פתיחת התפריט הראשי

אפרים גרשון דיינרד (נכתב גם דיינארד; שם עטו: אדיר; תר"ו, 1846, שוסמאקן[דרוש מקור], לטביה[דרוש מקור]כ"ח בסיוון ה'תר"ץ, 24 ביוני 1930, ניו יורק), ביבליוגרף וסופר עברי ואידי (כתב גם באנגלית), אספן ספרים וסוחר ספרים; מגדולי הביבליוגרפים העבריים של העת החדשה. לוחם נגד החסידות הקבלה והנצרות.[1]

אפרים דיינרד
Ephraim Deinard.jpg
לידה 1846 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1930 (בגיל 84 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע חוקר ארצות, ביבליוגרף, סופר, מוכר ספרים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
עמוד השער של הספר 'מסע בארץ הקדם ומורה דרך לכל הנוסעים לארץ הקדושה ומצרים ' משנת 1883. לעיון בספר המלא לחצו כאן.
"מַסַּע בַּחֲצִי הָאִי קְרִים", ורשה 1879. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 5

דיינרד היה דמות צבעונית ומרתקת, הרפתקן והוזה, תייר מחפש מציאות, מו"ל וגם זייפן, בתחום הספר העברי. עוד בהיותו איש צעיר החל בנסיעות ובמסעות, שבהם בצד התיירות לשמה, גם חיפש, גילה, רכש ואסף ספרים עבריים עתיקים, כתבי יד ודפוסים ראשונים. חלק מהספרים שהדפיס בערוב ימיו בארצות הברית נשאו חותמות של דפוס ישן באירופה, לעיתים באופן אירוני[2].

תוכן עניינים

תולדותיועריכה

מסעו המפורסם הראשון היה לחצי האי קרים, אל חכמי הקראים האחרונים. הוא פגש שם את החכם הקראי הידוע אברהם פירקוביץ', ובשנת ה'תרל"ג (סביבות 1873) רכש אצלו מידע, התפלמס איתו וקנה ספרים. את התגליות שלו מספרות הקראים (בהם גם זיופים רבים) מכר לספרייה הרוסית הלאומית המלכותית בסנקט פטרבורג, ואלה הגיעו בעקבותיו לספריות ברחבי העולם, בהן ספריית אוקספורד והספרייה הלאומית של הקונגרס בארצות הברית. הוא גם ערך מסעות גילוי ורכישה באסיה ובצפון אפריקה.[3]

בשנת ה'תרל"ה (1875) הדפיס את ספרו של צבי ליפשיץ מקובנה "תולדות אבן רשף" ולמעשה היה הראשון אשר פרסם בעולם את דבר הזיופים של פירקוביץ'.

בשנת ה'תרל"ט (1879) היה מעורב בפולמוס בעיר קובנה בין הרץ, מו"ל המליץ ובין מיכאל לוי פרומקין רודקינסון, מו"ל כתב העת המשכילי "קול", וצידד בראשון. לאחר משפט מתוקשר, פרומקין שינה את שמו לרודקינסון בניסיון לחמוק מהשלטונות ונתפס. סמוך לתפיסתו דיינרד עזב את העיר והואשם בידי המשכילים בכך שהוא תומך בחרדים (שאינם חסידים), והיה בין המוסרים את פרומקין.

לפי עדותו, בשנת ה'תר"ם (1880) עלה דיינרד בפעם הראשונה לארץ ישראל. הוא עסק בפעילות ציונית, וניסה לשלב בין אספנות ספרים וציונות. בארץ שהה כמה שנים לשם הכרת הארץ ובדיקת האפשרויות לעליית יהודי רוסיה והתיישבותם. בהמשך לעדותו, הוא מספר ששב לאודסה והקים שם בית מסחר לספרים, והפכו למרכז תרבות ומדעי היהדות בעיר. לצד בית המסחר הקים בית דפוס שעסק בהדפסת ספריו וספרי התנגדות לתנועת החסידות.[4]

בשנת 1883 הוציא לאור את ספרו ' מסע בארץ הקדם ומורה דרך לכל הנוסעים לארץ הקדושה ומצרים ' אשר מהווה שילוב בין יומן מסע, מדריך טיולים ותיאור של מצב הארץ באותה התקופה תוך התייחסות לתמורות בארץ (בעיקר ביחס ליישוב היהודי) ולאישים הבולטים של אותה התקופה.

