נייג'ל פרג'

נייג'ל פרג'
Nigel Paul Farage
	נייג'ל פרג', 2018
לידה	3 באפריל 1964 (בן 60); דאון, ממלכת אנגליה, הממלכה המאוחדת
שם לידה	Nigel Paul Farage
מדינה	הממלכה המאוחדת
השכלה	מכללת דולוויץ'
מפלגה	המפלגה השמרנית, UKIP, "ברקזיט"
דת	הכנסייה האנגליקנית
בת זוג	גריין הייז (1988–1997); קריסטין מהר (1999–הווה)
	nfarage.com
	20 ביולי 1999 – 31 בינואר 2020; (20 שנה)
	20 ביולי 1999 – 31 בינואר 2020; (20 שנה)
	20 ביולי 2004 – 1 ביולי 2019; (15 שנים)
	20 ביולי 2004 – 1 ביולי 2019; (15 שנים)
	5 ביולי 2024 – מכהן; (145 ימים)
	→ ג'יילס ווטלינג

נייג'ל פול פרג' (באנגלית: Nigel Paul Farage; נולד ב-3 באפריל 1964) הוא פוליטיקאי בריטי, יו"ר מפלגת Reform UK (אנ') וחבר הפרלמנט מטעם קלקטון מאז 2024. היה חבר הפרלמנט האירופי מטעם דרום-מזרח אנגליה מ-1999 עד שבריטניה עזבה את האיחוד האירופי ב-2020. בשנים 2006–2009 ו-2010–2016 כיהן כיושב ראש מפלגת העצמאות הבריטית (UKIP).

שייך לימין השמרני והיה ממנהיגי האירוסקפטים, מתנגדי האיחוד האירופי. עד למימושו של הברקזיט היה מראשי המטיפים לפרישת ארצו מהאיחוד ולפירוק האיחוד האירופי בכלל. בעת משאל העם על חברות הממלכה המאוחדת באיחוד האירופי (2016) היה מחשובי הקוראים להצביע בעד הפרישה.

לאחר ניצחון האירוספקטים במשאל הוא פרש מהנהגת יוקי"פ, ובדצמבר 2018 עזב את מפלגתו לחלוטין בטענה שנעשתה ימנית ולאומנית מדי לטעמו. במרץ 2019 התמנה ליושב-ראש "מפלגת ברקזיט" האירוסקפטית, ששינתה את שמה ל-Reform UK ב-2021.

פרג' התפרסם כמתנגד להגירה המונית לבריטניה, הן ממזרח אירופה והן מהעולם השלישי, כולל הגירת מוסלמים למערב אירופה. כמו כן הוא מסתייג מהרב-תרבותיות ומבקש להדגיש את הזהות הבריטית. במישור הכלכלי הוא תומך בקיצוץ עמוק בביורוקרטיה הממשלתית ובהורדת מיסים.

קורות חיים

פרג' נולד ב-1964 בדאון, בדרום מערב לונדון רבתי. אמו, ברברה פרג' (נולדה סטיבנס) גידלה אותו לבדה החל מגיל חמש, לאחר שאביו, סוכן מניות אלכוהוליסט בשם גאי יוסטוס אוסקר פרג', נטש את המשפחה. שם המשפחה פרג' בא ממוצאו הצרפתי של אחד מאבות אבותיו של פרג', ז'ורז', הוגנוט שנמלט מצרפת של לואי ה-14 הקתולי לאנגליה^[1]. בנוסף, יש למשפחת פרג' גם שורשים גרמניים רחוקים.

פרג' למד וסיים בית ספר תיכון בלבד וכבר בימי לימודיו הצטרף למפלגה השמרנית והיה פעיל בה. בלי לנטוש את הפעילות הפוליטית, בהיותו בן 18 החל לעבוד כסוכן מניות, בדומה לאביו לפניו, בעיקר בבורסת הסחורות של לונדון.

