הר חרמון

הַר חֶרְמוֹן (בערבית: جبل الشيخ) הוא ההר הגבוה ביותר בישראל. ההר נמצא בגבול הצפוני-מזרחי של ישראל ומהווה את קצהו הדרומי של רכס הרי מול הלבנון. בסוף שנת 2024, עם נפילת משטר אסד, השתלטה ישראל על כתר החרמון.

הר חרמון

הר חרמון כפי שהוא נראה מפסגת הר בנטל
מידע כללי
גובה מעל פני הים	2,813.95 מ'
גובה	2,814 מטרים
מדינה	סוריה
מיקום	משולש הגבולות בין לבנון, סוריה וישראל
רכס הרים	מול הלבנון
מסלול ההעפלה הקל	דרך עפר, צעידה
קואורדינטות	33°24′0″N 35°51′0″E
(למפת לבנון מוגדלת)   ביירות צור טריפולי צידון בעלבכ חלבא זחלה א-נבטיה ישראל סוריה הים התיכון הר חרמון (למפת לבנון רגילה)   ביירות צור טריפולי צידון בעלבכ חלבא זחלה א-נבטיה ישראל סוריה הים התיכון הר חרמון (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום הר חרמון (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום הר חרמון

כתר החרמון בגובה 2,814 מטרים מעל פני הים, נמצא על הגבול שבין סוריה ולבנון, כ-14 ק"מ מצפון מזרח למוצבי ההר הישראליים טרום נפילת משטר אסד בסוריה. הפסגה הגבוהה ביותר בתחומי ישראל היא כיפה בגובה 2,236 מטרים מעל פני הים, הנמצאת מערבה למצפה שלגים, שגובהו 2,224 מטרים מעל פני הים, ומצפון-מזרח לרכבל העליון שבאתר הסקי. ב-8 בדצמבר 2024, כחלק מהתגובה הישראלית לנפילת משטר אסד, השתלטו לוחמי יחידת שלדג על פסגת החרמון לאחר נטישתו על ידי הסורים.

בשטחי ההר בישראל נמצאים: אתר החרמון, שמורת החרמון ומוצב החרמון. מחוץ לשטח ישראל הוקמו מוצב 'מצודת רוח' ו-15 ק"מ צפונית לו ו-600 מ' מעליו, מוצב 'הפסגה'.

להר ארבעה שמות בעברית המופיעים בתנ"ך: חֶרְמוֹן, שְׂנִיר, שִׂרְיֹן ושִׂיאֹן. השמות שניר ושריון מופיעים בטקסטים קדומים של עמי האזור.

שמות

מקור השם חרמון הוא ככל הנראה בשורש ח־ר־מ, במשמעות "דבר קדוש ואסור בנגיעה" (הן בעברית והן בערבית). מעדויות עמי האזור עולה שההר היה מקודש (בשמות אחרים מהשם "חרמון"), ונראה שגם השם "בעל חרמון" (שופטים, ג', ג', דברי הימים א', ה', כ"ג) מציין פולחן של בעל מקומי להר. כתובת יוונית שנמצאה על ההר מעידה על פולחן ההר במאה ה־4 לספירה.

השם "חרמון" לא מופיע במקורות קדומים מלבד המקרא, אך במקרא מופיעים כמה שמות נוספים לחרמון: ”צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן וְהָאֱמֹרִי יִקְרְאוּ לוֹ שְׂנִיר” (דברים, ג', ט'), ”הַר שִׂיאֹן הוּא חֶרְמוֹן” (דברים, ד', מ"ח).

