אירוס וסט
אירוס וסט (שם מדעי: Iris westii) הוא מין מוגן של אירוס מסקציית ההיכל (oncocyclus) ושרוי בסכנת הכחדה. זהו מין תת-אנדמי להר החרמון הגבוה בישראל, אשר גדל גם באזור ג'זין בלבנון. הוא נבדל משאר האירוסים בהירי הפרחים בארץ בעיקר בעליו דמויי החרמש, שהתפתחו ככל הנראה כחלק מהתאמתו לבית הגידול האלפיני בו הוא גדל. תכונת העלים המעוקלים קיימת גם במינים מדבריים של אירוסי ההיכל בישראל, שהם אירוס הנגב ואירוס ירוחם (באירוס שחום, שגדל בין היתר גם בנגב, התכונה פחות בולטת). האירוס הוא צמח מוגן בישראל.[3]
 אירוס וסט
| |||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 | |||||||||||||||||||||||||
| מצב שימור | |||||||||||||||||||||||||
 | |||||||||||||||||||||||||
| מיון מדעי | |||||||||||||||||||||||||
| ממלכה: | צומח | ||||||||||||||||||||||||
| מערכה: | בעלי פרחים | ||||||||||||||||||||||||
| מחלקה: | חד-פסיגיים | ||||||||||||||||||||||||
| סדרה: | אספרגאים | ||||||||||||||||||||||||
| משפחה: | אירוסיים | ||||||||||||||||||||||||
| סוג: | אירוס | ||||||||||||||||||||||||
| תת־סוג: | אירוסי ההיכל | ||||||||||||||||||||||||
| סקציה: | אירוס ההיכל | ||||||||||||||||||||||||
| מין: | אירוס וסט | ||||||||||||||||||||||||
| שם מדעי | |||||||||||||||||||||||||
 Iris westii
| |||||||||||||||||||||||||
| עונת פריחה | |||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
מאפיינים
עריכההאירוס הוא גאופיט רב-שנתי וגדל מקנה שורש קומפקטי וחסר שלוחות. האירוס נמוך יחסית לשאר בני סוגו – גובהו מגיע רק ל-30 ס"מ. עלי העטיף הפנימיים לבנים־כחולים ועלי העטיף החיצוניים מנומרים בנקודות שחורות על רקע לבן. אירוס וסט ייחודי בגבעולו האדום הקרוב לפרח.
האירוס התגלה בדרום לבנון בשנות ה-30, וב-1933 תואר כמין חדש למדע בידי ג"א דינסמור (אוכלוסייה שלא אותרה שםבידי בוטנאים לבנונים בעשרות השנים האחרונות). צמחים דומים אותרו בחרמון בשנות ה-90 בידי מיכה לבנה וזוהו כאירוס נצרתי. מאוחר יותר נבדקו הצמחים ביסודיות בידי אורי פרגמן-ספיר ומיכאל אבישי וזוהו כאירוס ווסט.
אירוס ווסט מקדים את עונת הפריחה של רוב הפרחים באתרו בחרמון ופורח שם במאי ואף בתחילת יוני. זאת בשעה שמיני האירוס הקרובים לו, הגדלים בשאר אזורי הארץ, סיימו כבר את פריחתם.
אירוס זה דומה יחסית מבחינה מורפולוגית לאירוס הנצרתי ולאירוס החרמון אך נבדל מהם בעליו הצרים דמויי החרמש. סביר שהוא קרוב ודומה יותר למינים האלפיניים מסקציית ההיכל הגדלים בסוריה ובלבנון, כמו אירוס דמשקאי (מין בסכנת הכחדה חמורה מגבעות דמשק) ואירוס יברוד, שגם להם יש עלים חרמשיים. עלים דומים נמצאים אצל מיני הקבוצה הגדלים המדבר, בשונה מאירוס הארגמן הגדל במישור החוף בתנאים מדבריים (למרות שבתנאי גידול מסוימים גם אירוס הארגמן מתאפיין בעלים חרמשיים. האירוס בסכנת הכחדה ואנדמי לחרמון, לאזורים מסוימים בסוריה ולדרום לבנון.
זהו מין נדיר ביותר ובעל מספר פרטים מצומצם מאוד, אשר גדלים במספר אוכלוסיות קטן במרומי החרמון. עיקר רבייתו של המין הוא רבייה וגטטיבית, שכן קיים מגוון גנטי מצומצם ביותר באוכלוסיות, בהן הצמחים גדלים בצפיפות (בשל יצירת קלונים על ידי רבייתם הוגטטיבית), ואחוז קטן מהפרחים מתפתחים לפירות (הלקטים בעלי שלוש מגורות) הנושאים זרעים.
קישורים חיצוניים
עריכה- אירוס וסט, באתר "צמח השדה"
איריס ווסט 🌸 Iris westii Mt Hermon, סרטון בערוץ "Albert keshet", באתר יוטיוב (אורך: 02:13)- הסוד של החרמון: הפרח הנדיר שפורח כמה שעות בשנה, סרטון בערוץ "כאן חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 07:20)
הערות שוליים
עריכה- ^ אירוס וסט, באתר "צמח השדה"
- ^ אירוס וסט באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), ה'תשס"ה-2005, ק"ת 6369, ה'תשס"ה, 15 בפברואר 2005 (תוקן ב־17 בדצמבר 2019), בספר החוקים הפתוח