קריירה פוליטית

פרג' הצטרף כאמור, למפלגה השמרנית כבר בראשית שנות ה-80, כשהיה עדיין בבית ספר תיכון. כעשור לאחר מכן, ב-1992 הוא פרש ממנה כאות מחאה על חתימת אמנת מאסטריכט על ידי ממשלת ג'ון מייג'ור השמרנית ושנה לאחר מכן היה בין מייסדי מפלגת העצמאות הבריטית - UKIP, מתחיל בכך בעצם את הקריירה הפוליטית הממשית שלו. קבוצה של פורשים מהשמרנים, בהשתתפותו, חברה לארגון בשם "הליגה האנטי פדרלית" (Anti-Federalist League), שהקים פרופסור (בית הספר לכלכלה של לונדון) אלן סקד. שתי הקבוצות הקימו ביחד את יוקי"פ ובחרו בסקד כמנהיגה של המפלגה החדשה.

פרג' רץ מטעמה של UKIP, לראשונה, בבחירות לפרלמנט האירופי ב-1994 והגיע בבחירות אלה למקום הרביעי במחוזו, עם כ-5% מהקולות. באותו יום השתתף גם בבחירות משנה מחוזיות, לפרלמנט הבריטי והפסיד גם בהן, כשזכה בקולותיהם של פחות משני אחוזים מהמצביעים. שלוש שנים אחר כך, ב-1997 הפסיד שוב בבחירות הכלליות לפרלמנט הבריטי, כשהגיע למקום הרביעי במחוזו, עם קצת פחות מ-6% מהקולות.

לקראת הבחירות לפרלמנט האירופי ב-1999 השתנתה לראשונה שיטת הבחירות לפרלמנט זה בבריטניה, לשיטה היחסית - אזורית, וכתוצאה מכך גם מפלגות קטנות יכלו לזכות בייצוג. מפלגת העצמאות הבריטית קיבלה בבחירות אלה כ-7% מהקולות, לא הרבה יותר ממה שהשיגה בדרך כלל בעבר, אולם הפעם נכנסו לפרלמנט האירופי שלושה נציגים מטעמה (כ-4% מהמושבים הבריטיים בפרלמנט האירופי). פרג' היה אחד מהשלושה. הוא נכנס לפרלמנט האירופי כאחד מנציגי מחוז דרום מזרח אנגליה ומאז שב ונבחר מטעם יוקי"פ, במשך כ-20 שנים, מדי מערכת בחירות לפרלמנט האירופי.

מערכת הבחירות האחרונה בהקשר זה הייתה מערכת הבחירות לפרלמנט האירופי 2014, עת נבחר לתקופת כהונה נוספת בת חמש שנים, כחלק מניצחונה הדרמטי של מפלגתו, בבריטניה (24 מושבים ל-UKIP מתוך 73 המושבים הבריטים, המפלגה הבריטית הגדולה ביותר בפרלמנט האירופי).

במקביל, בכל מערכת בחירות לפרלמנט הבריטי באותה תקופה, הוא נכשל שוב ושוב בניסיונותיו להיבחר, עקב השיטה הרובנית-אזורית (First Past the Post) המעניקה יתרון מובנה למפלגות הגדולות.

הבחירות הכלליות בבריטניה (2015) הביאו את UKIP לשיא כוחה בבריטניה עצמה, כשזכתה ביותר מ-12% מהקולות והייתה למפלגה השלישית בגודלה בבריטניה מבחינת מספרי המצביעים. עם זאת, עקב שיטת הבחירות האזורית-רובנית זכתה המפלגה לנציג אחד בלבד (מתוך 650 חברי פרלמנט) ופרג' עצמו הגיע רק למקום השני במחוז הבחירה שלו, אחרי השמרן פול מק'ינלי ולא נכנס לפרלמנט.

פרג' הודיע למחרת בחירות 2015 על התפטרותו מהנהגת UKIP, אך הוועד המנהל של המפלגה סירב לקבל זאת והוא חזר למשרת מנהיג המפלגה ב-11 במאי^[2].

התחזקותה זו של יוקי"פ יחד עם ניצחונה בבריטניה בבחירות 2014 לפרלמנט האירופי היוו גורם חשוב בהחלטתו של ראש הממשלה דייוויד קמרון להבטיח כי יקיים משאל עם על חברות באיחוד האירופאי.

המשאל נערך ב-23 ביוני 2016, ופרג' ניהל תעמולה למען יציאה במשך כל החודשים שקדמו לו והואשם בגזענות נגד מהגרים ובאיום על הכלכלה הבריטית. לאחר שזכו מצדדי היציאה, הודיע שכל יעדיו הפוליטיים התמלאו וב-4 ביולי 2016 התפטר מתפקידו כיושב ראש המפלגה. הוא המשיך לכהן כחבר הפרלמנט האירופי עד יציאתה בפועל של בריטניה מהאיחוד בסוף ינואר 2020.

ב-4 בדצמבר 2018 פרש מיוקי"פ במחאה על מה שהגדיר כאיסלאמופוביה חמורה ותמיכה בעבריינים אלימים כטומי רובינסון מצד היו"ר ג'ררד באטן^[3].

מנהיג מפלגת העצמאות הבריטית

ערך מורחב – UKIP

נייג'ל פרג', מנהיג מפלגת העצמאות הבריטית, 2008

מנהיגה ומייסדה של מפלגת העצמאות הבריטית פרופסור אלן סקד, פרש ממנה ב-1997, ואחריו כיהנו בראשותה, בזה אחר זה, כמה אישים אחרים. בספטמבר 2006 פרש מתפקידו מנהיגה מאז 2002, רוג'ר קנפמן, בתום קדנציה אחת בלבד ופרג' התמודד לראשונה על ראשות יוקי"פ. בבחירות הפנימיות במפלגה הוא זכה ברוב יחסי של 44% מהקולות (הבא אחריו קיבל כ-23%).

פרג' כיהן כמנהיג המפלגה במשך כשלוש שנים, הוביל אותה להישג מסוים בבחירות לפרלמנט האירופי ביוני 2009, אף כי עדיין לא לניצחון. בספטמבר 2009 התפטר מתפקיד מנהיג המפלגה (ההתפטרות נכנסה לתוקף ב-27 בנובמבר 2009), מתוך מחשבה שיזכה במקום בפרלמנט הבריטי בבחירות הכלליות שהתקיימו במדינה במאי 2010. איש ממועמדי המפלגה לא זכה במושב בבחירות לפרלמנט. בעקבות כישלונו החוזר להיבחר, ולאחר הפסקה של כשנה, שב פרג' והתמודד בנובמבר 2010 על ראשות מפלגתו. בבחירות אלה הוא ניצח שוב, הפעם עם כ-60% מהקולות, כשהמתמודד הבא אחריו זוכה בכ-20% מהקולות בלבד.

פרג' מכהן מאז כמנהיג המפלגה. במקביל, הוא מכהן גם כיו"ר משותף, יחד עם פרנצ'סקו ספרוני מ"הליגה הצפונית" האיטלקית, של קבוצת האירוסקפטים "אירופה לחירות ודמוקרטיה" (Europe of Freedom and Democracy), שהוקמה בפרלמנט האירופי ב-2009.

כמנהיג ה-UKIP הוביל פרג' את מפלגתו, ממעמד של המפלגה השלישית בגודלה בבריטניה, למעמדה, נכון למאי 2014, כמפלגה עם מספר המצביעים הגדול ביותר בבחירות לפרלמנט האירופי.

הנסיקה של המפלגה החלה עוד בבחירות 2004 לפרלמנט האירופי, תחת מנהיגותו של רוג'ר קנפמן. המפלגה זכתה אז בכ-16% מהקולות, והגיעה למקום השלישי. ב-2009, תחת פרג', עלתה לכ-17% מהקולות בבריטניה. הייתה זו אמנם עליה של אחוז אחד בלבד לעומת המערכה חמש שנים קודם לכן, אולם היא הגיעה למקום השני, אחרי המפלגה השמרנית עם 28%. היא גברה הלייבור שקיבל רק 16%, ועל הליברל-דמוקרטים עם 14%. במאי 2013 נערכו בבריטניה בחירות מקומיות והמפלגה זכתה בכ-23% מהקולות, מיד לאחר המפלגה השמרנית השלטת, שזכתה בכ-25% מהקולות והרבה לפני הלייבור, שזכה בכ-14% מהקולות בלבד.