בשנת 1888 היגר דיינרד לראשונה לאמריקה, ובין שאר עיסוקיו שם ניסה גם להקים מושבה יהודית חקלאית במדינת נוודה. לאחר שנכשל ניסיון הקמת המושבה שב לנדודיו ולסיוריו בעולם. בשנת 1913 עלה לארץ בשנית; הפעם ניסה את מזלו בעיר רמלה. הוא ניסה להקים שם מושבה חקלאית יהודית, ניהל מסע תעמולה נמרץ לשם כך והסתכסך עם השלטונות העות'מאנים. בשנת 1916, באמצע המלחמה העולמית הראשונה, גורש בידי הטורקים מהארץ.

דיינרד שב לארצות הברית תוך כדי מלחמת העולם הראשונה, ומשנת 1916 עד מותו ישב בארצות הברית. הוא התנגד להצהרת בלפור, וראה בה מזימה נוצרית אנגליקנית, וכן למינוי הרב קוק לרב ראשי, בטענה שהיה רב חסידי, ושמדובר ב"רבנות מטעם" הממשל. כרב של ארגון הדסה כתב ספר "זכרונות בת עמי"[5] בו מספר את תולדותיו ובעיקר את השתלשלות התנגדותו לחסידות, כולל, בין היתר, ביקור בחצר הרבי מליובאביץ המכונה (הצמח צדק). חלק מסיפוריו אלו הוזם עם השנים. בספרו זה, ובספרים אחרים תקף את הקבלה והאשים את החסידות שהיא למעשה נצרות קתולית[6]

לאחר מכן, בניו אורלינס במשך שנים עשר שנה ועד מותו, עסק בעיקר בהתנצחות עם הנצרות.

אפרים דיינרד נפטר בניו יורק בכ"ח בסיוון ה'תר"ץ (1930), בגיל 84.

פעולתו הביבליוגרפית וכתביועריכה

אוספיו העבריים העשירים שימשו אותו למחקר הביבליוגרפי, וכן להקמת מחלקות לספרים עבריים בספריות הגדולות והחשובות של אמריקה: ספריית הקונגרס, ספריית אוניברסיטת קולומביה בניו יורק, ספריית בית המדרש לרבנים ע"ש שניאור זלמן שכטר אף היא בניו יורק, והספרייה הציבורית של ניו יורק. הספרים נקנו ממנו על ידי נדבנים יהודים עשירים, שתרמו אותם לספריות הללו.

בצד פעילותו הביבליוגרפית כתב דיינרד ספרי מסעות, מדריכי תיירים, ספרי תעמולה ציוניים, ביוגרפיות, ספרי זכרונות, וספרי פולמוס חריפים נגד הנצרות, נגד החסידות ועוד. הספקיו היו עצומים, והוא היה סופר שופע ופולמוסן פורה מאד. רוב יצירותיו הללו נשכחו עם השנים, אך תרומתו החשובה לביבליוגרפיה העברית היא נכס צאן ברזל של תולדות הספר העברי. רשימותיו והקטלוגים שלו, הן מאירופה והן מארצות הברית, משמשות יסוד חשוב בחקר התרבות העברית בדורות האחרונים.

ספרו על בתי דפוס עבריים באמריקה עבור יהדות אירופה עמד ביסוד ספרו של הסופר האמריקני יוסף גולדמן "דפוס עברי בארצות הברית". כמו כן היה מחלוצי הז'אנר הפרודי, בספרות היידיש שהודפסה בארצות הברית סביב סוף מלחמת העולם הראשונה.[7]

כתביו נותרו פזורים ברחבי העולם, כשאין מקום המרכז את כולם. רבים מספריו שהודפסו בארצות הברית היוו קוריוז בין ההוצאות לאור. הוא הדפיס ספר על משה מונטיפיורי בדפים מוזהבים גדולים, בתבנית שלא הייתה מוכרת באותה תקופה, וכן הדפיס על גבי ניירות צבעוניים ועבים, ואחד מספריו אף הודפס בדיו אדום.[8] כמו כן הדפיס מהדורות שונות ואפילו גרסאות בודדות עבור מקבלי ספריו השונים, לעיתים כשהמהדורה האחת שונה באופן ניכר מהמהדורה עבור קהל או יחיד אחר.

בערוב ימיו עסק בהתנצחות מול הנצרות. הוא הדפיס את ספרי חסדאי קרשקש מחדש, וכתב ספרים שונים המתפלמסים עם הנצרות (בהם גם ספר "באין דב ביער" המתפלמס גם עם פרופסור יוסף קלאוזנר וטוען שישו לא היה ולא נברא). כמו כן הוציא ספר העוסק במומר משה שפירא ובניסיונות הזיופים של כתבים עתיקים.[9]

מספריועריכה

דיינרד פרסם עשרות רבות של כותרים: ספרים, מחקרים, קטלוגים, רשימות ביבליוגרפיות, כתבי פולמוס ועוד. מאלה יצוינו הכותרים הבאים:

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בכל כתביו תמיד הקפיד לחתום את תוארו "הרב". כמו כן מספר בארוכה כיצד קיבל סמיכה לרבנות.
  2. ^ לדוגמה בחלק מספריו שהודפסו בניוארק שבמדינת ניו ג'רזי נרשם שהודפסו ב"סדום" או ב"בולטאנובקה" - עיר הפטפוטים, וכן כתב בספרים אחרים, שהם הודפסו בברודי ובקרקוב.
  3. ^ הקראים טענו את דיינארד שהאשמת פירקוביץ' בזיופים הייתה בעטיו של דיינארד, כחלק ממסע אנטי קראי. ואילו בספר זכרון יעקב מעיד המחבר כי דיינרד נסע לשם על מנת לחשוף ולפרסם את זיופי פירקוביץ' ולהרבות את קלונו.
  4. ^ בין היתר הוציא מחדש את הספר זמיר עריצים עם הערות. לימים, בארצות הברית הוציא ספר זה שוב, הפעם מודפס על גבי דפים צבעוניים, דבר שהיה חדשני לגבי ספרי יהדות בימיו. חלק מהסיפורים בספר זה הפכו בכתביו בהמשך לסיפוריו האישיים.
  5. ^ למעשה פרסם את הספר כ"ארוכה בת עמי" - המוטו של אגודת הדסה, שמימנה את הדפסתו
  6. ^ זכרונות בת עמי בספריית אוניברסיטת קולומביה.
  7. ^ ספריו האידיים, "קונדס" - בסגנון הסטיריקה המשכילית המתנגדת לחסידות, ו"פלויזדרזאק" ("הפטפטן" - נקרא גם "מאורת הצפעונים") - הלועג לטפשות העיתונאות האידית הנפוצה, הם דוגמאות לכך.
  8. ^ במבוא לאחד מהספרים כתב באירוניה על צביעות: 'כאן, צבועים, בדפוס רזיא"ל המלאך'.
  9. ^ יש לציין שכיום יש הטוענים כי ייתכן שלפחות קטעי המגילות הגנוזות ובהם חלק מפרשת ואתחנן, שמצא שפירא, לא היו מזויפים.
  10. ^ תמונת שער הספר "מסע בחצי האי קרים" באתר קדם למכירות פומביות