פתיחת התפריט הראשי

איסור הסרת בדי ארון הברית הוא מצוות לא תעשה על הוצאת הבדים (מוטות) המיועדים לנשיאת ארון הברית מהטבעות המחזיקות אותם. איסור זה חל אף לאחר בניין בית המקדש, כאשר לא משתמשים בבדים אלו.

הסרת בדי ארון הברית
(מקורות עיקריים)
Joshua passing the River Jordan with the Ark of the Covenant (cropped).jpg
חציית נהר הירדן עם ארון הברית
מקרא ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק ט"ו
משנה תורה הלכות כלי המקדש והעובדין בו, פרק ב', הלכה י"ג
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו פ"ו
ספר החינוך, מצווה צ"ו

לאו זה המופיע בפרשת תרומה, הוא אחד משלשה לאווים העוסקים בכלי המקדש ובגדי כהונה ומופיעים בפרשות תרומה ותצוה. שני האיסורים הנוספים הם איסור על ניתוק החושן מהאפוד, ואיסור לקרוע את המעיל.

תוכן עניינים

מקור האיסורעריכה

כתוב בתורה, שיש ליצור לארון טבעות זהב בארבע הפינות, ולהשחיל בתוכם ארבעה מוטות עצי שיטים מצופים בזהב. לאחר מכן מופיע הפסוק: "בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים, לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ." (ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק ט"ו)

לא מוכח מהפסוק שזהו איסור ממש, וניתן לומר שזוהי הוראה שיש לבנות את הארון כך שהבדים לא יצאו מהמוטות. אך הגמרא דייקה מכך שלא כתוב "שלא יסורו", שמדובר באיסור של ממש.[1] המשך חכמה מדייק איסור זה מכך שבמוטות השולחן והמזבח מודגש שמטרתם היא לנשיאת הכלים, ואילו בארון לא מופיע עניין זה.

מדיני המצווהעריכה

חיוב המלקות הוא על כל אחד מהבדים בנפרד, ואם הוציא את שני הבדים, לוקה 78 מלקות.[2] לפי דעת ר' משה מקוציסמ"ג), האיסור חל רק אם הבדים יצאו תוך כדי מסע, כאשר הארון נישא על הכתף.

דין נוסף המופיע בגמרא[1] הקשור למצווה זאת, הוא בנייתם של הבדים כך שבאמצעם הם דקים יותר מאשר בצדדיהם, כך שהבדים יוכלו לזוז בטבעות אך לא לצאת ממנו.

פסוקים שעולה מהם שהבדים הוסרועריכה

תוספות שם מקשים מהפסוק "וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת... וְשָׂמוּ בַּדָּיו." (במדבר, ד', ה'-ו'), המוכיח שבטרם המסע היו מכניסים את בדי הארון לטבעות, ועל כן מציעים (באחד ההסברים) שהיו לארון שמונה טבעות ובהן ארבעה בדים. שני בדים היו קבועים ועליהם נאמר איסור זה, ושני בדים נוספים היו מיועדים לנשיאה והונחו בטבעות רק בשעת המסע. אחרים מסבירי כפי שתואר לעיל, שהבדים היו יכולים לזוז מעט בתוך הטבעות, וקודם המשא היה צורך לסדרם במקומם, אך הם לא יצאו באופן מוחלט.

טעם האיסורעריכה

נאמרו לאיסור זה מספר טעמים. בעל ספר החינוך מביא שני טעמים למצווה: האחד, כדי שאם נזדקק להוציא את הארון בדחיפות נוכל לעשות זאת מבלי לחשוש שהבדים אינם במקומם, והשני, מפני שלצורת כלי המקדש יש משמעויות נסתרות שאסור לפגום בהן.

החזקוני ומפרשים נוספים כותבים כי בשל קדושת הארון התורה לא מעוניינת שיצטרכו לגעת בו, ולו בזמן הכנסת הבדים לנשיאה.

בעל המשך חכמה מסביר על פי המדרש ש"הארון נושא את נושאיו" - הארון אינו זקוק לאנשים שיישאו אותו אלא הוא נושא אותם - שכדי להדגיש עניין זה נאמר האיסור להוציא את הבדים, כדי להראות שכשם שבזמן שהארון מונח בקדש הקדשים הוא אינו זקוק לבדים, כך גם בזמן המסעות. הסבר נוסף שהוא מביא מפרש את הארון כסמל לתורה ולומדיה ואת הימצאותם התמידית של הבדים כחשיבות התמיכה הכספית בלומדי התורה.

לקריאה נוספתעריכה

  • שערי היכל על מסכת יומא (ירושלים: מכון המקדש, תשע"ד), מערכה קפב.

הערות שולייםעריכה