בבחירות מאי 2014 לפרלמנט האירופי זכתה יוקי"פ בכ-27% מהקולות בבריטניה (עליה של 4% לעומת הבחירות המקומיות של 2013 וכ-10% לעומת הבחירות הקודמות לפרלמנט האירופי), וניצחה, לפני הלייבור - 24%, והשמרנים - 23%. במקום הרביעי זכתה מפלגת הירוקים ואחריה הליברל דמוקרטים, שתיהן עם פחות מ-10% מהקולות. עקב שיטת חלוקת המושבים בפרלמנט האירופי קיבלה בסופו של דבר 24 מושבים, קצת יותר משליש מתוך ה-70 המוקצים לבריטניה, כולל מושב אחד מתוך ששת המושבים המוקצים לסקוטלנד.

הטיימס בחר בנייג'ל פרג' ל"בריטי של השנה" עבור 2014^[4].

מנהיג "ברקזיט"

ב-4 בדצמבר 2018 פרש פרג' מיוקי"פ, לאחר שורה של תקריות שהציגה את המפלגה באור גזעני וימני, ששיאן היה במינוי טומי רובינסון ליועץ מיוחד ליו"ר ג'ררד באטן. הוא הודיע כי יוקי"פ מתמקדת יותר מדי ברגשות איסלמופוביים ובהסתה נגד מהגרים, וכי איננה המפלגה האירוסקפטית שבריטניה זקוקה לה. הוא הצטרף ל"מפלגת ברקזיט" שנוסדה בנובמבר אותה שנה על ידי חברת יוקי"פ פורשת אחרת, קתרין בלייקלוק. בפברואר הודיע פרג' שמעתה ישב בפרלמנט האירופי מטעם "ברקזיט". ב-22 במרץ 2019 החליף את בלייקלוק כיושב-ראש המפלגה החדשה, והחל לקרוא לבחירות כלליות כדי לבצע סוף סוף את היציאה מן האיחוד האירופי. לאחר ההכרזה באוקטובר על בחירות בזק, פרג' הודיע ב-11 בנובמבר כי המפלגה לא תתמודד במחוזות בהם המועמד המכהן הוא חבר המפלגה השמרנית, עקב התחייבותו של בוריס ג'ונסון לממש את יציאתה של בריטניה מהאיחוד האירופי בסוף ינואר 2020.

בבחירות 2019 עצמן הסתבר כי כמעט כל מצביעי UKIP עברו עם פרג' למפלגת הברקזיט. מפלגת UKIP נעלמה כמעט לגמרי, כשזכתה בכ-23,000 קולות (פחות מ-0.1%), ואילו מפלגתו החדשה של פרג', מפלגת הברקזיט זכתה בכ-2% מהקולות, בערך אותו אחוז קולות שקיבלה UKIP בבבחירות הקודמות ב-2017.

לאחר עזיבתה של בריטניה את האיחוד ב-31 בינואר 2020 הופסקה חברותו בפרלמנט האירופי יחד עם שאר החברים הבריטים. עם הגשמתו את מטרתו המרכזית, הצהיר שמטרתו היא לוודא שיחסי הסחר העתידיים בין בריטניה לאיחוד יממשו את עצמאותה הכלכלית והמשפטית של בריטניה, ולא יכבלו אותה למגבלות הרגולטוריות והכלכליות של האיחוד.

ב-2021 שינתה ברקזיט את שמה ל-Reform UK, ופרג' ויתר על ההנהגה בפועל ומונה לנשיא כבוד. ב-3 ביוני 2024, לקראת הבחירות, מונה שוב ליו"ר והתמודד במחוז הבחירה קלקטון. הוא הביס את הטורי המכהן ג'יילס ווטלינג ונבחר לראשונה לפרלמנט, בניסיונו השמיני בחייו.

