איידהו (BB-24)
אוניית המערכה איידהו (BB-24) או למנוס, לפעמים מאויתת לימנוס (ביוונית: Θ/Κ Λήμνος), הייתה אוניית מערכה פרה-דרדנוט מסדרת מיסיסיפי בהדחק של 13,000 טון שנבנתה במקור על ידי צי ארצות הברית בשנים 1904–1908. היא נרכשה על ידי הצי היווני ב-1914 ושמה שונה ללמנוס, יחד עם אחותה מיסיסיפי, ששונתה לשם קילקיס. למנוס נקראה על שם הקרב על למנוס, קרב מכריע במלחמת הבלקן הראשונה. חמושות בסוללה ראשית של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מילימטרים), למנוס ואחותה היו הכלים החזקים ביותר בצי היווני.
 | |
| אוניית המערכה למנוס | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 צי ארצות הברית  הצי היווני |
| סדרה | אוניות המערכה מסדרת מיסיסיפי |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
William Cramp & Sons  |
| תחילת הבנייה | 12 במאי 1904 |
| הושקה | 9 בדצמבר 1905 |
| תקופת הפעילות | 1 באפריל 1908 – 23 באפריל 1941 (33 שנים) |
| אחריתה | הוטבעה על ידי מפציצים גרמנים יונקרס Ju 87 |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם הראשונה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | 13,209 טון |
| אורך | 116.4 מטר |
| רוחב | 23.5 מטר |
| שוקע | 7.5 מטר |
| מהירות | 17 קשרים |
| גודל הצוות | 744 קצינים ומלחים |
| טווח שיוט | 10,700 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 12 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור תלת-דרגתיים בהספק 10,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| שריון |
חגורת השריון: 9 אינץ' (229 מ"מ) צריחי התותחים: 12 אינץ' (305 מ"מ) מגדל הניווט: 9 אינץ' (229 מ"מ) |
| חימוש |
4 תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ) 8 תותחי 8 אינץ' (203 מ"מ) 8 תותחי 7 אינץ' (178 מ"מ) 12 תותחי 3 אינץ' (76 מ"מ) 6 תותחי 3 פאונד 47 מ"מ (1.85 אינץ') 2 צינורות טורפדו 21 אינץ' (533 מ"מ) |
  | |
האונייה ראתה פעולה מוגבלת במהלך מלחמת העולם הראשונה. המלך הפרו-גרמני של יוון, קונסטנטינוס הראשון, בחר להישאר נייטרלי עד אוקטובר 1916, כאשר הלחץ של ההסכמה המשולשת אילץ אותו להתפטר לטובת ממשלה פרו מדינות ההסכמה. במשך שארית המלחמה, פעלה למנוס אך ורק כספינת הגנה על הנמל. לאחר מלחמת העולם הראשונה, היא ראתה שירות במהלך התערבות מדינות ההסכמה במלחמת האזרחים ברוסיה ובמלחמת מלחמת יוון–טורקיה בשנים 1919–1922. במהלך המלחמה עם טורקיה, למנוס תמכה בנחיתה של יוון בטורקיה והשתתפה בנסיגה הסופית של יוון ב-1922. היא נשארה בשירות עד 1932, אז שימשה כספינת בסיס ולאחר מכן פורקה מנשקה. במהלך הפלישה הגרמנית ליוון ב-1941, היא ואחותה הוטבעו בסלמיס על ידי מפציצי צלילה יונקרס Ju 87. שתי האוניות נמשו בסופו של דבר ופורקו לגרוטאות לאחר תום המלחמה.
תכנון עריכה
שתי האוניות מסדרת מיסיסיפי הוזמנו על פי תנאי ההקצאה הימית של 1903, שקבעה הדחק מתוכנן מקסימלי של 13,000 טונות ארוכות (13,209 טונות). הגבול היה מאמץ שהובילו קציני צי בכירים, כולל האדמירל ג'ורג' דיואי וקפטן אלפרד תייר מהן, שהאמינו שכוח של אוניות מערכה קטנות יותר אך רבות יותר פרה-דרדנוט יתאים יותר לצורכי הצי. גורמים בקונגרס התנגדו גם לגודל ההולך וגדל, וחשוב מכך, לעלות של כל עיצוב אוניית מערכה חדשה. ההדחק המוגבל הסתכם בהפחתה של 3,000 טונות ארוכות (3,048 טונות) בהשוואה לסדרת קונטיקט הקודמת, שחייבה פשרות משמעותיות במהירות, בחימוש ושריון, מה שהפך אותם לתכנון גרוע שלא היה מסוגל לשרת עם הצי הראשי והוביל לסילוקם המהיר של האוניות משירות.
איידהו הייתה באורך כולל של 382 רגל (116 מטרים), רוחב של 77 רגל (23 מטרים) ושוקע של 24 רגל 8 אינץ' (7.52 מטרים). הדחק האונייה היה 13,000 טונות ארוכות בתפוסה סטנדרטית ועד 14,465 טונות ארוכות (14,697 טונות) במעמס מלא. האונייה הונעה על ידי מנועי קיטור תלת דרגתיים עם שני מדחפים עם קיטור שסופק על ידי שמונה דוודים פחמיים של Babcock & Wilcox שהועברו לשתי ארובות. המנועים דורגו להפיק 10,000 כוחות סוס (7,500 קילוואט) והעניקו מהירות מרבית של 17 קשרים (31 קמ"ש). תרני סריג הותקנו בשנת 1909. היה לה צוות של 744 קצינים ומלחים.
האונייה הייתה חמושה בסוללה ראשית של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מילימטרים) L/45 בשני צריחים תאומים, בשני קצות המבנה העילי. שמונה תותחי 8 אינץ' (203 מילימטרים) L/45 הותקנו בארבעה צריחים תאומים, שניים בכל צד של כלי השיט באמצע האונייה. הסוללה המשנית הושלמה עם שמונה תותחי 7 אינץ' (178 מילימטרים) L/45 המורכבים בנפרד בקזמטים לאורך הגוף, שניים פחות מסדרת קונטיקט. להגנה מטווח קרוב מפני סירות טורפדו היא כללה סוללה של 12 תותחי 3 אינץ' (76 מילימטרים) L/50 (לעומת עשרים על סיפון אוניות הסדרה קונטיקט), שישה תותחי 3 פאונד ושני תותחי 1 פאונד. מערכת החימוש של האונייה הושלמה על ידי שני צינורות טורפדו בקוטר 21 אינץ' (533 מילימטרים) שקועים בגוף האונייה.
חגורת השריון הראשית של האונייה הייתה בעובי 7–9 אינץ' (178–229 מ"מ), והצטמצמה ל 4–7 אינץ' (100–180 מ"מ) בשני הקצוות. זה הסתכם בהפחתה של שני אינץ' בהשוואה לסדרת קונטיקט. בצריחי תותחן הסוללה הראשיים היו חזיתות בעובי 12 אינץ' (305 מ"מ), מותקנים על גבי ברבטות בעובי 10 אינץ' (250 מ"מ). הסוללה המשנית שלה הייתה מוגנת על ידי שריון בעובי 7 אינץ' (180 מ"מ). למגדל הניווט הקדמי היו דפנות בעובי 9 אינץ' (229 מ"מ).
היסטוריית שירות עריכה
קריירה בארצות הברית עריכה
בנייה – 1910 עריכה
השדרית של איידהו הונחה ב-12 במאי 1904 במספנת William Cramp & Sons בפילדלפיה. היא הושקה ב-9 בדצמבר 1905 ונכנסה לשירות בצי ב-1 באפריל 1908. היא יצאה לדרך ב-15 באפריל לניסויים ימיים, ושטה להמפטון רודס, וירג'יניה, שם עצרה בין ה-17 ל-20 באפריל לפני שהמשיכה למפרץ גואנטנמו, קובה לאימון בתחילת מאי. לאחר מכן היא הפליגה חזרה למספנת הצי של פילדלפיה לצורך תיקונים ואבזור סופי.
איידהו יצאה למבצע הראשון שלה יחד עם אוניית המערכה ניו המפשייר ב-20 ביוני, כשהיא נושאת קבוצה של כמעט 800 נחתים לאזור תעלת פנמה כדי לפקח על הבחירות שנערכו בפנמה. היא הגיעה לקולון, פנמה שישה ימים לאחר מכן, הורידה את הנחתים ויצאה למפרץ גואנטנמו מיד לאחר מכן. היא הגיעה לבסיס הצי שם ב-30 ביוני ומילאה את מחסני הפחם שלה לפני שחזרה לארצות הברית. כשהגיעה לפילדלפיה, היא נכנסה למבדוק יבש לצורך תחזוקה שנמשכה בין ה-6 ביולי ל-12 בספטמבר, ולאחר מכן הפליגה לנורפוק, וירג'יניה, שם התורן המרכזי שלה הוחלף בתורן סריג. האונייה ערכה ניסויי ירי מאוחר יותר בספטמבר, ולאחר מכן עברה תחזוקה נוספת בפילדלפיה בסוף החודש שנמשכה עד 9 בפברואר 1909.
לאחר שעזבה את המספנה, איידהו שובצה בשייטת השלישית של הצי האטלנטי ב-17 בפברואר, יחד עם אוניית האחות שלה מיסיסיפי, ניו המפשייר ומיין. ארבע אוניות המערכה פגשו את הצי הלבן הגדול החוזר מול המפטון רודס והיו נוכחות בסקירה הימית בנמל שם ב-22 בפברואר. לאחר מכן יצאה איידהו דרומה למימי קובה לאימון שם במרץ ואפריל, ולאחר מכן חזרה לפילדלפיה ב-6 במאי לתחזוקה נוספת שהסתיימה ב-25 ביולי. לאחר מכן הצטרפה לשאר הצי מול חופי מסצ'וסטס יומיים לאחר מכן; לאחר טעינת פחם בהמפטון רודס בתחילת אוגוסט, הצי ערך אימוני ירי ותרגילים אחרים ליד כף וירג'יניה החל ב-12 באוגוסט. פעולות אלו הגיעו לשיאם בחגיגת הדסון-פולטון בספטמבר ובאוקטובר. תקופה נוספת במבדוק היבש בפילדלפיה נערכה בין ה-6 באוקטובר ל-5 בינואר 1910.
איידהו ושאר הצי האטלנטי התאספו לאימונים במפרץ גואנטנמו מה-12 בינואר עד ה-24 במרץ, ולאחר מכן חזרו האוניות להמפטון רודס לאימוני ירי נוספים. התיקונים בפילדלפיה בוצעו עבור איידהו מ-30 באפריל עד 17 ביולי. משם, היא הפליגה לניופורט, רוד איילנד, שם העלתה את יחידת המיליציה הימית של רוד איילנד לשייט אימונים בין ה-18 ל-23 ביולי. לאחר הורדתם, איידהו החלה בסדרה של תרגילים הכוללים תרגילי טורפדו ותרגילי מוקשים ימיים עם שאר הצי. אימון ירי התקיים באוגוסט וספטמבר, ולאחר מכן התקיימה תקופת שיפוצים נוספת בין ה-2 ל-28 באוקטובר. בתחילת נובמבר חצתה השייטת השלישית את האוקיינוס האטלנטי כדי לבקר באירופה, כולל עצירות בגרייבסנד, בריטניה ובברסט, צרפת. בדרך חזרה למימי קובה, האוניות ערכו אימוני קרב מדומה. הם הגיעו למפרץ גואנטנמו ב-13 בינואר 1911, ובמהלך החודשיים הבאים ערך הצי שם את התמרונים השנתיים שלו.
1911–1914 עריכה
הצי האטלנטי חזר להמפטון רודס ב-17 במרץ וערך אימון קרב מאוחר יותר באותו החודש ועד אפריל. איידהו חזרה לפילדלפיה לתחזוקה מה-12 באפריל עד ה-4 במאי. משם, היא יצאה דרומה לחוף המפרץ כדי לשייט בנהר המיסיסיפי עד צפונה עד נאצ'ז, מיסיסיפי. אימוני טורפדו מחוץ לפנסקולה נערכו לאחר מכן ביוני, ולאחר מכן היא הפליגה שוב לפילדלפיה לתחזוקה תקופתית. שאר פעילויות השנה כללו תמרוני צי מול חופי מסצ'וסטס ביולי ואוגוסט, אימוני תותחנים מול כף וירג'יניה באוגוסט וספטמבר, שיפוץ נוסף בספטמבר ואוקטובר, וסקירה ימית בנובמבר. איידהו סיכמה את השנה עם תיקונים נוספים וניסויים ימיים, שנמשכו עד 2 בינואר 1912.
איידהו הצטרפה לצי ליד המפטון רודס ב-3 בינואר למשחקי מלחמה. תרגילי צי נוספים נערכו מחוץ לקובה בין ה-12 בינואר ל-10 בפברואר. השתתפותה בתמרונים אלו נקטעה כאשר המנוע הימני שלה התקלקל, מה שאילץ אותה לחזור לפילדלפיה ב-17 בפברואר לצורך תיקונים, שהסתיימו באמצע אוגוסט. היא יצאה לדרך שוב ב-23 באוגוסט להמפטון רודס, ונפגשה עם שאר הצי יומיים לאחר מכן. תרגול מטרות וטורפדו נערך בספטמבר, ובתחילת אוקטובר היא עברה מבחני מהירות וסיבולת מלאה מול חופי מיין. היא השתתפה בסקירה ימית בניו יורק ב-7 באוקטובר, ולאחר מכן חזרה להמפטון רודס לאימון ירי נוסף. ב-7 בנובמבר הוקצתה האונייה לפלגה הרביעית של הצי. היא ערכה סבב נוסף של אימון מטרה מאוחר יותר באותו חודש וב-8 בדצמבר היא חזרה לפילדלפיה לתקופה נוספת של תחזוקה.
איידהו עזבה את פילדלפיה ב-2 בינואר 1913 כדי להיפגש עם הצי מול המפטון רודס למחרת. האוניות שנאספו אז יצאו לדרך ב-6 בינואר לקובה, שם נערכו אימון טורפדו ותמרונים אחרים עד אמצע מרץ, ואז חזר הצי להמפטון רודס במהלך אימונים, כולל אימון מטרות. פעולות אלו נמשכו עד תחילת אפריל, ואיידהו הפליגה לפילדלפיה לתחזוקה בין ה-10 ל-16 באפריל. בשלב זה, התנאים במקסיקו הידרדרו מאוד במהלך המהפכה המקסיקנית, ולכן הצי האמריקני פרס ספינות מלחמה כדי להגן על האינטרסים האמריקאיים במדינה. איידהו נשלחה לטמפיקו בין ה-23 באפריל ל-22 במאי כחלק מהמבצעים הללו. משם היא עברה לווראקרוס ב-23 במאי, ונשארה שם עד ה-22 ביוני, אז עזבה כדי להצטרף מחדש לצי. החל מה-30 ביוני, האונייה שייטה מול חופי ניו אינגלנד עד יולי, ולאחר מכן השתתפה בתמרוני צי מול לונג איילנד באוגוסט. אימונים נוספים מחוץ לכף וירג'יניה החלו מאוחר יותר באותו חודש ונמשכו עד 24 באוקטובר. היא הגיעה לפילדלפיה למחרת, וב-27 באוקטובר צומצמה איידהו לצי העתודה האטלנטי.
האונייה הופעלה מחדש ב-16 במרץ 1914 לצורך אימון, וב-9 במאי היא יצאה לאנאפוליס, מרילנד. היא לקחה קבוצה של צוערים מהאקדמיה הימית של ארצות הברית לשייט אימונים שהחל ב-7 ביוני. איידהו הצטרפה לאוניית המערכה מיזורי לשייט בים התיכון. בעודם בחו"ל, התנהל משא ומתן עם ממשלת יוון על מכירת האונייה. יוון הייתה מעורבת במרוץ חימוש ימי עם האימפריה העות'מאנית בתחילת שנות ה-1910; ב-1910 העות'מאנים רכשו זוג אוניות מערכה פרה-דרדנוט גרמניות (ח'יר א-דין ברברוסה וטורגוט רייס) והזמינו אוניות מערכה דרדנוט מבריטניה ב-1911 וב-1914. הצי המלכותי ההלני הזמין את הדרדנוט סלמיס מגרמניה ב-1913 ואת הדרדנוט בסיליוס קונסטנטינוס מצרפת בתגובה. כאמצעי ביניים, היוונים רכשו את מיסיסיפי ואיידהו מהצי האמריקאי. ממשלת יוון קנתה את האוניות באמצעות מתווך, בונה הספינות פרד גונטלט, שרכש אותן ב-8 ביולי ומסר אותן ליוון. בינתיים, איידהו ומיזורי עצרו במספר נמלים באזור: טנג'יר, מרוקו; גיברלטר; ונאפולי, איטליה. לאחר שהמכירה הושלמה, איידהו עזבה את מיזורי ויצאה לווילפראנש-סור-מר, צרפת ב-17 ביולי, שם היא העבירה את כל הצוות שלה לאוניית המערכה מיין. הצי היווני השתלט באופן רשמי על האונייה ב-30 ביולי ושינה את שמה ללמנוס על שם קרב למנוס במהלך מלחמת הבלקן הראשונה.
קריירה יוונית עריכה
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בסוף החודש, החליט המלך הפרו-גרמני של יוון, קונסטנטינוס הראשון, להישאר נייטרלי. מדינות ההסכמה הנחיתו חיילים בסלוניקי ב-1915, שהיווה מקור למתח בין צרפת ליוון. בסופו של דבר, הצרפתים לכדו את הצי היווני ב-19 באוקטובר 1916. למנוס הצטמצמה לצוות שלדי והוציאו את סדני העכוז עבור התותחים שלה כדי להפוך אותם לבלתי פעילים. כמו כן הוסרו ממנה כל התחמושת והטורפדות. בסופו של דבר, ממשלה פרו מדינות ההסכמה בראשות ראש הממשלה אלפתריוס וניזלוס החליפה את קונסטנטינוס והכריזה מלחמה על מעצמות המרכז. למנוס, לעומת זאת, לא ראתה שירות פעיל עם בעלות בריתה החדשות של יוון, ובמקום זאת שימשה אך ורק להגנת הנמל עד סוף המלחמה.
לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, הצטרפה למנוס להתערבות מדינות ההסכמה במלחמת האזרחים ברוסיה ושירתה ביחידת משלוח לחצי האי קרים. שם היא סייעה לרוסים הלבנים נגד הקומוניסטים. באפריל 1919, למנוס נכחה במפרץ קאפה, שם סיפקה תמיכה בירי לצבא המתנדבים. ב-22 באפריל, סיור אווירי דיווח כי הצבא האדום מתאסף בעיירה ולדיסלובוקה; למנוס והסיירת הקלה הבריטית קראדוק הפגיזה את העיירה, ואילצה את הכוחות הסובייטיים לסגת. לאחר מכן היא ראתה שירות במהלך מלחמת יוון–טורקיה, שם תמכה בנחיתות כדי להשתלט על השטח העות'מאני. הצי העות'מאני נכלא על ידי מדינות ההסכמה לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, ולכן לא סיפק התנגדות לפעילות הצי היווני.
בפברואר 1921 הוצבה למנוס בסמירנה כדי לתמוך בכיבוש העיר. המבצעים הגיעו לסיומם בספטמבר 1922 כאשר הצבא היווני נאלץ לפנות את סמירנה דרך הים, יחד עם מספר נכבד של אזרחים מאסיה הקטנה. הצי הוביל במהלך הפינוי בסך הכל 250,000 חיילים ואזרחים. למנוס עזבה את סמירנה בערב ה-8 בספטמבר עם אחותה קילקיס. במהלך הדרך מסמירנה ליוון, הקפטן דימיטריוס פוקאס, מפקד למנוס, הקים ועדה מהפכנית עם ניקולאוס פלסטיראס וסטיליאנוס גונטאס, שני קולונלים שתמכו בוניזלוס, שהודח ב-1920. הקצינים פתחו בהפיכת 11 בספטמבר 1922, ויחד עם כלי שיט אחרים בצי תמכו בהפיכה. המלך קונסטנטינוס הראשון נאלץ להתפטר לטובת בנו, גאורגיוס השני.
ב-1932 הוכנסה למנוס למילואים לא פעילים; חלקים מלוח השריון שלה הוסרו כדי לבנות ביצורים באי אגינה. היא פורקה מנשקה ב-1937 ולאחר מכן שימשה כספינת בסיס.
מלחמת העולם השנייה עריכה
ב-28 באוקטובר 1940 פלשה איטליה ליוון, ויזמה את מלחמת איטליה–יוון כחלק משאיפות ההתפשטות של הרודן האיטלקי בניטו מוסוליני. הצבא היווני הביס במהירות את האיטלקים והדף אותם בחזרה לאלבניה. פחות משבועיים לאחר מכן, הצי האיטלקי ניזוק קשות בפשיטה הבריטית על טאראנטו, מה שהפחית משמעותית את האיום שהציב הצי המלכותי האיטלקי על הצי היווני. למנוס נותרה מחוץ לשירות, אבל תותחי חילוף ממנה ומקילקיס הועסקו כסוללות חוף ברחבי יוון. ב-6 באפריל 1941 פלש הוורמאכט הגרמני ליוון כדי לתמוך בבת בריתה האיטלקית בסכסוך הקפוא. הגווה של למנוס הופצצה בבסיס הצי סלמיס על ידי מפציצי צלילה יונקרס Ju 87 ב-23 באפריל. האונייה הועלתה לחוף כדי למנוע ממנה לטבוע; שרידי האונייה נגרטו לאחר תום המלחמה.
