מסכת יומא

מַסֶּכֶת יוֹמָא (או סדר יומא – סדר היום) היא המסכת החמישית בסדר מועד, ונמצאת במשנה, בתלמוד ובתוספתא.

פירוש שם המסכת – יומא (בארמית): היום, כלומר היום המיוחד – יום הכיפורים. בתלמוד הוא נקרא גם בשם יומא רבה – היום הגדול. ואמנם, בתוספתא המסכת נקראת יום הכיפורים. בתלמוד בבלי יש למסכת זו 87 דפים.

מסכת יומא במשנה היא בת שמונה פרקים. שבעת פרקיה הראשונים עוסקים בהכנות הכהן הגדול לעבודה ועבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, והשמיני בהלכות התענית והצום.

מיקומה של המסכת בסדר מועד

לפי הקדמת הרמב"ם למשנה, סידורה של המסכת אחרי מסכת שקלים נעשה בהתאם לסדר הופעות ענייני המסכתות בתורה: מצוות מחצית השקל מופיעה בפרשת כי תשא^[1] ואילו דיני יום הכיפורים מופיעים בפרשת אחרי מות^[2].

מועד וזהות מחבר המסכת

לפי רבי יוחנן מסכת יומא הועברה על ידי רבי שמעון איש המצפה לאחרוני התנאים ודבריו הם המקור למסכת יומא שכתב רבי יהודה הנשיא.

בעקבות זאת טען נחמן קרוכמל שהמשניות של מסכת יומא נסדרו עוד בימי רבן גמליאל הזקן בירושלים שלפני החורבן^[3]. יצחק אייזיק הלוי טוען לעומת זאת שהמסכת נסדרה על ידי רבי שמעון איש המצפה בזקנתו, לאחר החורבן^[4].

תוכן המסכת

מסכת יומא ברובה אינה נוגעת להלכה לאחר חורבן בית המקדש, מאחר שרובה עוסקת בעבודת כהן גדול בבית המקדש. בעקבות זאת נמנעו חלק מהמפרשים, לפרש את הפרקים שאינן נוגעים להלכה, כך למשל הלכות הרי"ף ופסקי הרא"ש נכתבו רק על הפרק השמיני שעוסק בהלכות הצום הנוהג גם לאחר החורבן

פרקי המסכת

במשנה

שִׁבְעַת יָמִים (שמונה משניות^[5]) - עוסק בהכנותיו של הכהן הגדול לקראת יום הכיפורים.
בָּרִאשׁוֹנָה (שבע משניות) - עוסק בקורבן התמיד של השחר.
אָמַר לָהֶם הַמְּמֻנֶּה (אחת עשרה משניות) - עוסק בתחילת עבודת היום.
טָרַף בַּקַּלְפִּי (שש משניות) - עוסק בהגרלת שני השעירים ובוידויו של הכהן הגדול.
הוֹצִיאוּ לוֹ (שבע משניות) - עוסק בהקטרת הקטורת בקודש הקודשים והזאת הדמים.
שְׁנֵי שְׂעִירֵי (שמונה משניות) - עוסק בשילוח השעיר לעזאזל.
בָּא לוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל (חמש משניות) - עוסק בסיום עבודת היום.
יוֹם הַכִּיפּוּרִים (תשע משניות) - דן בחמישה עינויים שיש להתענות ביום הכיפורים: שתייה ואכילה, סיכה, רחיצה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה. בנוסף עוסק הפרק בענייני תשובה. זהו למעשה הפרק היחיד במסכת אשר מתאר את יום כיפור כפי שהוא מוכר לנו היום.

בסה"כ במסכת 61 משניות.

בתוספתא

בתוספתא כוללת מסכת יומא ארבעה פרקים, ובהם אגדות וסיפורים היסטוריים על אישים ואירועים מתקופת בית המקדש. אופייה של התוספתא שונה במידה רבה מזה של המשנה, ואין להבינה אלא עם המשנה. הפרק האחרון בתוספתא מקביל לפרק השמיני במשנה, ואינו תלוי בה כמעט לחלוטין.