הצמד "שׂריון ולבנון" מופיע בטקסטים בכמה שפות. באכדית, באחת הגרסאות של עלילות גלגמש מסופר שמושב אנונכי הוא ב־"ša-ri-a ù la-ab-na-na" – שריון ולבנון; ציונים גאוגרפיים אלה מעידים על השפעה תרבותית אמורית; בחוזה בחתית בין מורשילי השני מלך האימפריה החתית ודופּי־תשוב מלך אמורו מוזכרים הרי לבנון ושריון (šá-ri-ya-nu) בין האלים העדים; בעלילות בעל וענת האוגריתיות, שם מתואר בעל "הלך ללבנון ועציו, לשׂריון – מחמד ארזיו"; ובמקרא, בתהילים כ"ט, מזמור שחוקרים רבים סוברים שיש לו שורשים כנעניים: ”וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן, וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים” (פסוק ו'). ייתכן שהזוג מופיע אף הכתובות המלכותיות של אסרחדון מלך אשור, בצורה si-ra-ra ו־lab-na-na, כמקור לקורות ברוש וארז. השם שריון מופיע גם בכתבי המארות המצריים מהמאה ה־19 לפנה"ס, בכתיב "שרינו".

גם השם "שׂניר" מופיע במקרא גם כן בתקבולת ללבנון, בקינת יחזקאל על צור: ”בְּרוֹשִׁים מִשְּׂנִיר בָּנוּ לָךְ אֵת כָּל לֻחֹתָיִם, אֶרֶז מִלְּבָנוֹן לָקָחוּ לַעֲשׂוֹת תֹּרֶן עָלָיִךְ” (יחזקאל, כ"ז, ה'). שניר מופיע במקרא גם בשיר השירים, ד', ח' ודברי הימים א', ה', כ"ג. השם מופיע בצורה sa-ni-ru בכתבי שלמנאסר השלישי: שלמנאסר כתב שחזאל התבצר בפסגת הר שניר "אשר מול הר לבנון", ולאחר שהביס את חזאל צעד שלמנאסר לחורן; במקום אחר תיאר שלמנאסר שבדרכו מהרי הלבנון לעריו של חזאל מלך דמשק עבר בהר שניר. גם הגאוגרף הערבי בן המאה ה־10 לספירה אבן־חוכַּל הכיר את השם שניר, וציין שהוא המקור לנהר ברדה.

לפי חלק מהחוקרים, כל השמות (חרמון, שניר, שריון) מכוונים לרכס מול הלבנון, שההר המכונה חרמון בימינו הוא החלק הדרומי שלו (הבולט בנוף של תושבי ממלכת ישראל); אולם חוקרים אחרים סוברים שהשמות שניר ושריון, הנפוצים בקרב עמי האזור, מציינים את הרכס כולו או את החלק הצפוני שלו, ואילו השם חרמון ציין גם בעת העתיקה רק את החלק הדרומי של הרכס.

בערבית קרוי ההר גַ'בַּל אֶ-שֵּׁיח' (جبل الشيخ) שפירושו "הר הזקן", בשל פסגתו המושלגת המזכירה שיער שיבה. בעבר כונה ההר גם ג'בל א-ת'לג' (جبل الثلج) – "הר השלג". שם זה מופיע גם בתלמוד בגרסתו הארמית, טור תלגא.

אטימולוגיות מסורתיות

הרמב"ן (בפירושו על התורה שם בספר דברים פרק ג' פסוק ט') כתב שמקור השם "חרמון" הוא בשורש חר"מ, אשר הוראתו דבר שאין להשתמש בו. מפני גובהו והטמפרטורה הנמוכה בו (ראה בהמשך) היה ההר "חרם", כלומר אזור לא מיושב, ולכן נקרא חרמון.

