המשבר הכלכלי והחברתי החריף שהתחולל בבולגריה, בעיקר לווארנה שם הייתה קהילה מבוססת ואמידה יותר[6].
בסיום מלחמת העולם השנייה נמנו בפרובאדיה 150 יהודים, רובם ככולם עלו למדינת ישראל במהלך גל העלייה הגדול בין השנים 1947 ל-1950. בראשית המאה ה-21 לא התגוררו יהודים בעיר.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של פרובאדיה
פרובאדיה (בולגריה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ תקציר ההיסטוריה של פרובאדיה, באתר bulgaria.domino (באנגלית).
- ^ חיים קשלס, היהודים בבולגריה בימי השלטון העותומני, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 52.
- ^ חיים קשלס, היהודים בבולגריה בעשרים השנים הראשונות לאחר שחרורה מעול העותומנים (1878-1898), בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 65.
- ^ אלברט רומנו, תקנון הקהילות והקונסיסטוריון, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 439.
- ^ אלברט רומנו, תקופת המשבר והפילוג 1930-1940, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 588.
- ^ לוחות סטאטיסטיים, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 645-662.