דרום לבנון

דרום לבנוןערבית: جنوب لبنان: ג'נוב לובנאן) הוא חלקה של לבנון הסמוך לגבולה עם ישראל. אזור זה כולל את מחוז דרום לבנון ומחוז אל-נבטיה. יש הכוללים באזור זה גם את דרומו של מחוז אל-בקאע.

מפת דרום לבנון

הערים העיקריות בדרום לבנון הן צור, צידון ואל-נבטיה. יישובים בולטים נוספים הם מרג' עיון, חצביה ובינת ג'בייל. מרבית אוכלוסיית דרום לבנון היא שיעית ולכן המפלגות הפוליטיות הדומיננטיות באזור הן חזבאללה ובמידה פחותה אמל.

יותר מאשר משמעות גאוגרפית, יש לאזור משמעות פוליטית, בשמשו שדה קרב בעימותים בין ישראל ללבנון ולכוחות הפועלים בה, כחלק מהסכסוך הישראלי-ערבי.

גאוגרפיהעריכה

החלק הדרומי של דרום לבנון; הרצועה התחומה בין נהר הליטני בצפון וגבול ישראל-לבנון בדרום, נחלקת לשלושה אזורים גאוגרפיים: במערב - מישור החוף ובו העיר צור, במרכז - ג'בל עאמל המתרומם לגובה של 800 מטר וכולל שורת רכסים המשפילים ככל שמצפינים לכיוון הליטני, ובמזרח - אזור מרג' עיון הכולל שורת רכסים ועמקים בכיוון כללי של צפון-דרום.[1]

עדות ודתות בדרום לבנוןעריכה

 
מפת פיזור הקבוצות הדתיות בלבנון

רוב האוכלוסייה בדרום לבנון היא שיעית מתואלית.

בזמן מלחמת האזרחים בלבנון, באמצע שנות ה-70 של המאה ה-20 היו מספר מובלעות של נוצרים מדרום לליטני: מובלעת מרג'עיון - קליעה בגזרה המזרחית,[2] מובלעת עין אבל - דבל - רמיש בגזרה המרכזית,[2] ומובלעת עלמא א-שעב (אנ') בגזרה המערבית.[2] כמו כן, הייתה מובלעת נוצרית נוספת מצפון לליטני שכללה את הכפרים ג'רמק (אנ'), מחמודיה (ער') ועישייה.[2]

מרכז האוכלוסייה הסונית בדרום לבנון הוא בעיר צור ובמחנות הפליטים הפלסטיניים שסביבה.[1] קיימת רצועה של כפרים סוניים בגזרה המרכזית לאורך הגבול עם ישראל, הכוללת בין היתר את הכפרים: מרווחין, ירין (אנ'), דהיירה (Dhayrah) ובוסתן (Boustane)[3] קיים ריכוז נוסף של כפרים סונים בגזרה המזרחית, באזור הנקרא ערקוב, שכולל בין היתר את שובא (אנ'), שבעא וחברייה (אנ').[3]

אוכלוסייה דרוזית מרוכזת באזור המזרחי סביב העיירות חצביה ושבעא.[1]

בעקבות מלחמת האזרחים, המעורבות הסורית ומלחמת לבנון הראשונה, חלו שינויים דמוגרפיים באוכלוסיית דרום לבנון. חלק מהאוכלוסייה הנוצרית עזבה את המדינה. במקביל, אוכלוסייה שיעית מדרום לבנון התיישבה בפרברים הדרומיים של ביירות.

דרום לבנון במהלך הסכסוך הישראלי-ערביעריכה

בין הפליטים הפלסטינים שנמלטו מישראל במהלך מלחמת העצמאות, רבים מצאו מקלט במחנות פליטים בלבנון, ובהם כאלה הנמצאים בדרום לבנון, בצור ובצידון.

בשנות השבעים כונה בישראל חלקו המזרחי של אזור זה בשם "פתחלנד", משום שנשלט על ידי ארגון הפת"ח ואחר כך הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף). נערכו פשיטות אחדות של צה"ל לאזור זה, שנועדו להרחיק את מחבלי אש"ף מגבול ישראל.

בחודש מרץ 1978 נערך מבצע ליטני, שבו חדר צה"ל לדרום לבנון עד לנהר הליטני, והחזיק בשטח זה במשך כשלושה חודשים, עד לנסיגתו חזרה לגבול הבינלאומי. מטרת המבצע הייתה לפגוע בתשתיות ארגוני הטרור הפלסטינים בדרום לבנון, ובכך להפחית את פעילותם כנגד ישראל.