לפי הספר החיצוני חנוך א מקורו בשבועת בני השמיים והחרמתם (התחייבותם בשבועה) לשאת נשים מבנות האדם: "וַיְהִי כִּי־רַבּו בְנֵי־הָאָדָם בַּיָּמִים הָהֵם וּבָנוֹת יָפוֹת וְנָאוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם׃ וַיִּרְאוּ אוֹתָן הַמַּלְאָכִים בְּנֵי־הַשָּמַיִם וַיַּחְמְדוּ אוֹתָן וַיְדַבֵּר אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ לְכָה נִבְחֲרָה־לָּנוּ נָשִׁים מִבְּנוֹת הָאָדָם וְנוֹלִידָה־לָּנוּ בָנִים׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שַׁמְחֲזַי וְהוּא נְשִׂיאָם יָרֵאתִי פֶּן־תְּמָאֲנוּ לַעֲשׂוֹת אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וְהָײִתִי אֲנִי לְבַדִּי נוֹשֵׂא הֶעָוֹן הַגָּדוֹל׃ וַיַּעֲנֻהוּ כֻלָּם וַיֹּאמְרוּ הִשָּבַע נִשָּבַע כֻּלָּנוּ וְהִתְקַשַּרְנוּ בְחֵרֶם כֻּלָּנוּ בֵּינוֹתֵינוּ לְבִלְתִּי סוּר מִן־הָעֵצָה הַזֹּאת וּבָהּ נַעֲשֶׂה אֶת־הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה׃ אָז נִשְׁבְּעוּ כֻלָּם יָחַד וַיִתְקַשְּרוּ בֵינֵיהֶם בְּחֵרֶם׃ וַיִּהְיוּ כֻּלָּם מָאתַיִם מַלְאָך וַיֵּרְדוּ בִימֵי יֶרֶד עַל־רֹאשׁ הַר־חֶרמוֹן וַיִּקְרְאוּ לָהָר חֶרמוֹן כִּי בוֹ נִשְׁבְּעוּ וְהֶחֱרִימוּ בֵינֵיהֶם׃" (חנוך א', פרק ו' פסוקים א'-ו'). ייתכן שיש למצוא את המקורות למסורת זאת בישיבתם של אלי האנונכי ב"שׂריון ולבנון" לפי עלילות גלגמש.

גאוגרפיה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. חסרים הנתונים על החלקים הסורי והלבנוני.

הר החרמון הוא רכס צר וארוך, ומהווה חלקו הדרומי של רכס הרי מול הלבנון. כיוונו של רכס החרמון מדרום מערב לצפון מזרח. אורכו כ-60 ק"מ. שטחו הכולל כ-1,000 קמ"ר שרובם בשטחי סוריה ולבנון, 70 קמ"ר משטחו נמצא בשטח ישראל. גבולותיו של החרמון הם: מדרום רמת הגולן, ממערב בקעת הלבנון, מצפון נהר ברדה וממזרח אגן הניקוז של נחל אעווג'.

מימין למעלה – הר החרמון כפי שניבט ממרכז השומרון. בתחתית התמונה – הכפר חווארה, משמאל – העיר שכם.

מאזור מוצבי החרמון יורדות שלוש שלוחות לעבר עמק החולה:

• כתף שיאון (הר דב) – אחת הפסגות מכונה בשם הר בין הבתרים ובה לפי אחת מהמסורות התרחש מאורע ברית בין הבתרים המסופר בספר בראשית.
• שלוחת שִׂריון – במרכז.
• כתף חרמון – מדרום מזרח.

נחל שיאון מפריד בין כתף שיאון לשלוחת שריון. נחל גובתה מפריד בין שלוחת שריון לכתף חרמון.

• מסלע – החרמון כולו הוא סלעי גיר קדומים מתקופת היורה.
• עיצוב הנוף – בחרמון המשקעים יורדים מוצקים, ולפיכך אין סחיפה. הגורם המעצב את הנוף בחרמון הוא ההמסה. מי המסת השלגים מחלחלים לתוך ההר וממסים את הסלע בפעולה הידועה בשם קרסט. מי ההפשרה יוצאים במעיינות גדולים למרגלות החרמון, על ההר עצמו אין מקורות מים.

פסגת ההר

ראו גם – פסגת החרמון

בתנאי ראות טובים ניתן לצפות מפסגת החרמון למרחק 150 ק"מ. צבי אילן סייר בשיא החרמון ב-19 ביוני 1974, בטרם נמסר לכוח משקיפי החירום של האו"ם. אילן מחלק את פסגת ההר לשלושה שיאים שגובהם דומה וביניהם עמק בשם "אל-דר". מהשיא הצפון-מערבי יש תצפית לבקעת הלבנון, הרי הלבנון עד הים התיכון. מהשיא הצפוני-מזרחי יש תצפית לעבר קַטַנַה ודמשק וכן לעבר הבשן הגולן, הגלעד והגליל. מהפסגה (2,814 מטרים) יש תצפית היקפית.

אילן מצא את שרידי המקדש שצ'ארלס וורן מהקרן לחקר ארץ ישראל כתב עליהם בביקור בשנת 1869. המקדש, הבנוי מאבני גזית גדולות, נמצא מדרום-מזרח לצוק וממדיו 11 על 10 מטרים. בצד המזרחי של הצוק מצוי כוך קטן דמוי מערה ועליו כתובת ערבית משנת 1934. על ההר מצא אילן חרסים מהתקופה ההלניסטית ומהתקופה הביזנטית. נמצאו גם מעט חרסים מתקופת הברזל.

גאולוגיה

כיוון העתקי חילוף

החרמון הוא קֶמֶר גבוה שתחילת קימוטו בתקופת הקרטיקון העליון, במקביל לקימוט הקשת הסורית. המשך התרוממותו חלה ביחד עם יצירת בקעת הירדן ונבע מתזוזה אופקית של לוח ערב לעומת הלוח הלבנטיני לאורך הבקע הסורי-אפריקני. בשיא התרוממותו הגיעה פסגתו לגובה ארבעה ק"מ מעל פני הים.

עיצוב טקטוני

הַקֶּמֶר נוצר בתהליך של קימוט שהתרחש בקרטיקון עליון, בתקופה שבה החל ים טתיס להיסגר באמצעות תנועתו של הלוח האפריקאי צפונה לעבר הלוח האירואסייתי. במהלך הנאוגן נוצר הבקע הסורי-אפריקני המפריד בין הלוח הערבי והלוח האפריקאי, והמשכו לאורך בקעת ים המלח (הנמשך מדרום טורקיה עד דרום מפרץ אילת) מפצל את הלוח הערבי לשניים. חלקו המערבי של הלוח המפוצל הוא הלוח הלבנטיני, שעדיין מחובר במערבו ללוח האפריקאי ומופרד ממנו באופן מלאכותי לאורך תעלת סואץ. שלושת הלוחות נעים צפונה, אולם תנועת הלוח הערבי – הנושא את קמר החרמון – מהירה יותר ביחס לשני הלוחות האחרים.

הבקע הסורי-אפריקני אינו העתק ישר אחד אלא מערכת העתקי חילוף נפרדים ולא רציפים היוצרים דוגמת זיגזג. לאורך הבקע מצויים העתקי חילוף שמאלײם וימנײם, המשפיעים על צורת הנוף:

• העתקי חילוף שמאלי יצרו מתיחה בין הלוחות, וביניהם נפער שקע. באופן זה נוצרו ים המלח, הכנרת ועמק החולה.
• העתקי חילוף ימני גרמו ללחיצה בין גושים שהתרוממו ליצירת קמר. באופן זה נוצרו הרי הלבנון והחרמון. פעולת הלחיצה יצרה תבליט גבוה ששכבותיו נטויות בזווית חדה לכיווני דרום-מזרח וצפון-מערב.

מסלע

רובו של החרמון בנוי מאבן גיר. בליה נמרצת הסירה את השכבות העליונות וחשפה שכבות שמקורן ביורה, לפני 200–145 מיליון שנה. המשכן של שכבות אלה נמצא ברמת הגולן, בעומק של כקילומטר מתחת לגובה פני הים – עובדה המדגישה את עוצמת הקימוט שיצר את הקמר. בשכבות סלעי הגיר השונות נראים מאובנים רבים ושונים: קיפודי ים, אמוניטים, אלמוגים, צדפות וחלזונות. מסיסות הגיר וריבוי המשקעים באזור החרמון תרמו להתפתחות מבנים קרסטײם שונים: דולינות – שקעי המסה רדודים, טרשונים, מחילות המסה ומערות – שחלקן הן מערות נטיפים.

למרגלות החרמון מצויות שכבות צעירות יותר מתקופת קרטיקון תחתון, החושפות פעילות טקטונית וגעשית רבה, בנוסף לבליה עזה. במקום קיימים דײקים, שחדרו לשברים ולסדקים בתוך הסלע. גופי חדירה אלה מתפרקים בתהליכים הדרגתײם של בליה וסחיפה, ובמקומם נוצרים סדקים המובילים מי גשמים והפשרת שלגים לתוך סלעי הגיר, המשמשים אקוויפר – אקוויפר החרמון – וכולאים את המים מעל לשכבה הגעשית המשמשת כאקוויקלוד.

אקלים

לפי שיטת קפן לסיווג אקלימים, בהר החרמון (בגבהים מעל 1,200 מטר מעל פני הים) מתקיים אקלים ים-תיכוני ממוזג עם קיץ קריר (Csb), עתיר משקעים. הקיץ יבש ודי חם עם לילות קרירים, בעוד שהחורף קר ורטוב, ומושלג מעת לעת, במיוחד באזורים הגבוהים ביותר. האקלים מעל 2,000 מטר ועד לפסגה (2,814 מטר) מסווג כאקלים יבשתי לח עם קיץ קריר יותר ויבש, והחורף קר ומושלג יותר (Dsb).

החלק המערבי של ההר ברוך משקעים, אך בחלקו המזרחי משקעים מעטים בשל גורם ׳צל הגשם׳. כמות המשקעים הממוצעת לשנה היא מעל 1,300 מ"מ, ולפי מגמת התגברות המשקעים בהר עם הגובה, היא מגיעה כנראה עד כ-1,500 מ״מ במורדותיו המערביים בקרבת פסגת ההר. גם בשוליו של החרמון הכמויות גבוהות יחסית, בנווה אטי"ב הממוצע קרוב ל-1,000 מ"מ ובמג'דל שמס בסביבות 1,150 - 1,200 מ"מ בממוצע לשנה.

קיימת שונות גדולה בכמויות המשקעים משנה לשנה. לדוגמה, ביישוב מג׳דל שמס בו התבצעו מדידות משקעים בין השנים 1968 - 1981, בעונת המשקעים 1968/69 נמדדו 2,192 מ״מ של גשם ושלג בכל העונה, כאשר 846 מ״מ מהם נמדדו בחודש ינואר 1969. אלה הן כמויות המשקעים הגבוהות ביותר שנמדדו לעונה ולחודש בתחומי מדינת ישראל. לעומת זאת בעונת המשקעים 1972/73 נמדדו 722 מ״מ בלבד.

בשל גובהו של ההר המשקעים היורדים עליו הם שלגים ברובם. הטמפרטורה בו נמוכה ביותר, ובמשך רוב החורף היא סביב נקודת הקיפאון. בימי הקיץ החמים ביותר ובעיתות שרב, הטמפרטורה מגיעה לעיתים ל-25 מעלות. ברוב השנה ובעיקר בחורף מתקיימים הפרשי טמפרטורות מתונים יחסית בין יום ללילה.

על ההר מנשבות רוחות חזקות מאוד במשך כל השנה, ורוחות במהירות של 100 קמ"ש ויותר מתרחשות כמעט מדי שנה.

אקלים בחרמון (1640 מטר מעל פני הים), ממוצעים אקלימיים בהתאם למפות האקלים של השירות המטאורולוגי: טמפרטורות 2006–2020, משקעים 1991–2020 ובהתבסס על התפלגות כמות המשקעים החודשית בנווה אטיב והסביבה
חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר	שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	4.3	5.0	7.6	12.0	16.0	19.4	21.6	21.7	19.7	15.3	10.2	6.1	13.2
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	-1.8	-1.2	0.6	3.1	6.4	9.2	12.0	11.8	9.5	7.2	3.7	0.5	5.1
משקעים ממוצעים (מ"מ)	328	268	165	83	32	3	0	0	7	47	133	252	1,318
מקור: דו"חות אקלימיים Israel Meteorological Service

בריכת מן בחורף

החי והצומח

החי

בין הציפורים המקננות בחרמון: אירניה, סיטת הצוקים, ירגזי חרמון וסלעית אירופית.

החרמון משופע במיני פרפרים, מהם 23 ייחודיים לשמורת החרמון. מבין החלזונות נמנים החביונית המזרחית וחשופית מוארכת שלא נצפו דרומית לחרמון.

בין הזוחלים נחש ארסי (צפע החרמון) ונחשים לא ארסײם (כרכן הקרינים, כרכן חלק ושלון הקולר) הנמצאים בישראל רק בחרמון ובצפון רמת הגולן. בין הלטאות ניתן למנות את הלטאה החרמונית ושממית החרמון, שהיא מין אנדמי לחרמון.

מבין היונקים ניתן למנות את השועל המצוי, חמוס השלגים, תן זהוב, צבי ארץ-ישראלי ועוד. בעבר חיו בחרמון פרטים של דב סורי אך האחרון בהם ניצוד בשנת 1917. בימי הצלבנים ניצודו אחרוני האריות האסייתיים שחיו בחרמון.

הצומח

פרגה קרחת בגבעת הקרב בחרמון

צמחיית ההר מתאימה להרים רמים. ידועה תופעת החיגור לפי גובה. בכל גובה גדלים צמחים המתאימים לתנאי האקלים בגובה זה.

בחרמון יש שלוש חגורות צומח שונות: בראשונה עד כ-1,300 מטרים מעל פני הים, צומח החורש הים-תיכוני (כמו בהר מירון). השנייה מ-1,300 מטרים עד כ-1,900 מטרים היא חגורת יער הסְפָר ההררי. העץ הנפוץ ביותר הוא אלון התולע ולצדו צומחים גם שקד, שזיף, דובדבן ואגס. בחגורה השלישית שמעל ל-1,900 מטרים אין כלל עצים אלא רק עשבוניים ושיחים נמוכים, וצמחייה זאת אופיינית גם למורדות ההר המזרחיים דלי המשקעים. צומח זה נקרא צומח כרקוצי מלשון "כר קוצים", או בלועזית צומח טרגקנטי.

עקב גובהו של ההר הגידול והפריחה מתחילים בראש ההר באוגוסט, במקום באביב (בחודש מרץ באזורים הנמוכים יותר). בהר הבתרים ישנם עצי אלון מצוי מהגדולים בישראל, בעמק דובדבן גדלים שיחי דובדבן מהמין דובדבן שרוע.

בשמורת החרמון צומחים עצים ייחודיים לאזור כמו: בן-חוזרר הררי, אלון שסוע, אֶדֶר קטן-עלים ועוזרר סינַי ופרחים של כרכומים וסתווניות.

יישובים

רוב שטחו של ההר בישראל הוא שמורת טבע – שמורת החרמון. ארבעה יישובים שוכנים על ההר בחלקו הישראלי: שני יישובים יהודיים – נווה אטי"ב ונמרוד, ושניים דרוזיים – מג'דל שמס ועין קנייא.

אתרים

עץ קפוא במעלה אתר החרמון

שמורת טבע החרמון

ערך מורחב – שמורת החרמון

שמורת החרמון או שמורת הר החרמון היא שמורת טבע מאושרת, העתידה להשתרע על פני שטח של כ-85,000 דונם בשטחי הר חרמון וסביבו, ועתידה להיות השמורה הגבוהה והצפונית בישראל.

תחנת מדידת השדה המגנטי

מדידת עוצמת השדה המגנטי של כדור הארץ וכיוונו מבוצעות באמצעות מגנטומטר, מכשיר שמודד ורושם את עוצמת השדה המגנטי המקומי ואת כיוונו לאורך הזמן. בישראל קיימות כיום שלוש תחנות מדידה (המכונות "מצפים מגנטיים") המופעלות על ידי המרכז למיפוי ישראל: בהר חרמון, בבר גיורא ובהרי אילת.

אתר סקי

ערך מורחב – אתר החרמון

מוצב החרמון

ערך מורחב – מוצב החרמון

החרמון במלחמות מדינת ישראל

מתאר הגבולות בין ישראל, סוריה ולבנון באזור הר חרמון. הקו הכחול (+++) בין ישראל ולבנון, נקבע על ידי האו"ם בשנת 2000 – מצוין בכוכבית שחורה. קו קדמי ישראלי של קווי הפרדת הכוחות בין ישראל וסוריה 1974 – מצוין בכוכבית כחולה. קו קדמי סורי של קווי הפרדת הכוחות בין ישראל וסוריה 1974 – מצוין בכוכבית אדומה

החרמון ובריכת רם

ערכים מורחבים – החזית הסורית במלחמת יום הכיפורים, מלחמת ההתשה במובלעת הסורית, מבצע חץ הבשן

החרמון, ובמיוחד פסגת החרמון, מאפשר תצפית ושליטה על אזורים נכבדים בסוריה, בישראל ובלבנון. עובדה זו הופכת את השליטה בחרמון לבעלת חשיבות אסטרטגית. לאור זאת, היווה ההר מוקד לחימה חשוב במהלך מלחמות ישראל.

החרמון נכבש מסוריה על ידי כוח צה"ל שהונחת במסוקים בתום מלחמת ששת הימים. במקום הוקם מוצב מבוצר – מוצב החרמון, שנועד לתת התרעה ומידע לחיל האוויר ולאגף המודיעין.

בפרוץ מלחמת יום הכיפורים כבשו כוחות קומנדו סוריים את המוצב, ושבו חלק ניכר מהחיילים ששהו בו. חלק אחר מן החיילים הצליח לברוח בחסות החשכה. ניסיון ראשון שנכשל לכיבוש מוצב החרמון בחזרה נעשה ב-8 באוקטובר על ידי כוח חטיבת גולני. לקראת סוף המלחמה נכבש המוצב על ידי צה"ל במבצע קינוח. בעקבות קרב זה קיבל החרמון את הכינוי "העיניים של המדינה".

לאחר המלחמה, בעקבות פריצת ציר וכיבוש שיא החרמון בידי חיל ההנדסה הישראלי, הועבר "החרמון הסורי" לשליטת האו"ם.

גבול ישראל–סוריה באזור החרמון נחשב לגבול שקט, אף יותר מהגבול השקט יחסית של רמת הגולן. עם זאת, ב-3 ביולי 1991 נהרג בחרמון חייל מילואים בחדירת חוליית מחבלים למצפה שלגים, ובאוקטובר 1991 הושמדה חוליית מחבלים שניסתה לחדור דרך לבנון לחרמון למוצב ליד מצפה שלגים. באירוע נוסף, חדר אזרח סורי לישראל דרך החרמון.

ב-8 בדצמבר 2024, לאחר שכוחות צבא סוריה נטשו את עמדותיהם עם נפילת משטר אל-אסד בסוריה, פתח צה"ל במבצע חץ הבשן ובמסגרתו השתלט על החרמון הסורי.

החרמון בתנ"ך ובתרבות

הנוף מהר החרמון

ההר נזכר בספר דברים, בתיאור חבל הארץ בעבר הירדן שכבשו משה ובני ישראל מסיחון מלך האמורי ומעוג מלך הבשן: ”וַנִּקַּח בָּעֵת הַהִוא אֶת הָאָרֶץ מִיַּד שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִנַּחַל אַרְנֹן עַד הַר חֶרְמוֹן, צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן וְהָאֱמֹרִי יִקְרְאוּ לוֹ שְׂנִיר”, וכן: ”מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן וְעַד הַר שִׂיאֹון הוּא חֶרְמוֹן”.

עם חציית הירדן בידי בני ישראל, נזכר היישוב בעל גד, ששכן למרגלות החרמון, כנקודה הצפונית ביותר אליה הגיע יהושע בן נון בכיבושיו בארץ: ”מִן הָהָר הֶחָלָק הָעוֹלֶה שֵׂעִיר וְעַד בַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן תַּחַת הַר חֶרְמוֹן”. יתר הר חרמון ורכס מול הלבנון נותר בשלב זה בגדר "הארץ הנשארת", שנותר לכבוש אותה: ”וְהָאָרֶץ הַגִּבְלִי וְכָל הַלְּבָנוֹן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ מִבַּעַל גָּד תַּחַת הַר חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת”.

באזור ההר, כמו ביתר אזור הגולן והבשן, ישבו בני חצי שבט מנשה: ”וּבְנֵי חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה יָשְׁבוּ בָּאָרֶץ מִבָּשָׁן עַד בַּעַל חֶרְמוֹן וּשְׂנִיר וְהַר חֶרְמוֹן”.

מלבד אזכוריו הרבים של החרמון בתיאור כיבוש עבר הירדן וארץ כנען, ההר נזכר באופן סמלי גם בספר תהילים ובספר שיר השירים: ”אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת מֵהַרְרֵי נְמֵרִים”, וכן: ”צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ”, וכן: ”כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן” וכן: ”וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים”. בנוסף, נזכר במקורות המונח "חרמונים": ”עַל כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים מֵהַר מִצְעָר”.

בתקופת בית שני כבש את ההר אלכסנדר ינאי, וגייר את היטורים שישבו בו. באותה תקופה התקיימה בהר גם מושבת חכמי בני בתירא.

עוד יש להוסיף שההר מוזכר בשם נוסף במקורות היהודיים: ”עשה להן קלעים מהר שלג עד בית הישימות” (מסכת סנהדרין דף ק"ו עמוד א'). הר שלג לפי פירוש רש"י הוא: "שניר". וזה מתכתב עם העובדה שרש"י מייחס את המילה שניר למקור המילה שלג בשפות הכנעניות והאירופאיות ובראשן אנגלית.

החרמון בתרבות

בתקופה המודרנית כתב ז'בוטינסקי בשירו המפורסם, "שיר אסירי עכו", את השורה הבאה: "לנו, לנו, תהיה לנו כתר החרמון".

רחל המשוררת כתבה בשיר "כנרת": "בבדידות קורנת נם חרמון הסבא וצינה נושבת מפסגת הצחור."

יובב כץ כתב על החרמון את השיר "מלכות החרמון" (המוכר במילותיו הפותחות "כל המלים השמחות פרצו שוב בהורה סוערת"), אותו הלחין אפי נצר ועיבד פולדי שצמן. השיר בוצע על ידי להקת פיקוד צפון והפך פופולרי.

לקריאה נוספת

• תיאור ארץ ישראל מאת ויקטור גרן, במקור בפאריס 1868, תרגם מצרפתית חיים בן עמרם, הוצאת יד בן צבי, תשמ"ז
• צבי אילן, ארץ הגולן – מדריך למסייר ולמטייל, הוצאת עם עובד, 1968, הוצאה מורחבת 1977
• כל מקום ואתר התשל"ח, משרד הביטחון – ההוצאה לאור והוצאת כרטא, 1978
• עמנואל הראובני, קום התהלך בארץ. הוצאת משרד הביטחון, 1986
• ד"ר זאב וילנאי, אריאל אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, הוצאת עם עובד 1986
• שמעון דר, תולדות החרמון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1994
• מדריך ישראל החדש: אנציקלופדיה, מסלולי טיול. עורך ספי בן-יוסף, כרך 2 בעריכת מנחם מרקוס. 2001. משרד הביטחון – ההוצאה לאור והוצאת כתר

קישורים חיצוניים

• אבי שמידע, הגאוגרפיה של החרמון
• שמורת החרמון, באתר טבע ונופים בישראל
• צור שיזף, להרגיש אפס. חרמון
• החרמון, באתר טיולים בארץ
• ישראל רוזנסון, ‏גפנים בחרמון – עדויות בפיוט ארץ-ישראל ליישוב יהודי באזור החרמון, קתדרה 46, דצמבר 1987, עמ' 193-191
• תערוכה על יחידת האלפיניסטים בחרמון, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, 25 בנובמבר 2013
• חיילי יחידת האלפיניסטים על רקע נופי הר החרמון, באתר יוטיוב
• אבשלום קור, באופן מילולי במלחמה: איך לקרוא לחרמון המכונה ״הסורי״?, גלי צה"ל, 19 בדצמבר 2024
• הר חרמון (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
• שער לגן עדן, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1984
• הר חרמון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

תמונה פנורמית של החרמון, כפי שנראה ממרכז רמת הגולן