דעותיו

נייג'ל פרג', 2009

הנושא העיקרי בו פרג' עוסק הוא הוצאתה של בריטניה מהאיחוד האירופי. הוא טוען שהאיחוד עולה לבריטניה כ-70 מיליון דולר ליום, ושהוא פוגע בעצמאותה החוקתית והכלכלית של בריטניה ויכולותיה לנהל את ענייניה בעצמה, ומתנגד לכך בתוקף. לטענתו, בשל מגבלות האיחוד, בריטניה אינה יכולה לנצל כראוי את משאביה ואת פוטנציאל הסחר שלה מול מדינות מחוץ לאיחוד, ובפרט עם ארצות הברית ומדינות חבר העמים הבריטי. טענה אחרת שלו היא שהאיחוד האירופי אינו גוף דמוקרטי, רבים מבכיריו אינם נבחרים על ידי הציבור, ושמטרתו היא לצבור כוח על חשבון המדינות החברות בו.

כחלק ובמסגרת התנגדותו לאיחוד האירופי הוא פועל בהתמדה לחשיפת שחיתויות ובזבוזים בביורוקרטיה האירופית. אחת מחשיפותיו הידועות ביותר ארעה ב-2004, כשחשף את העובדה שהנציג הצרפתי הבכיר בפרלמנט ובממשלה האירופית ז'אק בארו הורשע במעילה וקיבל חנינה תוך הסתרת הרשעתו. החשיפה אמנם לא עזרה יותר מדי ובארו מונה בהמשך וכיהן שש שנים (2004 - 2010) כשר התחבורה ואחר כך המשפטים בנציבות האירופית^[5]. גם במקרים אחרים בהם הוא טען לשחיתויות בממסד האירופי, חולשתה הפרלמנטרית של מפלגתו ושל המפלגות היורוסקפטיות בכלל, בפרלמנט האירופי, מנעה את הדחת הבכירים הרלוונטיים.

ב-2008, בתום נאום של הנסיך צ'ארלס בפני הפרלמנט האירופי, היה פרג' הציר היחידי בפרלמנט שלא קם ממושבו ומחא כפיים לנסיך, דבר שעורר סערה של ממש באיים הבריטים. היו שהאשימו אותו עקב כך בהתנגדות למלוכה, אך הוא הכחיש זאת ומפלגתו במצעה תומכת במלוכה חוקתית בבריטניה.

הוא בעד הגבלתה של ההגירה לבריטניה. לדבריו, עד לעליית הלייבור וטוני בלייר לשלטון בבריטניה, היגרו אליה כ-30,000 איש מדי שנה. לעומת זאת, קצב ההגירה הנוכחי לבריטניה מגיע לכ-500,000 איש בשנה ופרג' מאשים בכך את התקנות השונות של האיחוד האירופי, המאפשרות ואף מחייבות קליטת מהגרים לאירופה ולכל אחת ממדינותיה, ובין מדינות אירופה לבין עצמן ומבטיח כאמור לפעול להקטנתם של מספרים אלה. הוא מבדיל בהקשר זה בין פליטים אמיתיים, אשר יש לאפשר את כניסתם למדינה, לבין מהגרים, אשר כל מטרתם לסחוט כספים מהמדינה במקום לעבוד ואם הם כן עובדים, אזי הם עושים זאת מתחת לשכר המינימום ופוגעים בכך בשכבות החלשות של האוכלוסייה הבריטית.

פרג' ניהל מאבק נגד אישור זכותם של אזרחי החברות החדשות באיחוד, רומניה ובולגריה, לעבור לארצו ולקבל תשלומי רווחה; הוא עורר סערה ציבורית והואשם בגזענות נגד מזרח-אירופאים כשאמר שהיה מודאג אם רומנים היו עוברים לגור בשכנותו ושתושבי מדינות אלה בוודאי יתפתו לעבור למדינה מתורבתת, אמירות מהן חזר אחר כך. כמו כן, הביע חשש מהגידול באוכלוסייה הפולנית בבריטניה ומסירובה לקבל את התרבות המקומית^[6]. עיתון רומני גדול פתח בתגובה במערכת פרסום נגד פרג'^[7]. מאידך, האשים בעל-הטור הימני פיטר היצ'נס את היוצאים נגדו על עמדתו לגבי רומנים בצביעות, ותהה מדוע לא נרשם זעזוע דומה כשהמשטרה החלה לתלות בלונדון מודעות ברומנית המזהירות כייסים מעונש^[8].

