אירוסקפטיות
| ערך מחפש מקורות | |
אירוסקפטיות (נקראת גם יורו-סקפטיות[1]או יורוסקפטיזם) היא גישה אירופית המתנגדת לעירוב של האיחוד האירופי בעניינים השוטפים של מדינות האיחוד וכן לאינטגרציה כלל-אירופית בין המדינות. אחת הסיבות להתנגדות זו היא חשש שהאינטגרציה תיצור מצב של היחלשות מדינת הלאום. סיבות נוספות שמציינים המצדדים בגישה זו, הן הכנסת בירוקרטיה יתר על המידה לחברות האיחוד, וכן טענה כי העובדה שהאיחוד האירופי לא דמוקרטי. השקפה זו קיימת בכל הספקטרום הפוליטי אך ניתן למוצאה יותר במפלגות ימין. מבחינה סטטיסטית, על-פי סקרים, התמיכה הנמוכה ביותר באיחוד מגיעה מבריטניה, הונגריה ולטביה; בעקבות תמיכה נמוכה זו, הייתה בריטניה המדינה הראשונה באיחוד אשר החליטה לעזוב אותו בעקבות משאל עם בנושא שזכה לכינוי "הברקזיט".
מקובל להבחין בין הגישה האירוסקפטית הרכה — אשר לא מתנגדת לאיחוד האירופי עצמו, אלא למדיניות מסוימת של האיחוד (לעיתים קרובות מדובר בהתנגדות למגמות פדרלסטיות של האיחוד המחזקות את סמכות הגופים המרכזיים של האיחוד על חשבון עצמאות המדינות החברות ותמיכה בצמצום הרגולציה של האיחוד האירופי); לבין הגישה האירוסקפטית הקשה — אשר תומכת בפירוקו המוחלט של האיחוד או בפרישה של מדינה מסוימת מהאיחוד.
תנועות אירוסקפטיות
עריכהלהלן מספר מפלגות אירוסקפטיות המתנגדות לאיחוד האירופי במדינות אירופה, מכל רחבי הקשת הפוליטית.
אוסטריה: המפלגה החירות (ימין קיצוני), הברית למען עתיד אוסטריה (ימין-מרכז)
איטליה: הליגה הצפונית (ימין-ימין קיצוני), האחים של איטליה (ימין), תנועת חמשת הכוכבים (מרכז-שמאל), המפלגה הקומוניסטית האיטלקית (שמאל קיצוני)
אסטוניה: מפלגת העם השמרנית (ימין), מפלגת המרכז (מרכז)
בולגריה: התקפה (ימין קיצוני)
בלגיה: הברית הפלמית החדשה (ימין-מרכז), מפלגת העובדים של בלגיה (שמאל קיצוני)
גרמניה: אלטרנטיבה לגרמניה (ימין)
דנמרק: מפלגת העם הדנית (ימין), הימין החדש (ימין), הברית האדומה-ירוקה (שמאל קיצוני)
הולנד: המפלגה למען החירות (ימין), הפורום למען הדמוקרטיה (ימין)
הונגריה: פידס (ימין), יוביק (ימין), מולדת (ימין קיצוני)
יוון: סיריזה (שמאל קיצוני), השחר הזהוב (ימין קיצוני), המפלגה הקומוניסטית של יוון (שמאל קיצוני)
לטביה: הברית הלאומית (ימין)
ספרד: ווקס (ימין),סנטיאגו אבסקל (ימין), אלטרנטיבה ספרדית (ימין קיצוני)
פולין: חוק וצדק (ימין), הקונפדרציה (ימין קיצוני)
פינלנד: מפלגת הפינים (ימין)
צ'כיה: חופש ודמוקרטיה ישירה (ימין), המפלגה הקומוניסטית של בוהמיה ומוראביה (שמאל קיצוני)
צרפת: האיחוד הלאומי (ימין קיצוני), צרפת בלתי-כנועה (שמאל קיצוני), המפלגה הקומוניסטית של צרפת (שמאל קיצוני), עמדי צרפת (ימין), כיבוש מחדש (ימין קיצוני) המפלגה האנטי-קפיטליסטית החדשה (שמאל קיצוני)
רומניה: הברית לאחדות הרומנים (ימין קיצוני), רומניה מארה (ימין קיצוני)
שוודיה: השוודים הדמוקרטים (ימין קיצוני), אלטרנטיבה לשוודיה (ימין), מפלגת השמאל (שמאל קיצוני)
קשיים כלכליים
עריכההסיבה שקיימת הסכמה רחבה לגביה ואשר מחזקת ומרחיבה את שורות האירוסקפטיים היא כישלון הכלכלה האירופית. מחד, המדינות העניות בגוש האירו נדרשות למדיניות צנע קיצונית. מאידך, המדינות העשירות נדרשות לשלם עשרות מיליארדים לטובת חילוץ המדינות העניות ומניעת קריסת הכלכלה שלהן.
סיבה כלכלית (וחברתית) נוספת היא מגמות ההגירה בתוך היבשת ותוצאותיה. האיחוד הסיר כל מחסום על תנועה בין המדינות העשירות לעניות, ובכך איפשר הגירה מאסיבית של מהגרי-עבודה למדינות העשירות. זה כשלעצמו אינו מהווה בעיה, אבל בצירוף עם אחוזי האבטלה הגבוהים במדינות העשירות, יצרה התופעה תחושת מרירות כלפי המהגרים ש"גונבים את מקומות העבודה שלנו", וכלפי האיחוד האירופי ומדיניותו.
הכלכלנים מעלים תאוריות שונות לסיבות למצב, אך אין ספק באשר לשורה התחתונה: לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה נכנסה היבשת כולה למיתון, שנחשב לעמוק, ואחוזי האבטלה יחסית גבוהים: 25% אחוזי אבטלת צעירים בממוצע על פני היבשת, ו-50% במדינות העניות דוגמת יוון וספרד.
בעוד אזרחי האיחוד נאנקים תחת עול המיתון, הביורוקרטים שמנהלים אותו נחזים כמנותקים מהעם ושכרם האישי ממשיך לעלות. לא מדובר בזוטות: תקציב האיחוד גדול מתקציבן של חלק מהמדינות החברות בו, פינלנד, יוון ופורטוגל. בחלק מהמקרים הבזבזנות גלויה לעין, כגון ההוצאה השנתית של 200 מיליון אירו שמקיימת שתי מערכות משרדים שרק אחת מהן נמצאת בשימוש.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- אירוסקפטיות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^
טלי גולדשטין, היורו-סקפטיות עלתה לאיטליה לראש, באתר TheMarker, 30 במאי 2018.
