איליה ציון
איליה פדייביץ' ציון (ברוסית: Илья Фаддеевич Цион; 25 במרץ[1] 1842 – 5 בנובמבר 1912) היה פיזיולוג ורופא יהודי רוסי וצרפתי מומר. ציון שלח ידו גם בפובליציסטיקה וחיבר כתבים כלכליים ופוליטיים פולמוסיים. הוא היה הרפתקן ונחשד גם כרמאי פיננסי. הוא נחשב גם לאחד המקורות האפשריים לטיוטות המקור של "הפרוטוקולים של זקני ציון".
 | |
| לידה |
13 במרץ 1842 (יוליאני) טלז, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
23 באוקטובר 1912 (יוליאני) (בגיל 70) פריז, צרפת |
| מדינה |
האימפריה הרוסית |
| מקום קבורה |
בית הקברות מונפרנאס |
| השכלה |
|
| מעסיק |
אוניברסיטת סנקט פטרבורג, האקדמיה לרפואה צבאית בסנט-פטרסבורג |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נולד למשפחה יהודית דתית[2]. למד בגימנסיה לגברים בצ'רניגוב (רו') ובאקדמיה לרפואה וכירורגיה (גר') בוורשה. ב-1859 עבר לפקולטה לרפואה של אוניברסיטת סנט ולדימיר בקייב (אוק') אך לא סיים את הקורס כי העדיף להשלים את לימודיו בחו"ל. ב-1864 השלים את לימודיו וקיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת ברלין, כעבור שנה שב לרוסיה, הגן על התזה שלו באקדמיה לרפואה וכירורגיה בסנקט פטרבורג (רו') וקיבל תואר דוקטור לרפואה. כדי להסיר את המגבלה הלא־רשמית על יהודים בתפקידי רפואה, התנצר ציון באותה שנה[3].
בהמשך נשלח על ידי משרד החינוך הרוסי לשליחות מדעית. תחילה עבד בברלין עם הפיזיולוג אמיל דו בואה רמון (אנ'), משם עבר לעבוד עם קרל לודוויג (אנ') במכון שלו בלייפציג. יחד עם לודוויג זיהה עצב הקרוי על שמם (עצב ציון-לודוויג (אנ')) והסבירו את אחד מהמנגנונים הרפלקטיביים של ויסות לחץ הדם. על עבודתו זו זכה בפרס מונטיון (אנ') שהקנה לו פרסום רב והביא את הרופא והפיזיולוג הצרפתי קלוד ברנאר שעמד בראש ועדת הפרס להזמין אותו לפריז.
ציון חזר לרוסיה והחל שם בפעילות אקדמית ענפה שכללה חיבור ספר הלימוד הרוסי המקורי הראשון בפיזיולוגיה. עד מהרה נתקל ציון בקונפליקטים קשים עם הממסד האקדמי, חשדו אותו בגניבות ספרותיות, זלזלו בעבודותיו כחסרות ערך מדעי וביכרו מועמדים אחרים על פניו לתפקידים שונים. ציון תלה את ההתנהלות נגדו באנטישמיות מושרשת ופנה לשר המלחמה הרוסי דמיטרי מיליוטין שכפה את מינויו והעיר לאנשי האקדמיה על שיקולים לא ענייניים. פעולה זו לא הטיבה את יחסיו של ציון עם אנשי האקדמיה ובשלב מסוים הם עלו על שרטון, אנשי מחלקת המלחמה הצליחו לפטר אותו משירות המדינה והוא עזב את רוסיה לנצח. המשך הקריירה המדעית שלו בוצעה מחוץ לרוסיה והוא פרסם מכאן ואילך רק בצרפתית ובגרמנית.
כשהגיע לצרפת, נאלץ ציון להגן בשלישית על עבודת דוקטורט כדי לקבל תואר דוקטור קביל במדינתו החדשה. הוא התמודד על קתדרה בקולג' דה פראנס וכישלונו במרוץ, גרם לו לעזוב את המדע ולעסוק בעיתונות. הוא שמר על קשרים גם עם העיתונות הרוסית ובמקביל השקיע בבורסה והתעשר. הרשויות בצרפת ראו בו סוכן של ממשלת רוסיה הצארית וחשבו שהוא מרגל אחרי קונסטנטין ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה שהיגר אז לפריז.
שנים לאחר מותו הועלתה השערה כי הטיוטות הראשונות והעלומות של "הפרוטוקולים של זקני ציון" נכתבו בידי ציון ונמצאו בווילה שלו בחיפוש שנערך בידי מי שלימים יעמוד בראש האוכרנה, פיוטר רצ'קובסקי (אנ') האנטישמי, שלפי התיאוריה הזו עיבד מהמסמכים שמצא את הפרוטוקולים המפורסמים. הטקסט המקורי של ציון מעולם לא הוצג ולכן אין לדעת מי היו יעד המתקפה הספרותית שלו, כלל היהודים או מספר מצומצם של אנשי כספים בינלאומיים. כתביו הרשמיים והמוכרים של ציון לא מאפשרים לבסס כי הוא נעשה אנטישמי בשלב כלשהו בחייו.
הוא מת בפריז חסר כל ב-1912.
לקריאה נוספת עריכה
| ” | ...אחד מקרבנות היהודים על מזבח ההשכלה הרוסית, היה בלי ספק הפראפעססאר ציון, יליד אדעססא, והוא האיש אשר הרעיש את העולם במצאו עורק חדש בגו האדם אשר היה נעלם מכל חכמי התבל, ובדרך פלא נמנה לפראפעססאר בפעטערסבורג, ויהי היום בבואו אל האוניווערזיטאט להטיף לקחו, קמו כל התלמידים הקאצאפים ויקראו “לך מזה יהודי נבזה!” ולא נתנו לו לדבר, ויעזוב האיש את פעטערסבורג וילך להיידעלבּערג ויהי שם לפראפעססאר, ואחרי כן הלך לפאריז, ושם נתקבל בכבוד גדול. ויהי גם לסופר מדיני בעד מכתב עתי “גאלאס” הרוסי, הגדול והנכבד בכל הארץ בעת ההיא, ועל ידי מאמריו הראשיים בכל עלה, עלה מ“ע ההוא למרום גדולתו, ובחורף תרל”ט בשבתי בחברת הר“ז פינעטא בבית הסופר רצ”ה ראבינאוויץ, והנה הפראפעססאר ציון בא הביתה. מטרת בואו בעת ההיא לפעטערסבורג, היתה, כי קוה להשיג משמרת ציר רוסיא בצרפת, ולפי הנראה הבטיחו לו כי ישיג חפצו אם ימיר דתו. וכן עשה באמת אחרי שובו לפאריז, הלך והמיר דתו בבית תפלת הרוסים בעיר ההיא, ועוד בשנה ההיא שמענו כי היה ציון גם במוסקווא. אך אל מטרתו לא הגיע, וקהל הגולה אבד אחד מבניו אשר יכל להיות לתפארת עמו. הפראפ' ציון היה חתן היהודי המתבולל העשיר ה' ניקאלי באדעעסא. | “ |
– אפרים דיינרד, מסתרי פעטערסבורג, ניו אורלינס: [דפוס מוינעשטער]; תר"ף. מונגש באדיבות פרויקט בן-יהודה | ||
- ש"ל ציטרון, מאחורי הפרגוד: מומרים, בוגדים, מתכחשים, א, וילנה: צ' מץ, 1923. פרק XI: איליאַ צִיאָן עמ' 175–188.
קישורים חיצוניים עריכה
- אלי אשד, יוצרי השנאה – שיחה עם שאול סבליי דודקוב חוקר “הפרוטוקולים של זקני ציון”, 22 בנובמבר 2012 באתר "יקום תרבות"
- איליה ציון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ לפי הלוח היוליאני שנהג בתקופה זו ברוסיה: 13 במרץ.
- ^ לפי מקורות אחדים נולד בטלז אך לפי ש"ל ציטרון, להלן 'לקריאה נוספת' נולד בסמרה לאב שהיה בעצמו קנטוניסט. ולפי אפרים דיינרד המצוטט להלן, היה יליד אודסה.
- ^ לפי דיינרד המצוטט להלן, התנצר ציון רק בפריז, שנים מאוחר יותר.