פרג' הביע דאגה מהיווצרותה של קהילה מוסלמית בדלנית בבריטניה ואף הביע זעזוע לנוכח קריאתו של מנהיגה הקודם של הכנסייה האנגליקנית, הארכיבישוף מקנטרברי רואן ויליאמס, להכרה בתקפותה של השריעה, הדין האסלאמי, בבריטניה.

בנושאים אחרים: פרג' דוגל במדיניות חוץ בדלנית. במסגרת זו התנגד למשל לכל השתתפות צבאית של בריטניה בסכסוכי חוץ, כדוגמת אפגניסטן, עיראק, ועוד. כשעלתה האפשרות של תקיפה אווירית כנגד סוריה, בשל המתקפה הכימית בע'וטה, היה פרג' בין המתנגדים להשתתפות בהתקפה זו. הוא מתנגד לכל הגבלה על סחר החוץ, או העדפה בסחר כזה למדינות האיחוד האירופי. כחלק ממדיניות זו הוא גם התנגד לסנקציות כלכליות כלשהן על מדינות זרות. כך התנגד לסנקציות הכלכליות שהוטלו על איראן כדי להביא אותה להסכים לפירוק פוטנציאל הנשק הגרעיני שלה.

פרג' הודיע שהוא מוכן לבדוק אפשרות ללגליזציה של השימוש בסמים קלים, בשל העובדה שהמלחמה בשימוש בהם כשלה זה מכבר^[9].

לקראת הבחירות הכלליות בבריטניה (2015) קרא לחסוך מיליארדי ליש"ט באמצעות ביטול נוסחת בארנט, לפיה מחושב התקציב הניתן לאומות הבית סקוטלנד וצפון אירלנד על בסיס מדד התואם להוצאה באנגליה וויילס. פרג' האשים את הממשלה בהשלכת כספם של משלמי המיסים האנגליים "מעבר לחומת אדריאנוס", הערה שעוררה מחאה בסקוטלנד^[10].

במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016 הביע תמיכה במועמדותו של הסנאטור ראנד פול אך לאחר שזה פרש מהמירוץ ולאור תוצאות יום שלישי הגדול, הצטרף למספר פוליטיקאים ימניים ביניהם ז'אן מרי לה פן וחרט וילדרס שהביעו תמיכה במועמדותו של דונלד טראמפ. הוא שב והביע תמיכה בטראמפ לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2020.

פרג' מביע דעות פרו-ישראליות^[11]^[12]^[13] ובמפלגתו הקודמת, UKIP קיים לובי פרו-ישראלי חזק, גם אם קיים לצדו גם לובי פלסטיני (UKIP Friends of Israel)^[14]. חברי הפרלמנט האירופי מטעם המפלגה התנגדו למשל, לקריאות להשעות את הסכמי הסחר עם ישראל והתנגדו בקולניות לסיוע כספי לרשות הפלסטינית, בטענה שחלקה מופנה לבתי ספר המחנכים את הדור הבא לג'יהאד ולפעולות התאבדות^[15]. לצד האהדה לישראל התקיימו בשורות מפלגתו UKIP גם תופעות אנטישמיות^[16], בעוד שהוא עצמו הכריז כי הוא מתנגד לאנטישמיות, בלי קשר לדעותיו בעד ישראל^[15]. ביולי 2013 הביע תמיכה ביהודים ובמוסלמים במאבק על השחיטה והד'ביחה.

חיים אישיים

נישא לראשונה ב-1988, לגרייני הייז, התגרש ב-1997 ונישא בשנית ב-1999 לקירסטן מאהר, ילידת גרמניה. יש לו ארבעה ילדים, שניים מכל נישואין. פרג' גר בדאון, סמוך לביתה של אמו.

במאי 2010 נפצע קשה, כשהמטוס הקל בו טס במסגרת אחד ממסעי הבחירות שלו, התרסק אל הקרקע.