ב-6 ביוני 1982 פלשה ישראל ללבנון, בפעולה שנקראה "מבצע שלום הגליל", שהמשכו נקרא "מלחמת לבנון הראשונה", שהסתיימה כעבור שלוש שנים, ביוני 1985 כשישראל נסוגה לגבול הבינלאומי - הקו הסגול, תוך תמיכה בצד"ל שנפרס ברצועת ביטחון צרה לאורך הגבול.[4] אולם חיש מהר נגררה ישראל לכניסה לשטח לבנון, התבססה ברצועת הביטחון באמצעות שורת מוצבים ורק לאחר 18 שנים, במאי 2000, נסוג צה"ל כליל מדרום לבנון.

החיילים שהחזיקו ברצועת הביטחון היוו מטרות לארגוני הטרור, בראשות אמל וחזבאללה. בתקופה זו נאלץ צה"ל להתמודד עם מארבים, מטעני חבלה בצירים, התקפות צלפים, התקפות מאזורים עם צמחייה עבותה, פשיטות על מוצבים והפגזות ברקטות, טילי נ"ט או פצצות מרגמה. צה"ל נקט באסטרטגיה של לחימה בעצימות נמוכה, וכדי להתמודד עם האיומים על חייליו הוקמו מספר יחידות מיוחדות, שהתמחו בתוואי הלבנוני, בהן:

כמו כן, ניצל צה"ל את העליונות האווירית שלו כדי להשמיד מטרות טרור באמצעות מסוקי קרב.

ב- 2 - 4 במאי 1988 במסגרת "מבצע חוק וסדר" פשטו כוחות צה"ל ובהם צנחנים ושריון, תחת פיקודו של אל"ם שאול מופז על בסיס מחבלי החזבאללה בעיירה מיידון שבדרום לבנון. 3 חיילי צה"ל נהרגו בפשיטה ונפצעו שבעה עשר חיילים נוספים. הפעולה הייתה הגדולה בהיקפה במבצעי צה"ל בלבנון מאז "מבצע שלום הגליל". כ-50 מחבלי חזבאללה נהרגו בקרב, וכלל המבנים והבונקרים ששימשו אותם נהרסו. כן נתפס שבוי אחד והושמדו רכבים ורכבי נ"מ. גם מצבא לבנון דיווחו על נפגעים באדם וברכוש כולל טנק, שריונית ומשאית תחמושת.

מ-25 ביולי 1993 ועד 31 ביולי 1993 נערך בדרום לבנון מבצע דין וחשבון, שבמהלכו הותקפו כפרי חזבאללה רבים בדרום לבנון, בידי תותחים, טנקים ומטוסי חיל האוויר וסבלו הרס רב. המבצע הופסק אחר שבעה ימים, לאחר שהושגו הבנות בין ישראל לחזבאללה.

מ-11 באפריל ועד 27 באפריל 1996 נערך בדרום לבנון מבצע ענבי זעם, בעקבות ירי רקטות קטיושה של חזבאללה לכיוון יישובים בגבול הצפון. המבצע נפסק לאחר שפגז שירה צה"ל פגע בריכוז של פליטים ובכוח האו"ם ששהה בסמוך, וגרם למות 102 אזרחים ול-100 פצועים.

בשנים 19762000 התקיימה לאורך הגבול בין ישראל ללבנון "הגדר הטובה" שאיפשרה לנוצרים מארונים שהתגוררו בדרום לבנון לעבוד בישראל, לסחור איתה ולקבל טיפול רפואי בה.

צבא דרום לבנון (צד"ל) הוא מיליציה לבנונית נוצרית שפעלה בדרום לבנון בתמיכתה של ישראל, עד לנסיגתה של ישראל מאזור זה בשנת 2000.

האזור היווה זירת קרבות מרכזית במלחמת לבנון השנייה: ממנו שוגרו אלפי רקטות לעבר יישובי צפון ישראל, וצה"ל ערך תקיפות אוויריות וקרקעיות רבות בו.

בדרום לבנון פועל יוניפי"ל - כוח צבאי לשמירת שלום מטעם האו"ם. הכוח הוקם בעקבות החלטה 425 של מועצת הביטחון של האו"ם, שהתקבלה לאחר מבצע ליטני.

בעקבות מלחמת לבנון השנייה קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם את החלטה 1701, שבה נקבע תגבור כוח יוניפי"ל ב-15,000 חיילי או"ם חמושים עם סמכות להפעלת נשק וסיוע של האו"ם לפריסת צבא לבנון בדרום לבנון. כמו כן קבעה ההחלטה שיש למנוע הכנסת נשק לאזור ללא הסכמה של ממשלת לבנון והטילה אמברגו מלא על העברת נשק לחזבאללה.

חרף ההחלטה, חזבאללה שיקם בהדרגה את כוחו בדרום לבנון.[5]

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה