אין עונשין מן הדין

עיקרון הלכתי

אין עונשין מן הדין הוא עקרון במשפט העברי הקובע כי לא ניתן להעניש על עבירות כשהעונש נלמד בקל וחומר מעבירות אחרות. עקרון זה שנוי במחלוקת תנאים, ולדעת רבי שמעון בן יוחאי מענישים מן הדין.

בנוסף לכלל זה, קיים כלל דומה, הקובע כי לא ניתן להעניש על עבירה שעצם האיסור שלה נלמד בקל וחומר, גם אם העונש מפורש. כלל זה קרוי "אין מזהירין מן הדין".

הלכה זו נאמרה דווקא בעונשים שנלמדים מקל וחומר, אך ניתן ללמוד עונשים באמצעות גזרה שווה או היקש[1]. רש"י מסביר שזאת משום שאין אדם דורש גזרה שווה אלא אם כן קיבלה מרבותיו, בניגוד ללימוד קל וחומר, ולכן הגזרה השווה או ההיקש נחשבים כאילו נכתבו בפירוש בפסוק וניתן להעניש על פיהם[2].

מקור העקרוןעריכה

בתלמוד[3] מובא שהעקרון הזה נלמד מכך שהתורה כתבה איסור[4] לאדם לשכב עם אחותו שהיא בת אביו וגם בת אמו ועונשו כרת, והרי כבר נאסר בתורה לשכב עם אחותו שהיא בת אביו או בת אמו חייב, ואם כן יש ללמוד בקל וחומר שהשוכב עם אחותו משני הצדדים חייב. מכך שהתורה אינה מסתפקת בקל וחומר, וכתבה את האיסור במפורש, למדו חז"ל שאין מענישים על עבירות שאיסורן נלמד בקל וחומר.

אין מזהירין מן הדיןעריכה

באופן דומה מובא בתלמוד[5] שאין מזהירים מן הדין מתוך כך שאף על פי שהתורה כתבה[6] שאסור לאדם לשכב עם אישה שהיא בת אביו או בת אמו, היא עדיין טרחה לכתוב ייתור בפסוק[7] שממנו דורשים שאסור לשכב עם מישהי שהיא בת אביו וגם בת אמו. כיוון שכך, ניתן להבין שגם לא מזהירים על עבירות מקל וחומר[8].

טעם העקרוןעריכה

פרשני התלמוד כתבו שני טעמים לכך שלא מענישים מן הדין:

  1. יש שכתבו שמכיוון שעונשי התורה נועדו, בין היתר, לכפר על האדם, אם כך ייתכן שהתורה נתנה אפשרות לכפרה רק על עבירות קלות, אך על העבירה החמורה אין לענוש מאחר שעונש ממילא לא יכפר על העבירה[9].
  2. אחרים כתבו שאין עונשין מן הדין כיוון שקל וחומר היא מידה שכל אדם יכול ללמוד מדעתו (והיא אינה עוברת במסורת), ואם כן ייתכן ששגה ויענישו אדם בטעות[10].

יוצאים מהכללעריכה

  • מיתה בידי שמים - ישנה מחלוקת בין הראשונים אודות השאלה האם בעונשים המסורים לשמים ניתן לענוש מן הדין,[דרושה הבהרה] לפי הרא"ש[11] כן, ואילו לפי הרשב"ם[12] לא.
  • חיובי ממון - השאלה האם ניתן לענוש בממון מן הדין שנויה במחלוקת בין המשנה למכילתא. לפי המשנה[13], המסבירה מדוע לא ניתן ללמוד את אבות הנזיקין בקל וחומר זה מזה, ניתן לענוש מן הדין. לעומת זאת לפי המכילתא לא ניתן לעשות זאת[14].

אמנם, יש ראשונים[15] שהסבירו שגם לפי המכילתא ניתן לענוש מן הדין, וכוונתה באמירה שלא מענישים ממון מן הדין מצומצמת מההבנה הפשוטה.

  • קורבן - התוספתא על מסכת שבועות[16] כותבת שלא מענישים בהבאת קורבן מכוח קל וחומר. אמנם, הריטב"א[17], בהסבר אחד שלו לסוגיה, כותב שניתן לחייב בהבאת קורבן מכוח קל וחומר.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע"ג, עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע"ו, עמוד א'.
  2. ^ מסכת סנהדרין, דף ע"ג, עמוד א', ד"ה הקישא הוא. הסבר זה מתאים רק לאחד מהטעמים המובאים בהמשך הערך מדוע אין עונשין מן הדין.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף ה', עמוד ב'.
  4. ^ ספר ויקרא, פרק כ', פסוק י"ז.
  5. ^ מסכת מכות, דף ה', עמוד ב', מסכת יבמות, דף כ"ב, עמוד ב'.
  6. ^ ספר ויקרא, פרק י"ח, פסוק ט'.
  7. ^ ספר ויקרא, פרק י"ח, פסוק י"א.
  8. ^ אין הכוונה שלא ניתן ללמוד שדבר אסור בעזרת קל וחומר, אלא שכיוון שלצורך ענישה של אדם התורה צריכה לכתוב שהדבר אסור (אזהרה) וגם שיש עליו עונש, היא חייבת לכתוב את שניהם במפורש ולא רק את העונש.
  9. ^ מהרש"א, חידושי הלכות על מסכת סנהדרין, דף ס"ד, עמוד ב'.
  10. ^ הליכות עולם, שער רביעי, פרק ב', סעיף י"ב.
  11. ^ תוספות הרא"ש על קידושין, נ"ז, ב', ד"ה 'אי מה..'
  12. ^ מסכת בבא בתרא, דף פ"ח, עמוד ב', ד"ה למעוטי מדות מכרת.
  13. ^ מסכת בבא קמא, פרק א', משנה א'.
  14. ^ מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דנזיקין פרשה י"א.
  15. ^ חידושי הרשב"א בבא קמא ב', ב', ד"ה 'אבל במחוברין'. ספר הכריתות, בתי מדות, א' י"ז.
  16. ^ פרק ג' הלכה ד'.
  17. ^ מסכת מכות, י"ד, א', ד"ה והלא דברים ק"ו.